לו רק היתה המלכה אליזבת מפנימה שהיא בעצם מנהלת עסק משפחתי

מה עומדים הנסיך הארי ואשתו מייגן לחשוף על בית המלוכה בראיון שלהם עם אופרה ווינפרי, שישודר הערב בארה"ב? איך יגיב בית המלוכה? האם תמשיך המלכה אליזבת לנדות את הארי מתפקידיו הרשמיים ותנשל אותו גם מתאריו המלכותיים? אחת הסיבות שהוזכרו להעצמת הדרמה הנוכחית היא השאלה איך הארי ומייגן "עושים את זה" לבית המלוכה כעת, בעוד הנסיך פיליפ מאושפז בגיל 99 לצורך פרוצדורה רפואית.

הטעות של המלכה אליזבת בניהול המשבר הנוכחי עם נכדה וזוגתו החלה לפני זמן רב, בחוסר יכולתה - ויכולת אנשי צוותה - לראות את עצמה כמי שעומדת בראש עסק משפחתי. אבחון כזה, והכלים לניהול משברים צפויים בעסק משפחתי, היו מכינים אותה לקראת האירועים, נותנים לה כלי התמודדות ומסייעים לה להימנע מכאבי לב ודרמות.

משפחת המלוכה הבריטית בימים טובים יותר צילום: גטי

עסק משפחתי מוגדר כמצב שבו משפחה מנהלת עסק או נכסים, שבהם מעורבים יותר מבן משפחה אחד, ויש להם כוונה להוריש את הנכסים לדורות הבאים. בית המלוכה הבריטי עומד לחלוטין בהגדרה זו. אליזבת השנייה עומדת בראש העסק, שבו עובדים גם בני משפחה נוספים, ובעלה פיליפ קיבל פטור רשמי מה"עסק המשפחתי" רק לפני כארבע שנים, בהגיעו  לגיל 95.

מה היה מועיל האבחון כעסק משפחתי לדרמה עם הארי ומייגן? איך אפשר להבין את רצונם לפרוש מתפקידיהם המלכותיים ולפתח לעצמם זהות עצמאית וחדשה במדינה אחרת, לאור אבחון כזה?

הנסיך הארי ומייגן מרקל בראיון עם אופרה ווינפרי צילום: רויטרס

ראשית, כשחסרים הכלים והמודלים לניתוח תופעה, במקרה הזה כלים לניתוח עסק משפחתי, נופלים לטענות לגופם של אנשים: "הוא מרדן, ותמיד רצה למשוך תשומת לב" או "היא אמריקאית יהירה וגאוותנית". הפעם מאשים הארמון את מייגן בהתנהגות עריצה כלפי כמה מהעובדים בו. כלומר, הוויכוח והתקשורת מתנפלים על האינדיבידואלים עצמם, ומנסים להסביר את האירועים בתכונות האופי שלהם. אין דרך לצאת טוב מניתוחים כאלה. מאידך, ברור שעם פרטים עסיסיים על מריבות וצילומים של שמלות שתי הגיסות לבית המלוכה העיתונים מוכרים יותר עותקים.

לו היתה המלכה בוחנת את הנושא בכלים של ניהול אתגרי העסק המשפחתי, היא היתה מבינה את הצורך לפתח מנגנונים עבור הדורות הבאים, שכן לא כולם יכולים לעבוד בעסק כזה - במיוחד כשמדובר במשפחה המונה עשרות ואף מאות אנשים. לכן, ככל שמתרחקים מהדור הראשון שהקים את העסק וניהל אותו, השאלה של כניסת בני משפחה לעמדות ניהול מתחלפת בשאלה של כיצד לשמור על מעורבותם כבעלי מניות, כשמרביתם כלל אינם עובדים ישירות.

משפחות עסקיות מפתחות כלים מגוונים, וביניהם הדרכות ו"אקדמיות פנים-משפחתיות" ללימוד נושאי הבעלות. מתפתחים גם כלים ספציפיים, כמו למשל קרן לניהול השקעות, שבאמצעותה יכולים בני המשפחה שיש להם רעיונות יזמיים לפתח סטארט-אפים חדשים: למשל, בחלוקה שווה של קרן המשפחה עם היזם. כך מוצאים אפיקים ליזמויות חדשות, שאינן בתוך העסקים המסורתיים של המשפחה, ומאפשרים לדור הצעיר להתוות לעצמו דרך חדשה, עדיין בתמיכתה ובשותפות עמה.

מאוד מורכב ומאתגר להיות דור המשך בעסק משפחתי מבוסס ומצליח. במיוחד למי שאינו  יורש העצר, וכנראה לא יגיע לעולם לראש הפירמידה. סיכוייו של הארי  להיות מלך קלושים ביותר, אבל הוא נדרש לנאמנות מוחלטת ל"עסק המשפחתי" בניהול חייו ועסקיו. והדרישות המחמירות הללו כוללות גם את אשתו – שננזפה משום שנצפתה באירוע רשמי עם לק שחור על ציפורניה? אסור לאשתו של הארי להיראות עם לק בצבע כזה, כי כללי העסק הספציפי המלכותי. ואם יש בני משפחה שלא עתידים לעולם לנהל את העסק, האם אי אפשר לייצר בעבורם מנגנונים שישמרו עליהם כבעלי עניין בעסק, אך יאפשרו להם יתר גמישות בקביעת הקריירות שלהם? האם אי אפשר להיות בעלי מניות מעורבים ותורמים ולקיים קריירה שהיא מחוץ לעסק המשפחתי? אפשר וגם צריך לאפשר זאת. משפחות שמנהלות נכסים לאורך דורות מתמחות בפיתוח פתרונות כאלה כדרך של שגרה, מבלי לחכות למשבר שאורב מעבר לפינה.

הכשל הוא של המלכה ומקורביה. הם היו צריכים לתכנן את ההעברה הבין-דורית לא רק עם אלה שעומדים לרשת את ניהול העסק, אלא גם עבור בני המשפחה שהם בעלי מניות בו, אך לעולם לא ינהלו או יעבדו בו. תכנון נכון מבעוד יום היה מייצר פתרונות ואפשרויות, שאותם היו מציעים להארי אפילו עוד לפני שהתחתן.

באופן הזה הדיון אינו לגופו של אדם, אלא לגופו של עניין. למשל, כשמשפחה מחליטה שבעלי המניות בדור ההמשך צריכים לחתום על הסכם ממון לפני שהם נישאים, עדיף להגיע להמלצה הזאת זמן רב לפני שהנישואין כבר בשלבי תכנון. כשההחלטה המשפחתית מגיעה מלמעלה אפשר להעבירה לבני הזוג העתידיים כהוראה מוסכמת, ואז היא בלתי תלויה באופיו של בן זוג זה או אחר. דיון על הסכם כזה כשכבר יש בן או בת זוג, בהכרח מוביל לדיון אישי.

המלכה דווקא משדרת שחשוב לה לשמור על הקשרים המשפחתיים, גם עם הארי ומייגן, שרוצים לעצב לעצמם עתיד כבעלי מניות אך לא כמנהלים בתוך העסק המשפחתי. אולי מישהו יכול לספר לה שיש תובנות מעמיקות ומחקרים לנושאים הללו , ושניתן ללמוד על עסקים משפחתיים והעברה בין-דורית?

ד"ר נאוה מיכאל-צברי היא מנהלת משותפת של מרכז רעיה שטראוס לחקר עסקים משפחתיים בפקולטה לניהול ע"ש קולר באוניברסיטת תל אביב