"גיליתי שהאמת היא נשק נפלא"

איפה אנחנו תופסים אותך?

“מול הסודוקו. בבוקר אני הולכת על הקלים”.

איך ואיפה את שותה את הקפה שלך?

“במטבח תמיד קפה בוץ. גם כשאני נוסעת לחו"ל אני לוקחת איתי שקיות קפה טורקי, אני מכורה לזה. אני שותה בסביבות עשר כוסות קפה ביום חרף התראת הרופאים”.

עם מי היית רוצה לשבת על בירה?

“עם יוסי בנאי. ראשית, אני רוצה לשאול אותו מה שלומו ואיך הוא עבר את זה, את הירידה מהחיים. וגם מה הוא חושב עלינו כשהוא מביט מלמעלה. אני רוצה שמוטי קירשנבאום יצטרף בסוף השיחה ונוכל לדבר יחד, שינתחו את המצב הפוליטי, ויוסי יגיד אם יש לו הצעות לתוכנית היחיד החדשה שלי”.

רבקה מיכאלי צילום: גבריאל בהרליה

על מה את עובדת עכשיו?

“ממש ברגע זה אני חוזרת ללמוד בעל פה את הטקסט להצגה ‘הגלולה’ של בית ליסין כי בקרוב נחזור עם ההצגה. השבוע אני בפסטיבל אשה וגם בקריית מוצקין בערב עם האחים אסנר. אני עובדת על מופע משלי עם אפרים סידון, ערב יחיד עם מונולוגים ושירים. יכול להיות שיהיו דברים מפעם, למשל שלא אוותר על ‘'הרצל’, אולי גם על ‘'אין לי רגע דל’. גם עושים עליי סרט דוקומנטרי. כמעט שנתיים רצה אחרי הבמאית תמר טל, נסעה איתי גם לניו יורק. בכל פעם אני עורמת עליהם עוד חומר, זה בלתי נגמר. הצטלמתי לסדרת טלוויזיה על פי ספרי ‘שקשוקה’, גם ל'ילדות סכסכניות' של טליה לביא ול'אבא מטפלת' עם יובל סמו”.

מה השריטה שלך?

“המשחקים האידיוטיים בנייד. זו השריטה החדשה”.

מה העצה הכי טובה שקיבלת?

“לקחת את עצמי בידיים”.

איך את אוהבת להעביר את שישי בצהריים?

“בקניות. פעם בכמה שבועות יש ארוחה עם חברות, ואחרי זה אני מושיבה את עצמי בשלוש לשמוע את תוכנית הרדיו שלי 'באה לשבת' ב־103fm שהקלטתי יום קודם”.

באילו נסיבות יוצא לך לשקר?

“לא הרבה. אני נתפסת בקלות. קשה לי לשקר וגם גיליתי איזה נשק נפלא הוא האמת”. כמה זה חוסך זמן. אני מאמינה באמת. אני חושבת שכך נהגתי רוב חיי”.

מי בעינייך האדם הכי סקסי?

“כבר אין לי קריטריונים לנושא הזה כי זה פחות מעניין אותי, אבל אני יכולה לומר שתמיד זה היה השחקן הצרפתי ז'ראר דה פיליפ”.

למה את מתגעגעת?

“לתקופה שהילדים שלי גרו בבית וכבר היו בוגרים. כשהם היו בני 18-17 בערך, היינו כוח של שלושה. היום אני גם מתגעגעת אליהם ואל הנכדים שלי בטירוף, הם גרים בחו"ל וביקשתי מהם לא לבוא עד שלא יקבלו חיסון”.

איפה הכי היית רוצה לגור?

“בבית שלי. ממש לא בא לי לגור במקום אחר, אני כל כך אוהבת את המקום, את החניה, את הנוחיות של הבית שלי. אני גם רוצה לגור בארץ הזאת, אף על פי שהיא מנוהלת בשקר, בעורמה, באי־שוויוניות בולטת, בקיפוח. אני מאמינה בישראלים ומקווה שהם יתאוששו בסופו של עניין”.

מה היית רוצה לשנות בעצמך?

“הייתי שמחה להיות יותר גבוהה, וגם הייתי רוצה ללכת לחדר כושר ותוך כדי להתחטב מעט, כמה שאפשר עוד בגילי”.

על מה יש לך רגשות אשם?

“על כך שבשבועות האחרונים לחייהם לא ביקרתי מספיק את סבא וסבתא שלי שהייתי קשורה אליהם מאוד, אפילו רציתי לגור איתם כשהייתי ילדה”.

מה את מחשיבה כהישג הכי גדול שלך?

“הילדים שלי. גם העובדה שאני עובדת הרבה בשנים האחרונות ושיש לי עדיין תוכנית רדיו אף על פי שאני בעוד חודש בת 83. אמנם יש עכשיו באמריקה נשיא בן 78, אבל אני חושבת שגם לשחקנית זה הישג לא רע. אני רואה לפניי כמובן את ליא קניג ומרים זוהר וקצת מתחתיי את גילה אלמגור. כל הגוורדיה פעילה וזה הישג”.

מה עושה אותך מאושרת?

“אמנות. כשיש תערוכה טובה, הצגה נהדרת או קונצרט נפלא, אני יוצאת מנתרת מהאולם. אז השנה האחרונה היתה קשה אבל ראיתי כל מיני דברים בזום, אחד מהם היה לקט של קטעי אופרה מפלרמו שאסף המנצח עומר ולבר, וזה היה מדהים בעיניי. קראתי ספרים טובים, הצלחתי לבשל כמה דברים שעלו יפה ונפגשתי עם חברות לארוחות וזה היה נחמד מאוד. יש לנו קבוצת ווטסאפ פעילה של נשים חכמות, שאני הליצנית שבהן וכל השאר מדופלמות”.

מה הכי חסר לך בחיים?

“חסר לי מאוד אחי הגדול, פרופ' דן מיכאלי. חסר לי גם שהמבחן פעם היה תרבות, זאת אומרת היית נפגשת לדייט ומבררת כמה אלתרמן הוא קרא, וכשמישהו היה יודע בעל פה את כל השירים, זה היה בעיניי סקסי בצורה יוצאת דופן, והיום זה בכלל לא נושא מדובר. רק כשיש סנסציה עם עמוס עוז אז פתאום חוזרים לספרות. חסר לי גם התיאטרון והחברים בהצגה, לנסוע בוואן יחד. כשצילמנו את פסטיבל אשה, טעמתי את הישיבה עם יונה אליאן ולאורה ריבלין מול קהל ריק ופתאם כן רציתי שהכיסאות יהיו מלאים, אני גם בטוחה שהייתי עושה את זה פי עשרה יותר טוב”.

מה את מחשיבה כנכס היקר ביותר שלך?

“העובדה שאני בלתי אמצעית. זה עושה את הכל, גם ביחסים אישיים וגם בהופעות”.

מי האמנים שהכי השפיעו עליך?

“נעמי שמר בראש וראשונה. יוסי בנאי ומוטי קירשנבאום הם אנשים שבעצם עיצבו אותי. היום משפיעים עליי שלושה שמשתתפים אצלי בתוכנית ודרכם אני מעשירה את העולם התרבותי שלי: יוסי שיפמן, נורית גרץ ובני ציפר. אני ממש מעריצה את הידע שלהם, עוקבת אחרי ההמלצות שלהם ומיישמת אותן כאחת המאזינות”.

אם לא היית שחקנית, מה היית עושה?

“מנהלת לשכה”.