אולייר - זו לא חקירה, זו נתיחה

יום שישי. 02:10. לילה. כולם ישנים. רק אולייר מפרסמת דיווח מסקרן באותה מידה שהוא לקוני. "החברה מודיעה כי ביום ה־4 במרץ 2021 קיבלה ממחלקת חקירות ברשות ניירות ערך דרישת להמצאת (הטעות במקור - י"ר) ידיעות ומסמכים במסגרת חקירה בחשד לביצוע עבירות על פי חוק ניירות ערך".

על מה ולמה, אין לדעת. אולם סיבות ראויות לפתיחת חקירה נגד אולייר יש - ובשפע. החל ממתן ערבויות לטובת הלוואות שקיבל בעל השליטה יואל גולדמן, דרך מידע מהותי שלא קיבל ביטוי בדיווחי החברה, ועד לבחינת זהות ה"מאסטר־ליסים" של אולייר.

זו בדיוק הסיבה לכך שלא יהיה זה מוגזם לקבוע כי החקירה שפתחה רשות ניירות ערך היא מהמוצדקות. אבל למען ההגינות והדיוק, צריך לקרוא לילד בשמו. זאת אינה חקירה, אלא נתיחה. הדרישה מצד מחלקת החקירות ברשות ני"ע להמצאת ידיעות ומסמכים מגיעה בשלב שבו אולייר אינה מפרסמת דו"חות כספיים כבר יותר מחצי שנה ואיגרות החוב שלה כבר נגרעו מהמסחר בבורסה, לאחר שצנחו במחירן ל־18 אגורות. הזירה שאליה מגיעים עכשיו חוקרי הרשות זוהמה, והגופה כבר התקררה. בנקודת הזמן הנוכחית נתיחה של אולייר תועיל למחזיקי האג"ח של החברה בערך כמו שכוסות רוח מועילות למת.

יואל גולדמן

כניסת אולייר להסדר חוב הסיטה את הווילון שהסתיר את "מאחורי הקלעים" של החברה. זה קרה בעיקר הודות למינוי מנהלים ודירקטורים חיצוניים חדשים מטעם מחזיקי האג"ח, ובשל מעורבות של עורכי דין אמריקאים מטעם הנאמן. בשבוע שעבר סיים המנכ"ל הטרי יואל בירן את תפקידו, וזאת לבקשתו ואחרי כהונה בת חודשיים, ותחתיו מונה לתפקיד אסף רביד - מי ששימש עד למינויו למנכ"ל כנציג זמני מטעם הנאמן לאג"ח של אולייר ויקבל שכר בעלות חודשית של 55 אלף דולר. על מנת לעודד את המנכ"ל החדש להתמיד בתפקידו, מובטחת לו תוספת של 20 אלף דולר לכל חודש בתפקיד, בכפוף לתקופת כהונה מינימלית של שישה חודשים.

התמריץ הזה נדרש, מכיוון שהתמונה ההולכת ומתבהרת לגבי ההתרחשויות באולייר בהחלט מטרידה. באופן רשמי אולייר היא חברה לכל דבר ועניין. אולם בפועל היא פעלה כאוסף של עשרות נכסים, שכל אחד מהם מאוגד בתוך חברה נפרדת, וכל אלה נוהלו בתוך ראשו של יואל גולדמן. על ממשל תאגידי תקין - הס מלדבר. הרושם שעולה הוא שגולדמן יכול ללמד את היו"ר לשעבר של בית"ר ירושלים, משה דדש, איך לנהל עסק על מפיות.

דברים אלה עולים בקנה אחד עם ממצאי התחקיר שפורסם ב"כלכליסט" כבר בינואר 2019, שעליו אמר גולדמן: "מדובר בכתבה מגמתית, המבוססת על חלקי מידע, חלקם לא מבוססים, אשר חיבורם מציג תמונה מעוותת של הדברים". היום ברור שאם בכתבה היה עיוות של התמונה, הרי שהוא נגרם מכך שהמציאות העגומה - כפי שהיא מתגלה לנגד עינינו - חמורה עוד יותר. כעת אפשר רק לבכות על הכסף שנשרף ולדמיין מה היה קורה לו הרשות היתה נכנסת לעובי הקורה בזמן אמת, כאשר סימני השאלה לגבי ההתנהלות הבעייתית של אולייר סוקרו בהרחבה לפני יותר משנתיים מעל דפי עיתון זה.

אך זה אינו אומר שחקירת רשות ני"ע היא חסרת ערך. גם לנתיחה עשויות להיות תועלות. אחת מהן עשויה להופיע בתרחיש שבו רשות ני"ע תגיע למסקנה שצדדים שלישיים תרמו לקריסת אולייר. במצבים כאלה רשימת החשודים המיידים כוללת דירקטורים, חתמים, רואי חשבון, חברות דירוג ונאמנים. גרירתם של גורמים נוספים לתוך הקלחת עלולה להיות פתח לתביעות שבהכרח יוגשו, ככל שהרשות תגלה פגמים וכשלים בהתנהלות הגורמים השונים. תרומה אפשרית נוספת שעשויה לעלות מהנתיחה תתקבל אם ממצאי החוקרים יתורגמו לכללים שיגנו על המשקיעים מפני הישנות מקרה אולייר בחברות אחרות. מחזיקי האג"ח של אולייר הפסידו, אבל כדאי ששאר המשקיעים לא יפסידו את הלקח.

דווקא בנקודת השפל הנוכחית חשוב להדגיש נקודה חשובה: לא כל חברת נדל"ן אמריקאית היא אולייר, ולא כל בעל שליטה ניו־יורקי הוא גולדמן. בבורסה לניירות ערך בתל אביב יש מקום גם לחברות זרות שחוצות אוקיינוסים כדי לגייס כאן חוב. אולם אסור שהמקום הזה יהיה מופקר - בגדר מי שבא ברוך הבא. חברות שמעוניינות לגייס בישראל צריכות לעמוד בשני תנאים מצטברים: האחד, האג"ח שלהן צריכות לספק תשואה ההולמת את הסיכון שכרוך בהשקעה בחברה זרה; והשני, הממשל התאגידי באותן חברות חייב להיות איכותי, להבטיח התנהלות תקינה ושקיפות גבוהה. להתממשות התנאי הראשון אחראים המשקיעים, ולקיומו של התנאי השני אחראית רשות ני"ע. בכל מקרה, רצוי וראוי לוודא עמידה בשני התנאים בזמן אמת, ולא אחרי שהעסק נפח את נשמתו.