מס ירושה הוא לא משקולת לצמיחה

"הכסף לתוכניות הכלכליות יגיע מצמיחה - לא אטיל מסים", טען ראש הממשלה בנימין נתניהו בראיון בערוץ 13 במוצאי שבת. ההקשר: הגירעון בסוף 2020 עומד על יותר מ־160 מיליארד שקל, והוא הולך ומעמיק, לאור תוכניות המענקים, למשל.

האמירה של נתניהו נשמעת נהדר כסיסמת בחירות, והוא כמובן לא היחיד שמשתמש בה. אבל היא נראית כרגע יותר כמשאלת לב. הכסף לא ייפול על הממשלה מהשמים, ובמשרד האוצר כבר הודיעו: אין מנוס מלעלות מסים.

אפשר להאמין לפוליטיקאים מהמרכז ומהימין שהם יעשו כל מה שהם יכולים כדי לא לעלות מסים. אבל רצון לא תמיד מספיק. ואם יגיע הרגע שבו הממשלה הנבחרת תחליט לעלות מסים, השאלה תהיה אילו וכמה. השאלה הזו הופכת לרלבנטי מתמיד את הדיון הציבורי בהטלת מס ירושה, שהולך ומתרחב בשבועות האחרונים בעקבות חשיפת צוואת מיכאל שטראוס ב"כלכליסט". 

ראש הממשלה בנימין נתניהו. דגל בעבר ב"עידוד צמיחה תוך צמצום פערים" צילום: לע"מ

אם כבר מעלים מסים, מדוע לא להטיל מס ירושה, שיתרום לשורה התחתונה של גביית המס. לפי מודלים של הכנסת מהעבר, ההיקף יהיה 2 עד 3.5 מיליארד שקל בשנה. הסכום הזה לא יסגור את הגירעון, אבל אולי יוכל למנוע או למתן העלאות של מסים אחרים.

בהקשר הזה עולות 3 שאלות. הראשונה כלכלית: האם ועד כמה מס ירושה ישפיע על הצמיחה, שהיא דרושה ורצויה להתמודדות עם ההאטה הכלכלית שיצר משבר הקורונה. השנייה ערכית: מה ההצדקה להשתמש במס כדי לצמצם פערים חברתיים. והשלישית פוליטית: מי קבע שהממשלה מחויבת בכלל לטפל באי־השוויון.

1 - האם הטלת מס ירושה תפגע בצמיחה

בטווח הארוך, כך לפי מחקר של מחלקת המחקר והמידע של הכנסת על השפעת מדיניות המסים על שיעור הצמיחה הכלכלית, רוב העדויות האמפיריות מצביעות על קשר שלילי בין גודל נטל המס לבין קצב הצמיחה.

אלא שבדיון הזה חייבים להסתכל גם על הטווח הקצר ולא רק הארוך. בישראל יש שני קצוות. בצד אחד ניצבים כלכלני ימין כמו פרופ' עומר מואב מהמרכז הבינתחומי בהרצליה ואוניברסיטת וורוויק באנגליה. מואב טען במאמר שהתפרסם ב"כלכליסט" במרץ 2018, שהעלאת מסים צפויה להשפיע לרעה על הצמיחה הכלכלית כי היא תפגע בהכנסה הפנויה.

מהצד השמאלי של המפה הכלכלית אפשר למצוא את יוסי זעירא, פרופסור לכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים וחבר המועצה של עמותת "121 - מנוע לשינוי חברתי". הוא טען בראיון ל"כלכליסט" במרץ 2018, שאין להיקף המיסוי השפעה מהותית על הצמיחה הכלכלית, ולכן רצוי לעלות את שיעור המסים הישירים כדי להקטין את אי־השוויון.

עומר מואב צילום: בשמת איבי

את הוויכוח הזה אסור להשאיר במקומות הכלליים של כלל המסים. מס ירושה הוא מס ספציפי ומיוחד. מס על הכנסה חדשה, עושר חדש, של היורש. האם הוא יגרום לעשירים פחות לצרוך או לחסוך?

הכלכלן הבריטי ג'ון מיינרד קיינס, שהחזיק בתפיסה שלפיה כדי להבטיח צמיחה כלכלית יש צורך בהתערבות ממשלתית פעילה בשוק, התייחס ספציפית למס ירושה בהקשר של צמיחה. הוא טען שמס ירושה יגדיל את הצריכה הפרטית. הסיבה: לעשירים במקרה כזה יהיה פחות תמריץ לחסוך, והם יבזבזו יותר, בגלל שהמדינה לוקחת מהם. כלומר, מצד אחד תהיה השפעה שלילית על הצמיחה (לא חוסכים), אבל מצד שני היא דווקא תהיה חיובית (מבזבזים).

ולכן מדובר בשאלה של שיווי משקל, מאבחן פרופ' נתן זוסמן, מבכירי הכלכלנים בישראל, לשעבר ראש חטיבת המחקר של בנק ישראל, מרצה במכון ללימודים מתקדמים בז'נבה וחוקר בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה. כלומר, השאלה היא לא רק אם לוקחים מס ירושה, אלא בעיקר מה עושים עם הכסף.

פרופ' נתן זוסמן. שאלה של שיווי משקל צילום: עמית שאבי

"בעיקרון, ההשפעה הישירה של כל מס היא פגיעה בצריכה או בחיסכון של משלם המס", אומר פרופ' זוסמן, "אולם בשיווי משקל כללי מביאים עוד דברים בחשבון. למשל, האם חלוקת ההכנסות מייצרת יותר צמיחה מאשר הנזק שנגרם מהמס".

זוסמן נותן דוגמאות להשפעה חיובית של העלאת המס. "בית חולים גדול יכול להחזיק מגוון רחב יותר של מומחים, כבישים הם גם דוגמה למערכת עם יתרונות לגודל. כך שבחלוקה מחדש של כספי המסים, זה תלוי מה עושים עם הכסף. אם העברת שקל מעשיר לעני תגרום לגידול ביכולת שלו. נניח השקעה בחינוך או הכשרה מקצועית. במקרה כזה הצמיחה במשק יכולה לעלות ולא לרדת, ואף ייתכן שמעסיק עם עובדים יותר מיומנים ירוויח בסופו של דבר יותר אחרי המס ששילם".

לשאלה האם מס ירושה יעשה הכי פחות נזק ברמת התועלת הכלכלית הישירה, ועל הדרך יניף תרומה ברמה החברתית? כאן לזוסמן אין ספק. "אם הטלת המס נעשית משיקולים תקציבים גרידא, אז צריך לשאול מהי החלופה למס ירושה. ואם זה למשל מס הכנסה, האם הוא יפגע בצמיחה יותר ממס ירושה. כאן אני חושב שמרבית הכלכלנים יסכימו שמס הכנסה או מסים עקיפים פוגעים יותר".

השאלה היא גם איך וכמה. דבר אחד בטוח: רף כלשהו חייב להיות אם רוצים שהמס הזה ישיג את מטרתו, ויגיע לירושת עתק של מיליארדים כמו של מיכאל שטראוס. וכדי שהוא יהיה פרקטי, ויחליש את הרצון להתחמק, שיעור המס צריך להיות או נמוך או מדורג. לדוגמה, 10% מרמה של 10-15 מיליון שקל, ו-20% מעל רמה של 100 מיליון שקל. אבל מוקדם לדון בנושא הרף, כשהמדינה עדיין לא עשתה עבודה מעודכנת בנושא. בשביל זה צריך את אנשי הביצוע - רשות המסים, בנק ישראל, רשם הירושות, נתוני למ"ס על פטירות למשל - שיבנו מודלים על סמך נתונים.

יוסי זעירא צילום: עומר מסינגר

גם כאן אגב יש לפרופ' זוסמן אבחנה מעניינת בהקשר של הצמיחה. "כאשר מכניסים למשוואה של מס גם שיקולים של הוגנות, אזי מחקרים רבים מראים שחברות הוגנות וסולידריות צומחות יותר מהר. ככל שאי שוויון גורם לירידה בסולידריות - אזי זה גם פוגע בצמיחה".

אבל זוסמן גם מסייג: "אם בחברה מסוימת כולם מסכימים שמס ירושה לא צודק, אז גבייתו מעבר לשיקולים כלכליים צרים עשויה לפגוע בנכונות לשלם מסים אחרים או לפגוע באימון הציבור בממשלה. וגם לכך יש השלכות שליליות על צמיחה. לכן חשוב גם לבדוק את עמדת הציבור בנושא".

2 - למה להשתמש במס לטיפול באי־שוויון

בניגוד לתפיסה המוטעית שהשתרשה בקרב חלק מהציבור בישראל, את השימוש במס ככלי לצמצום אי־השוויון הגדירה המדינה בעצמה. זו ממש לא רק אג'נדה של שמאל כלכלי. כך הוגדר בדו"ח מינהל הכנסות המדינה של אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר לשנים 2016-2015, שהוא הפרסום המרכזי והמקיף ביותר בישראל בתחום מדיניות המסים. בפרק שמתאר את מערכת המס בישראל, ומגדיר את ארבעת יעדי מדיניות המס, נכתב במפורש: "צמצום אי־השוויון ושיפור חלוקת ההכנסות".

אפשר כמובן להתנגד ולטעון שאין זה נכון לפעול כך, אבל כרגע, ביעדיה, המדינה בעצמה קבעה - צריך להשתמש במס כדי לתקן עיוותים של אי־שוויון. גורמי השלטון, שהם לא בדיוק שמאל כלכלי, הגדירו את זה.

3 - האם צמצום פערים הוא יעד של הממשלה

אם מתייחסים לשלטון בעשר השנים האחרונות, התפיסה של להיאבק באי־שוויון ולחתור לצמצום פערים היא יעד מוגדר וברור של כל הממשלות האחרונות שבנימין נתניהו עמד בראשן.

הנה דוגמא: דו"ח מבקר המדינה משנת 2012 בחן את ההחלטות בתחום המסים, תהליך קבלתן והתאמתן ליעדי הממשלה. על פי הדו"ח, בהצעת התקציב לשנים 2010-2009 של הממשלה ה־32, זאת שזכתה לכינוי ממשלת נתניהו השנייה, הוגדרו יעדי־העל של המדיניות הכלכלית במילים הבאות: "עידוד צמיחה תוך צמצום פערים". בהמשך נכתב בהצעת התקציב כי "הגדרת יעד־העל באופן זה שונה מההגדרה שהיתה נהוגה בשנים האחרונות, בהציבה את סוגיית צמצום הפערים בשורה הראשונה לצד עידוד הצמיחה". לפי דו"ח מבקר המדינה, גם בקווי היסוד של אותה ממשלה נכתב כי "הממשלה תחתור לצדק חברתי על ידי צמצום הפערים החברתיים".

גם בממשלות נתניהו הבאות היעד לא השתנה. בהצעת התקציב לשנים 2018-2017 אחד משלושת היעדים המרכזיים היה צמצום פערים, לצד שיפור הפריון ומנועי צמיחה וטיפול בחסמי תחרות וביוקר המחיה. המילים הן מילותיה של ממשלת נתניהו בעצמה. כלומר, טיפול באי־שוויון אינו רק אידיאולוגיה של שמאל. זאת מטרה ויעד של ממשלה שמגדירה את עצמה מרכז־ימין.