העיסוק בחינוך וברווחה ריכך את הפגיעה בדתיים לאומיים

הציבור הדתי לאומי נפגע פחות באופן משמעותי ממשבר הקורונה מאשר הציבור החילוני. יש לכך כמה סיבות. כידוע, הציבור שנפגע יותר מהקורונה הם העצמאים.

מתברר ששיעור העצמאים בין בוגרי החינוך הממלכתי עומד על 6.3% וגבוה ב־43% משיעורם בין בוגרי החינוך הממלכתי דתי (חמ"ד), שעומד על 4.4%.

דתיים מעדיפים מקצועות עם שכר נמוך

בנוסף, דתיים לאומיים מרבים לעבוד בענפים שהמשיכו לפעול בתקופת הקורונה וממעטים לעבוד בתחומים שבהם העבודה שותקה. יודגש כי הנתונים עוסקים בדתיים לאומיים, כלומר אנשי הכיפות הסרוגות, ולא בחרדים שדווקא נפגעו קשה באבטלת הקורונה.

כך, למשל, דתיים מרבים לעבוד בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה והמינהל הציבורי, שבהם העבודה נמשכה כסדרה והיו מעט פיטורים. שיעור העובדים בחינוך בקרב בוגרי החמ"ד יותר מכפול מאשר בקרב בוגרי הממלכתי ושיעור העובדים במינהל הציבורי ובתחומי הבריאות והרווחה גדול פי 1.5. לעומת זאת, שיעור בוגרי החמ"ד בתחומי האוכל, האמנות, הבידור והפנאי המשותקים הוא כחצי משיעור בוגרי החינוך הממלכתי. במינהל הציבורי, למשל, ירד מספר העובדים בתקופת הקורונה ב־3% לעומת 17% בתחום השירותים המדעיים והטכניים ו־63% בשירותי האירוח והמזון שבשניהם מעט דתיים יחסית.

הנתונים האלה מופיעים בספר של חוקר המגזר הדתי לאומי אריאל פינקלשטיין שייצא לאור בימים הקרובים בהוצאת התנועה הדתית לאומית המתונה "נאמני תורה ועבודה".

שפת קודש

לפני כשבועיים חשף "כלכליסט" נתונים מפתיעים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) שלפיהם ההכנסה נטו של משק בית חילוני גבוהה בשליש מזו של משק בית דתי לאומי. ההפתעה נבעה מכך שנהוג למדוד חילונים ודתיים כיחידה אחת מול החרדים וגם מעוצמת הפער.

פינקלשטיין מסביר בספר שלמרות הנטייה להתייחס לחילונים ולדתיים כיחידה אחת, יש ביניהם פערים משמעותיים ברוב התחומים. הספר מביא, למשל, שורה של הסברים לפער הגדול בהכנסה. אחד מהם הוא ששיעור התעסוקה של דתיים עומד על 82.5% לעומת 87.5% אצל החילונים.

אחת הסיבות לכך היא ש־53% מהגברים הדתיים ו־15% מהנשים ממשיכים אחרי הלימודים התיכוניים ללימודים תורניים, כלומר ישיבות גבוהות, ישיבות הסדר ומכינות קדם־צבאות לבנים ומדרשות תורניות וישיבות הסדר לבנות. אלה דוחים את הכניסה לשוק העבודה בכמה שנים.

דתיים עובדים פחות שעות

ההסבר המרכזי, לפי פינקלשטיין, לפערי השכר הוא הנטייה של דתיים לאומיים לעבוד כשכירים במקצועות שנחשבים בעיניהם אידיאולוגיים ותורמים לחברה, כלומר חינוך, בריאות ורווחה ומינהל ציבורי. זאת, לעומת ייצוג מועט יחסית במקצועות ההייטק וההנדסה המכניסים.

קרוב ל־20% מבוגרי החינוך הממלכתי דתי עובדים בחינוך, פי שניים משיעור בוגרי החינוך הממלכתי בחינוך. קרוב ל־10% מבוגרי החמ"ד עובדים בתחומי הבריאות והרווחה לעומת פחות מ־7% בקרב בוגרי החינוך הממלכתי. לעומת זאת, שיעור בוגרי החינוך הממלכתי בתחומי המידע והתקשורת ושירותים מדעיים וטכניים, כלומר מקצועות שכוללים הייטק, מדע ומחקר, עומד ביחד על 20%.

