הסחרור בעקבות גיימסטופ רק הוכיח שהבית תמיד מנצח

ימים יגידו אם פרשת גיימסטופ היא אירוע חולף או סימן לבאות, אבל בינתיים גורמים שונים במערכת הפיננסית והפוליטית האמריקאית דוחפים לכיוון בדיקה מעמיקה שתמנע מסחרור שכזה להישנות. הלחץ כה גדול, שכל רשות רגולטורית שיש לה קשר, ולו הקלוש ביותר, לעניין, הבטיחה לחקור היטב את הפרשה.

עד כה שרת האוצר ג'נט ילן, יו"ר הפדרל רזרב ג'רום פאוול ויו"ר הוועדה למסחר בחוזים עתידיים (CFTC) הודיעו על פתיחתן של בדיקות רשמיות. ילן אף הספיקה לזמן את כל צמרת הרגולציה הפיננסית לדיון חירום.

מניית גיימסטופ על רקע פלטפורמת המסחר של רובינהוד צילום: איי אף פי

בינתיים, ברשות ני"ע (SEC), שמינוי היו"ר החדש שלה טרם אושר, יצאו בהצהרה כללית על בחינת האירועים, ואף הסבירו כי הם כבר החלו לסרוק את הרשתות החברתיות במטרה לבחון האם עוד כמה משתמשים בודדים מפיצים מידע מוטעה או מלבה שווקים. בין לבין, ועדת הפיקוח בסנאט כינסה דיון חירום בנושא ביום חמישי האחרון, תחת השם הקליט: "המשחק נעצר? מי מנצח ומפסיד כששורטיסטים, מדיה חברתית ומשקיעים קמעונאיים מתנגשים".

מה בדיוק היה שם? המשקיעים הקטנים ברובינהוד תקשרו ברשת החברתית רדיט, שמו על הכוונת את רשת חנויות הווידיאו גיימסטופ ושלחו את מנייתה לעליות קיצוניות - ואת קרנות הגידור לשורט סקוויז כואב.

כעת הדעות חלוקות לגבי מה בדיוק הרשויות צריכות לחקור ואת מי. את תנודתיות המניות? את רובינהוד, פלטפורמת המסחר הדיגיטלית שנאלצה להפסיק את המסחר במניות לכמה רגעים מותחים? אולי בכלל את פעילות הסוחרים הקטנים, כדי להבין האם היתה שם מניפולציה לא חוקית? או שמא את פעילות קרנות הגידור, או זו של המלווים הגדולים שמעניקים את כריות הביטחון הפיננסיות לכל אלה יחד?

הרגולטורים הפיננסיים דבקים כהרגלם בנרטיב "ההגנה על האדם הקטן". ההודעות על חקירות ודיונים בנושא היו דומות זו לזו ונראו כמעין תנועת מלחציים: מצד אחד טפיחה עצמית על השכם וקריאה בשבח הגוף המפקח, ומצד שני תמצית מניעי המהלכים האחרונים שלהם. "תשתית הליבה שלנו בשוק הוכחה כגמישה, תחת משקל מחזורי המסחר יוצאי הדופן השבוע", אמרו ברשות ני"ע וסיכמו, "עם זאת, לתנודתיות קיצונית במחירי המניות יש פוטנציאל לחשוף את המשקיעים להפסדים מהירים וקשים ולערער את אמון השוק".

שרת האוצר האמריקאית ג'נט ילן צילום: עמית שעל

"אנחנו באמת צריכים לוודא שהשווקים הפיננסיים שלנו מתפקדים כראוי וביעילות, ושהמשקיעים מוגנים", אמרה ילן. "הרבה אנשים לוקחים סיכון רב, שהם לא מבינים לגמרי", אמר חבר הקונגרס ג'ים היימס, בנקאי לשעבר בגולדמן זאקס שיושב בוועדת השירותים הפיננסיים. "למרבה הצער, התרופה היעילה ביותר לכך היא לגעת בכיריים חמות".

כינויים מבטלים כמו "צעירים", או "צבא"

עושי שוק שומעים מילים אלה ולא יודעים את נפשם - משמחה או מצער. מאמץ רגולטורי היה האינטרס של מנהלי קרנות גידור ומוסדיים גדולים אחרים, כדי להחזיר חלק מהוודאות שלהם לשוק שבו הם פועלים או שהם מנהלים כבר שנים.

אירועי גיימסטופ והרכישה המסיבית של מניות על ידי משתמשי רדיט נחוו אצל חלק מהמשקיעים הגדולים כחולשה, בשל כישלונם לזהות סנטימנט של ההמונים כלפי מניה אחת. מנגד, זה נתפס גם כאירוע רנדומלי ונטול היגיון, שמייצר חוסר נוחות רגעי לגבי עתיד השוק. סוג של חרדה קיומית, גם אם מוטעית וחסרת פרופורציות, שהשליטה זולגת. הדרך שנראתה סבירה לאותם שועלים פיננסיים להתמודד עם החיסרון הזה היתה לזעוק בו במקום ולדרוש כי הפלטפורמות שבהן ההמון הוא מלך יעברו בדיקה קפדנית מחודשת. הטירוף חייב להיפסק.

