כלכלת החלטורה עוברת למשרה מלאה

בסוף השבוע האחרון קבע בית המשפט העליון הבריטי, בהחלטה פה אחד, כי נהגי אובר הינם עובדי החברה ולא עצמאיים, ולכן הם זכאיים לתנאים סוציאליים כמו שכר מינימום, ימי מחלה וחופשה ולשעות עבודה ומנוחה.

אובר מנהלת את המאבק על זכויות העובדים בבריטניה מאז 2016 ולא אחת איימה כי תפסיק לפעול במדינה אם תידרש להכיר בנהגים כעובדים מן המנין. הפסיקה אמנם מקומית, אך צפויות להיות לה השפעות במדינות אחרות בהן אובר פועלת ולא מן הנמנע שהיא תביא משקיעים לחשב מחדש את תג המחיר של אובר בבורסות, שעומד בימים אלו על כ־100 מיליארד דולר.

בנוסף, פסיקה כזו מביאה התבוננות מחודשת בשורה שלמה של תעשיות שמשתמשות במודל העסקה זהה, מוולט בישראל ועד חברת השליחויות האמריקאית גראבהאב (Grubhub).

נהגים של אובר בבריטניה מוחים נגד קיצוץ בשכרם. פסיקה ראשונה בעולם לטובתם צילום: בלומברג

1. מעסיקה ללא עובדים

אובר קמה ב־2009, בשוליו של משבר כלכלי קשה שהותיר רבים בחובות כבדים. החברה מיצבה עצמה כנושאת הדגל של כלכלת החלטורה (gig economy) וההבטחה, לכאורה, להשלמת הכנסה גבוהה בתנאים נוחים. טענותיה המשפטיות תמיד היו על הצד הפשטני של הדיון: “אובר איננה חברת מוניות או מעסיקה, אלא פלטפורמה טכנולוגית שמחברת בין בעלי העסקים ללקוחות פוטנציאליים”. הפסיקה האחרונה ביטלה את הטענות הללו מכל וכל. לאובר, הודגש בה, יש שליטה גדולה מאוד על ה”לא־עובדים” שלה, שבאה לידי ביטוי בכך שהיא זו שקובעת את התעריפים, מחלקת עבודה, מענישה את הנהגים אם הם דוחים עבודות ונעזרת במערכת דירוג כדי למשמע אותם.

אף שבהודעה שמסרה לעיתונות אחרי הפסיקה אובר גימדה את משמעותה וציינה שהיא נוגעת רק ל”קבוצה קטנה של נהגים שהשתמשו באפליקציה ב־2016”, מדובר במהלומה קשה. בכל פעם שנושא מסוג זה עמד על הפרק החברה ספק הודתה ספק איימה כי אין לה את היכולת לקלוט נהגים כעובדים, והדבר יאלץ אותה לסגור את פעילותה. רק בבנובמבר האחרון אובר הזרימה 54 מיליון דולר נגד פעולת חקיקה דומה בקליפורניה, כחלק מקמפיין מתואם עם המתחרות שלה (ליפט, אינסטקרט ופוסטמייטס) בסך 200 מיליון דולר. לצד המאבק המשפטי, אובר מנהלת גם מאבק תודעתי.

הטיעון העיקרי בגזרה זו נוגע למודל התעסוקה החדשני שמייצר, לטענתם, עצמאות עבור העובד המתוחכם והמודרני. עבודה מהצד, קלה וזמינה, שכל אחד יכול לעשות, מה שנדרש הוא רק לקנות את הרכב, לשלם את הביטוח והדלק, לקחת על עצמך את כל הסיכונים הנלווים, להסכים לתעריפים וחלוקת העבודה, לתת לאובר חלק מהרווחים ולוותר על זכויות סוציאליות. כל כך טוב יותר מכל המודלים הקיימים והמיושנים של זכויות העובד.

במלחמות המשפטיות והתדמיתיות האלו יש כמובן מידה רבה של צביעות. לא רק משום שהמודל העסקי הזה מייצר חלוקת רווחים מעוותת בין הנהגים ל”פלטפורמה הדיגיטלית” ומעמיק את אי השוויון, אלא כי מקבלי ההחלטות בחברות הטכנולוגיה הם רובם ככולם בכירים שמועסקים בתנאים נחשקים. חדשנות ושיבוש של מודל העסקה, אבל עד שזה מגיע לשרשרת הפיקוד. אז איך קרה שאותה חדשנות תעסוקתית נמתחת לקבוצה אחת בשוק העבודה ולא לאחרת? פשוט, לב העניין אינו חדשנות אלא ניצול.

2. חדשנות אבל מיושנת

חדשנות טכנולוגית לא מביאה עימה בהכרח קדמה כלכלית, חברתית או פוליטית. כך, למשל, המהפכה התעשייתית לא הביאה לשגשוג כלכלי רחב, אלא להרחבת הפערים החברתיים, להעלאת שעות העבודה ואפילו לירידה בתוחלת החיים. כך גם אובר עם מודל התעסוקה הנצלני, לא החדשני, משקיעה הון עתק כדי לשמר את אי השוויון.

ההיסטוריה מלמדת שאימפריות עשירות שדוחקות בהמונים לחיות בעוני מעולם לא הצליחו לשמר את צורת החיים הזו לאורך זמן. שינוי הוא בלתי נמנע: או שהפחד מפני מהפכנות ידחוף את השלטון ליצור לחלוקה שוויונית יותר של משאבים, או שהעדר פעולה יביא להתקוממות אלימה נגד האליטות, כמו המהפכה הצרפתית ומהפכת אוקטובר שהונעו מרעב ממשי של ההמונים. פעם ההמון נהר אל הבסטיליה עם לפידים וקלשונים, היום הם מדליפים פרטים לתקשורת או פונים לבית המשפט.

איור טכנולוגי איור: יונתן פופר

אובר כמובן מודעת היטב למוניטין שלה והיא רוצה להוכיח להמון הזועם שהיא השתנתה. מנכ”ל החברה ניסה להציע כפשרה מעמד תעסוקתי חדש שיקנה לעובדים גמישות אך לא זכויות. בנוסף, יומיים לפני שנמסר פסק הדין בבריטניה הודיעה החברה שהיא גייסה לשורותיה את אלכס רוזנבלט כראש מחלקת מדיניות, מחקר והוגנות. רוזנבלט פרסמה ב־2018 ספר בשם “אוברלנד: איך אלגוריתמים משכתבים את כללי העבודה”, וביקרה את פעילות החברה כחוקרת בכירה בארגון Data and Society. באובר הסבירו ל”בלומברג” שהגיוס הוא חלק ממאמצי החברה להביא “אנשים שאכפת להם מנושאים הקשורים לנהגים ושלא חוששים לאתגר את החשיבה שלנו בנושא”. רוזנבלט, כדאי לציין, גויסה לחברה כעובדת מן השורה.

3. הנרטיב השתנה

הגיוס המתוקשר של רוזנבלט לא עצר את מאמצי החברה להילחם בכל הכוח נגד מתן זכויות סוציאליות לנהגים. כמובן שאובר לא המציאה את השיטה של ניהול מאבק תודעתי במקביל לשימור הפרקטיקות הבעייתיות. כך, למשל, בגוגל הקימו צוות הטרוגני ומוכשר שנועד לדון בשאלות פילוסופיות של מוסר ובינה מלאכותית, אך בחודשים האחרונים פיטרו שורה של חוקרות מובילות שהגישה המוסרית והמחקרית שלהן אתגרה מדי את החברה. בפייסבוק הקימו ועדת ביקורת חיצונית שתנהל דיונים מורכבים על ניהול תוכן ואחריות ציבורית, בו בזמן שהחברה מתנהלת כמו שליטה אבסולוטית באופן קבלת ההחלטות שלה וממשיכה לתת לנשיאים ורודנים צבאיים פלטפורמה להסית לאלימות.

המהלכים האסטרטגיים של אובר, גוגל, פייסבוק וענקיות אחרות הכרחיים עבורן במצב העניינים הנוכחי. אי השוויון העמוק שנוצר בחברות הקפיטליסטיות רק החריף בשנה האחרונה ומשך תשומת לב ציבורית יוצאת דופן לאזורים אליהם נמשך מרבית הכסף - מגזר הטכנולוגיה. אחרי שנים ארוכות שבהן שמכרו לנו נרטיבים של חדשנות והשתנות, החלה לחלחל ההבנה שלא שהשפעות הפיתוחים הטכנולוגיים אינן מפוזרות באופן שווה.

היום ברור שהתקדמות טכנולוגית יוצרת מנצחים, אבל גם מפסידים, ושהעושר רב שחברות הטכנולוגיה מייצרות לא זולג או מחולק באופן בריא או יעיל לחברה, אלא מוזרם הישר מעלה, ומייצר קצה צר ומשגשג ובסיס רחב השרוי במחסור עמוק. כך לא נראית כלכלה חדשנית או יעילה, אלא אחת שיש להתערב ולתקן אותה, אפילו במחיר של שחיקה ברווחי המשקיעים והמנהלים הבכירים.