זה 70% יותר משיעור הדתיים לאומיים שעומד על 11.5% בלבד. אלא שגם כשבודקים את השכר באותם ענפים, השכר של הדתי נמוך יותר. השכר הממוצע ברוטו של גבר בוגר החינוך הממלכתי בתחומי המידע והתקשורת עומד על 270 אלף שקל לשנה וגבוה ב־18% לעומת 230 אלף שקל של בוגר חמ"ד. השכר הממוצע ברוטו של בוגרת הזרם ממלכתי בתחומי המסחר עומד על 96 אלף שקל, שזה 27% יותר מ־ 76 אלף שקל שמשתכרת בוגרת חמ"ד.

יהודי דתי

אחד ההסברים לפער הזה הוא שדתיים עובדים פחות שעות. גבר חילוני עובד 10 שעות יותר בחודש, שהן 4% יותר מגבר דתי. אשה חילונית עובדת 15 שעות יותר בחודש שהן 10% יותר מאשה דתית. פינקלשטיין מסביר את זה בייחוד במספר הילדים הגדול יותר. שיעור הפריון לאשה דתית עומד על 4.3 ועלה דווקא בתקופה שלאחר קיצוץ קצבאות הילדים ב־2003. זאת, כאשר שיעור הפריון של הנשים החרדיות והערביות דווקא ירד. סיבה נוספת לפערי השכר היא ש־14% מהחילונים עובדים כמנהלים, כמעט כפול מ־7.5% אצל הדתיים.

ההכוונה למקצועות לא מכניסים מתחילה כבר בבתי הספר. 13% מתלמידי החינוך הממלכתי זכאים לתעודת בגרות מדעית טכנולוגית איכותית - 3 בחינות במקצועות ריאליים ברמת 5 יחידות. זה פי 2.5 מ־5.5% בחינוך הממלכתי דתי.

אחד הגורמים המשפיעים מאוד על שכר הוא שליטה טובה באנגלית. מחקר של הלמ"ס מגלה כי בקרב בעלי השכלה גבוהה, שכרם של בעלי יכולת כתיבה טובה מאוד באנגלית גבוה ב־20% מזה של בעלי יכולת כתיבה טובה וב־28% משל בעלי יכולת כתיבה חלשה. במבחן מיומנויות המבוגרים של ה־OECD נמצא שרמת השליטה באנגלית של 43% מהחילונים טובה מאוד לעומת 27% מהדתיים. פינקלשטיין מסביר את הפער ברתיעה של החינוך הדתי מהתרבות המערבית שהאנגלית מייצגת.

אריאל פינקלשטיין. הסברים לפערי השכר

פחות ילדים, פחות מעבדות

עוד ממצא מפתיע של הספר הוא הפער העצום במספר התלמידים בין בתי ספר ממלכתיים וממלכתיים דתיים. בחינוך הממלכתי־דתי מספר התלמידים הממוצע בבתי הספר העל־יסודיים עמד בשנת 2019 על 247 תלמידים, לעומת 467 בחינוך הממלכתי. בשכבה ממוצעת בתיכון ממלכתי לומדים 110 תלמידים לעומת 54 תלמידים בשכבה ממוצעת בתיכון ממלכתי־דתי, כלומר כפול.

פינקלשטיין אומר שהנטייה היא להסביר את בתי הספר הקטנים ברצון ליחס אישי ובכך שהדתיים הלאומיים אינם גרים בערים שלהם אלא מפוזרים. בפועל, שתי סיבות נוספות הן - שבתי הספר התיכון נפרדים לבנים ולבנות וכן הרצון של כל זרם דתי לאומי לפתוח לעצמו מוסדות חינוך. לדברי פינקלשטיין, זו אחת הסיבות למיעוט התלמידים במקצועות הריאליים, שכן לבתי ספר קטנים יש פחות כסף למעבדות.