"אם יילקח ולו שקל נוסף מתקציבי הרווחה - נהפוך את המדינה"

"ממשלות ישראל כולן ב-30 השנים האחרונות ייבשו את מערכות שירותי הרווחה, הפריטו אותן והזניחו אותן"; כך אומרת ענבל חרמוני, יו"ר איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים, בכנס החיסון החברתי של כלכליסט שהתקיים ביום העובדים הסוציאליים הבינלאומי.

בריאיון לכתב כלכליסט עמיר קורץ מפנה חרמוני אצבע מאשימה ל"מנהיגות שחושבת שזה נכון לרוץ קדימה ומי שנופל – נופל, שיסתדר לבד, כוחות השוק יעשו את שלהם והחזק שורד. הציבור בישראל לא מאמין בערכים הללו אלא בערבות הדדית ובמדינת רווחה חזקה מאוד, והדברים האלה חייבים להיות בראש סדר העדיפויות של האנשים שהולכים להצביע בבחירות".

לדברי חרמוני, המייצגת כ-13.5 אלף עובדים ועובדות סוציאליים, 89% מהן נשים, "שירותי הרווחה היו על סף קריסה עוד לפני מגיפת הקורונה בגלל עומסים כבדים מאוד על העובדות, שנאלצות לעבוד בחלקיות משרה בהיעדר תקנים, עם בין 300 ל-500 מטופלים בממוצע לעובדת, כך שלא ניתן באמת להגיע לכולם". לדבריה, השפעת תקופת הקורונה על הפניות לשירותי הרווחה דרמטית. "החל מסוף הסגר הראשון יש עלייה של מאות אחוזים בפניות. משרד הרווחה, למשל, דיווח על עלייה של 350% בפניות למוקד החירום שלו. למעשה באותם משאבים וכוח אדם צריך לטפל בכל אלה – כלומר בפועל כאילו קיצצו לתושבי ישראל מאות אחוזים מתקציבי הרווחה".

חרמוני מספרת כי "עיקר הקושי מורגש בתחום האלימות במשפחה, במצבים רגשיים קשים בבריאות הנפש של נוער וילדים ובתחום ההתמכרויות, ומעל ל-90% מהעובדים בשטח מדווחים על קושי של משפחות לספק את הצרכים הבסיסיים שלהן. אנו מעריכים שזה רק קצה הקרחון של השפעות הקורונה שעוד נראה בקרוב. יש תת-דיווח, כי המסגרות החינוכיות - שהן הגורם שהכי מדווח על מצבי מצוקה וסיכון, לא פעלו כרגיל - ואני מאמינה שנראה כעת עלייה בדיווחים עם חזרת הילדים והנוער למסגרות. לצערי, לא נוכל לעמוד במעמסה הזו. כבר היום אנו לא יכולות לעמוד בה".

חרמוני סיפרה גם כיצד עומס העבודה והמעמסה הרגשית משפיעים על העו"סים: "77% מהעובדות מדווחות על חרדה, יותר מ-20% על דיכאון, רבות מדווחות על בעיות בריאותיות בגלל העומס ותחושת האחריות – כשהן לא מצליחות לתת את מה שהן יכולות לפונים ולמטופלים שלהן, בגלל כשלי המערכת".

ענבל חרמוני

לדבריה, המצב הנוכחי יוצר מצב של מעין חבית חומר נפץ על סף פיצוץ. "ככל שיהיו יותר עומסים ופחות עובדות - כי הן נוטשות את המקצוע - כך תגבר האלימות, כי כאשר אנשים מתוסכלים ומגיעים לקצה, והדלת האחרונה שנותרה להם לדפוק עליה היא של שרותי הרווחה ושם הם נאלצים להמתין זמן רב מדי - זה יכול להתפוצץ ולהגיע אלימות ואנו כבר רואים את זה. זה מסכן את העובדות והפונים. אמנם בקיץ האחרון השגנו תוכנית מוגנות ארצית שנבנית בימים אלה, אך היא עוד לא מחלחלת לשטח, ובמחלקות שירותי הרווחה אין עדיין אבטחה ואמצעי מיגון - ויש צורך דחוף להגן על העובדות הסוציאליות".

חרמוני אומרת כי "למרות הישגי המאבק האחרון של העובדים, בו הם קיבלו תוספת זמנית בשכר בגין עומסי הקורונה, עדיין חסרים אלפי תקנים והמון משאבים. גם היעדר תקציב מדינה פוגע בנו, כשתקנים קיימים מוקפאים ואי אפשר להמשיך תוכניות מסויימות. אנו כבר שנה שלישית בלי תקציב וזה פוגע בפעילות המסודרת של השירות הציבורי, ובוודאי של השירותים החברתיים. כפי שראינו בקורונה, כל אחד יכול למצוא את עצמו ברגע משברי בחיים - ומגיע לנו שרשת הבטחון החברתי תהיה פרוסה שם עבורנו ולא יהיו בה כל כך הרבה חורים".

לכן, אומרת חרמוני, הרצון של האוצר לבצע קיצוץ אחרי הבחירות כדי לכסות את הגירעון העמוק הוא "מזעזע! ואנחנו כאיגוד נעשה הכל כדי שאף אצבע לא תונח ולו על שקל מהתקציב שלא מספיק גם כך, ואם צריך להפוך את המדינה – זה מה שיקרה! אי אפשר לקחת עוד ממערכת שמתפרקת, אם מדינת ישראל מחליטה שאין צורך לעזור לאנשים בשעת משבר ושהחוסן החברתי לא חשוב לה - אז בואו נסגור את כל שירותי הרווחה ונגמר הסיפור. אם המדינה תנסה לגעת בתקציבי הרווחה זו תהיה אטימות ורשעות וחוסר הבנה למה שקורה היום בחברה הישראלית. אנשים חיים פה בעוני וברעב, אנו מדברים על מקרי אובדנות רבים, מקרים של גילויי עריות, זנות קטינים ואלימות רצחנית – ואנו לא מצליחות להגיע אליהם. שלחו את העובדות הסוציאליות לחזית החברתית ואז נטשו אותנו".

חרמוני גם מבקרת את הדמוניזציה שנעשית לעובדי המגזר הציבורי. "מצאו שעיר לעזאזל. המנהיגים כושלים בטיפול במגפה הכלכלית והחברתית ואז מפנים את האצבע ל'עובדים הגנבים האלה'. ומי הם? הסייעות של הילדים שלנו, האחיות בבתי החולים, והעובדות הסוציאליות של-71% מהן יש השלמה לשכר מינימום. זו הסתה כלפי המגזר הציבורי והעובדים שנושאים את האלונקה, שהיא כבדה מאוד".