הרגולטורים והתקשורת אימצו גם הם את אותו נרטיב של "טירוף" (Frenzy או Crazy), חותרים בבוטות תחת הרעיון שאנשים יכולים לפעול באופן שאינו מישר קו עם הסטטוס קוו ועדיין לשמור על שפיותם. בהתאם, סוחרי רדיט זכו לכינויים מנמיכים ומבטלים כמו "צעירים", או כאלה שהופכים אותם לקולקטיב הומוגני כ"צבא", ולא אנשים בוגרים שמקבלים החלטות פיננסיות שבצדן סיכונים גדולים - ממש כמו כל משקיעי וול סטריט המנוסים.

מסגור זה סובל מחוסר עקביות, במיוחד כשהשווקים הפיננסיים האמריקאיים מקדשים את החופש ויכולות התיקון העצמי. נותר רק רציונל אחד לשרת: הימור בכסף שלך — רע, הימור בכספי הפנסיה של אחרים — טוב. אבל רציונל זה לא מגובה בעובדות. למעשה, עם שוך הסערה, ולאחר שלפחות הגל הראשון של סוחרי רדיט נרגע, התבהרה התמונה האמיתית: אין שום טירוף. משקיעי רדיט הקטנים לא עשו דבר שאיים על שלמותה של המערכת הפיננסית. ההפך הוא הנכון: המערכת תפקדה ממש כמו שהיא רגילה לתפקד אחרי שנים של רגולציה הולכת ופוחתת — קזינו שבו הבית תמיד מנצח.

הקטנים הפסידו, הקרנות הרוויחו, החתמים גרפו עמלות - הכל פעל כשורה

להוציא קרן גידור אחת, לא אחת שעל פיה יישק דבר, הכל פעל כשורה. מרבית הסוחרים הקטנים ששילמו יותר מדי עבור מניה חבוטה הפסידו את כספם; שורה של קרנות גידור הרוויחה כמה מאות מיליוני דולרים כל אחת על האחזקות בגיימסטופ ו־AMC על חשבון אותם סוחרים קטנים; מנהלת הנכסים הגדולה בעולם בלאקרוק נהנתה מזינוק בנתח מניות גיימסטופ שברשותה, 13%, והרוויחה לפי חלק מההערכות יותר ממיליארד דולר; רובינהוד משכה מיליון משתמשים חדשים וגייסה 3 מיליארד דולר מבעלי המניות; וכמה חתמים רשמו עמלות עתק. שבוע עבודה לא רע לשוק מטורף שסובל ממתקפת צבא של צעירים.

אם בסך הכל השוק עבד כפי שאמור היה לעבוד, על מה יש לרגולטורים להלין? נותרו להם שתי אפשרויות מעצבות עתיד. הראשונה, יד רגולטורית נוקשה כלפי קרנות גידור שפעילותן - שורט על מניות - יצרה פתח לסוחרים קטנים לדחוף להפסדים עמוקים של קרן כזו או אחרת. השנייה, לבחור בהגבלת המסחר של המשקיעים הקטנים, סביר שבאמצעות הצבת חסמי כניסה גבוהים. האפשרות הראשונה לא סבירה, כי רגולטורים רבים מאמינים שפעילות קרנות הגידור במהותה בריאה ויעילה לשוק.

זאת בעוד האפשרות השנייה חותרת תחת העיקרון השולט בתרבות האמריקאית, שמקדש את השוק החופשי. זהו עיקרון כה חזק שכשרובינהוד עצרה את המסחר במניות, גם חברת הקונגרס הדמוקרטית הפרוגרסיבית אלכסנדריה אוקזיו־קורטז וגם הסנאטור הרפובליקני השמרני טד קרוז הסכימו - אולי בפעם ראשונה אי פעם עבור היריבים הפוליטיים האלה - שמדובר באסון גמור עבור האזרח הקטן.

בזמן שאף אחת מאפשרויות הללו לא נראית סבירה במיוחד, ובהנחה שהרגולטורים לא ידועים ביצירתיות, חדשנות או הבנה עמוקה של הצייטגייסט, סביר ששינוי אמיתי לא יגיע. מי שכן צפוי להשתנות אלה קרנות הגידור, שכבר ברוח התקופה החלו לחפש עובדים שישמשו "סוחרי סנטימנט".

לפי חשיפה של סוכנות הידיעות בלומברג בשבוע שעבר, דרישות התפקיד למשרה כוללות חברות של יותר משנה בקבוצת הרדיט WallStreetBets ודירוג גבוה ברשת החברתית, לצד היעדר לימודי כלכלה או מימון כדי שהמועמד יהיה "משוחרר מכל שטיפת מוח פיננסית רגילה". בקרנות הגידור מבינים הרי שאין צורך להביס את הסוחרים הקטנים במשחק הקטן שלהם, אלא רק לדאוג לנצל אותם היטב.