ענף הבנייה צריך טיפול שורש

נדמה כי מאז המחאה החברתית בשנת 2011 התאהבו המועמדים לכנסת בענף הדיור. אלא, שכל הפוליטיקאים הללו מעדיפים שלא לעסוק בכשלים שהממשלות עצמן יצרו בענף הבנייה והתשתיות אלא בצמד המילים הכל כך פופולארי - מחירי הדיור.

כך נולדו תוכניות ממשלה רבות כאשר אף אחת מהן לא הצליחה באמת. הגיעה השעה שתקום פה ממשלה שתבצע טיפול שורש בכשלים בענף הבנייה והתשתיות במקום עוד פלסטר.

לפרטים אודות ועידת התחזיות של כלכליסט היכנסו: https://newmedia.calcalist.co.il/conferences/2021/forecast2/index.html

על פי נתוני הלמ"ס, מחירי הדיור השלימו עלייה שנתית של 4% אחרי שבשנים 2009-2019 הוכפלו מחירי הדירות. גם מדד תשומות הבנייה עשה קפיצה שנתית של 6% לעומת אחוז אחד או קצת יותר לאורך שנים. אם אנו רוצים באמת לדאוג לאזרחים ולעתידם עלינו להתייחס לענף הבנייה והתשתיות ברצינות עם תוכנית לטיפול במכלול הכשלים בענף, שצריך להיות מנוע לצמיחה של המשק, ולא רק סיסמת בחירות קליטה.

בניית פרויקט מחיר למשתכן בלוד צילום: ג'ארלד בנישו

ראשית, יש לשוב ולרכז את כל גופי הממשל המנהלים את הענף תחת משרד ממשלתי אחד. ביזור האחריות בין כל כך הרבה גורמים לא יכול לאפשר פתרון הוליסטי

מלא לצרכים של הענף. בישראל ישנה עלייה בפער המצטבר בין גמר בניית הדירות לבין העלייה במספר משקי הבית, כאשר לסגירתו חסרות כ-190,000 דירות. בשנים האחרונות ישנה ירידה גדולה בעסקאות שאושרו על ידי רמ"י, כאשר בשלושת הרבעונים הראשונים של 2020 אושרו רק 18,000 עסקאות.

בראייה למרחוק אוכלוסיית ישראל עתידה להכפיל עצמה תוך 28 שנים, מה שמצריך 3 מיליון דירות חדשות עד אז ואם לא נבנה 70,000 דירות בכל שנה זה לא יקרה. כלי נוסף להגדלת היצע הדירות הוא ההתחדשות העירונית. התחלות הבנייה בהתחדשות העירונית קטנו ב-2020 בכ-1.7% - כלומר איבדנו 1,600 דירות.

ההתחדשות העירונית היוותה עד כה 20% מהתחלות הבנייה בישראל, עם פוטנציאל של למעלה מ-100 אלף דירות באזורי הביקוש ועוד עשרות אלפים בפריפריה. אם לא יאפשרו המשך בנייה בתמ"א 38 עד ליצירת תוכנית חליפית שתעבוד, אותה ירידה במחיר הדירה עליה חולמים הפוליטיקאים - תישאר בגדר חלום. על תוכנית כזו לכלול תמריץ כספי לרשויות המקומיות למימון הקמת תשתיות בהסכמי גג ייחודיים, וכן לאפשר לותמ"ל לאשר פרויקטים במהירות, להקים מחלקה ייעודית ברמ"י לקידום התחדשות עירונית בפריפריה על ידי אבטחת קרקע משלימה ועוד.

הנה עוד שני פתרונות שהממשלה הבאה יכולה לייצר לטיפול במשבר הדיור: המרת שטחי המשרדים והתעסוקה לדירות מגורים, לאור היקף עצום של תוכניות קיימות לכ-250 מיליון מ"ר של משרדים בישראל. חוק רישוי עצמי שיבטל את ההמתנה של מעל שנה וחצי בממוצע להיתר בנייה והעברת האחריות עליו לאדריכלים פרטיים שתכננו את הבניין.

יש לומר בשלב זה, כי נדרשת הרחבת ההשקעה של המדינה בתשתיות לפחות עד להיקף דומה של מדינות ה-OECD. כך נבטיח זינוק של כמעט חצי אחוז בפעילות העסקית של המשק בישראל בכל שנה. מהלך משלים חייב להיות תיעדוף של חברות ישראליות על פני זרות בפרויקטי בנייה ציבוריים ותשתיות – לאחר שהמדינה העבירה בשנים האחרונות פרויקטים בהיקף עצום של 16.9 מיליארד שקל לחברות שבבעלות ממשלת סין וקיצוץ של מעל 2,300 משרות לישראלים במכרזים האלה.

לסיום אתייחס לאחד מהמוקדים הכי חשובים לקידום הענף לצורך תמיכה במשק - המחסור בעובדים. לצד קליטת עובדים זרים ופלסטינים חדשים, נדרשת תוכנית הכשרה וקליטת 70,000 ישראלים. לשם כך הממשלה תהיה חייבת לחדש את תקצוב תוכנית "בונים ישראליים" ותוכניות נוספות להכשרת חסרי ניסיון בתחום. בשלב השני נדרשת הקמת מנהלת הכשרות וקליטה לענף הבנייה והתשתיות, וכן התאמות רגולטוריות הקשורות להכשרת עובדים לענף הבניין.

ראול סרוגו הוא נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ והקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה