"התפטרתי מגוגל כי לא התאמתי לתרבות הארגונית, זה שיגע אותי"

"התייחסתי לרכישה כאתגר אישי", סיפר. "האמנתי שאני אוכל לבנות את ווייז בתוך גוגל, ולשבור את המיתוס למה שקורה לחברות לאחר שהן נרכשות על ידי תאגידים גדולים". עם זאת, הוא מציין שבמבט לאחור הוא הזכיר לעצמו בערך כל מנכ"ל של חברה מערבית שחושב שהוא יכול להצליח בסין. "הסינים רגילים לשחצנות המערבית הזו ומקבלים את הזרים. אך רבעונים ודולרים רבים לאחר מכן, המנכ"ל המערבי עוזב כשבידיו הניסיון הסיני והשותפה הסינית שומרת על כתובת ה-IP, הכסף, העסק... אי אפשר להילחם באופי של החיה, זוהי סין".

כלומר, ברדין מקביל עצמו למנהל תמים של חברת סטארט-אפ שהאמין שיוכל לבנות את ווייז בתוך גוגל ולממש את מלוא הפוטנציאל של החברה "ולכבוש את החיה". כעת הוא מודה שזו הייתה "אמונה לא ראציונלית" מצידו.

ברדין מתאר כאמור את הקושי לעבור מחברת סטארט-אפ שבה המוצר הוא למעשה החברה וההצלחה של המוצר הוא ההצלחה של כל הנוגעים בדבר – העובדים, ההנהלה והמשקיעים – לתאגיד ענק שבו הנאמנות של העובדים היא קודם כל לעצמם. "התחלנו לקבל לשורותינו אנשים עם הלך רוח שגוי, שתפסו את ווייז כמקפצה בקריירה שלהם ולא כיעד שלהם", הוא מפרט.

יתרה מכך, ברדין מסביר כי התרבות הארגונית בגוגל גרמה לכך שלא היו יכולים לפטר אנשים שלא התאימו לתפקיד או שיש מועמדים טובים מהם. "זה מנטרל מנהלים ולא מוביל לצוותים טובים יותר המונעים מהמשימה", כתב. "למדתי בדרך הקשה שאם מנהל אחר ממליץ להעסיק עובד מעולה בצוות אחר, הוא כנראה עושה זאת בניסיון להיפטר מאותו עובד כי אי אפשר לפטר אותו".

נועם ברדין. "אפשר לומר דברים חשובים ביותר, אבל אם משתמים במילה אחת לא נכונה ישר רצים להתלונן במשאבי אנוש" צילום מסך: CNN

ברדין ממשיך ומתלונן שבחנות האפליקציות של גוגל התייחסו לווייז כצד שלישי כי גוגל לא סייעה בהפצת המוצר. "כל רעיון שהיה לנו אוּמץ במהירות על ידי גוגל מפות". לפיכך, לדבריו כל הצמיחה שחוותה ווייז מאז הרכישה נבעה מהעבודה שהם עשו, ולא "מתמיכה מספינת האם". לכן, ברדין מאמין שבראייה לאחור החברה היתה יכולה לצמוח בקצב מהיר וביעילות יותר אם היו נשארים עצמאים.

"ישר רצים להתלונן במשאבי אנוש"

טענות נוספות הקשורות לתרבות הארגונית של גוגל כוללות את העובדה שלפי ברדין הם נאלצו להשקיע משאבים וזמן רב כדי להתאים את הכלים והמדיניות לגוגל, פעולה שלא היתה לה שום משמעות למשתמשים. "אחרי הרכישה הוזמנתי להשתתף בפאנלים ואירועים רבים של גוגל ועד מהרה התחלתי לצבור תלונות נגדי", מספר ברדין. "הפסקתי להשתתף באירועים שבהם מרבית המשתתפים העריכו את מה שאמרתי' אך קומץ נפגעו ממשהו (מילים, לא תכנים) והפכו זאת לסבל". לדבריו, הסובלנות כלפי אנשים שמחזיקים בדעות שונות אינה קיימת יותר בגוגל. "אפשר לומר דברים נוראיים כל עוד שומרים על כינויי גוף תקניים ואפשר לומר דברים חשובים ביותר, אבל אם משתמשים במילה אחת לא נכונה ישר רצים להתלונן במשאבי אנוש..."

מנכ"ל גוגל, סונדר פיצ'אי צילום: גטי אימג'ס

הבעיות בתרבות הארגונית באות לידי ביטוי לפי ברדין גם בקושי לאזן בין העבודה והבית. לטענתו, כיום הנורמה היא לנסות להתקדם מהר, אך בכל זאת לצאת מוקדם הביתה ולא להפסיד שיעורי יוגה. "השתגעתי מזה שלא הצלחתי לקבוע פגישות כי 'זה שיעור היוגה עם המדריך שאי אפשר לפספס'", הסביר. "הכי גרוע זה שזה תאם את המדיניות והנורמות – אני הייתי האיש המוזר שרצה לקדם דברים מהר וציפה לזכות בהקרבה האישית הנחוצה".

הוא ממשיך ומציין את ההתנהגות המפונקת של העובדים בגוגל שרגילים לכל ההטבות הנלוות לעבודה ולכן לא מתביישים להתלונן על האוכל בקפטריה ובכלל סובלים מעודף זכויות. "כל הדברים האלה שיגעו אותי", סיכם. "האספקטים הללו בתרבות התאגידית שחקו אותי". לטענתו בסופו של דבר בווייז סובלים מהגרוע בכל העולמות: האתגרים של סטארט-אפ עם המגבלות של תאגיד "וחוסר היכולת לגייס או לפטר במהירות".

לסיכום השאלה מדוע עזב מדגיש ברדין כי בניגוד לציפיות הוא לא עזב בשל מחלוקות ועימותים. "פשוט נשחקתי מהאופי של החיה. יש לי רק דברים חיוביים לומר על ההנהגה של גוגל שנתנה לי את כל העצמאות שהייתה יכולה".

"אנחנו מקימים חברות כדי לייצר מוצרים שמשרתים אנשים, לא כדי לשבת בפגישות עם עורכי דין. צריך להיות מסוגלים לענות על השאלה 'מה עשיתי היום עבור המשתמשים שלנו?' בתשובה הבאה: 'לא הרבה, אבל קודמתי' כדי להצליח בתאגידים, וזה כנראה לא אני".