סיפורו של מאבק: מחזה בהשראת פרשת מותו של סלומון טקה

“אם פעם הייתי יכולה להגיד שאין דבר כזה גזענות וכל אחד יכול להצליח אם הוא רוצה, היום אני לא במקום הזה, אלא במקום יותר בוגר ומפוכח שאומר שהמציאות שלנו קשה”, אומרת השחקנית אושרת אינגדשט שכתבה את המחזה “דם שחור” יחד עם המחזאית הוותיקה הדר גלרון. המחזה יעלה במסגרת חממת פיתוח למחזאות צעירה “עתיד התיאטרון” של עיריית תל אביב־יפו בשיתוף ארבעת התיאטראות בעיר, בהשקעה של 640 אלף שקל. “הרעיון נולד כאשר קפטן (משה, המנהל האמנותי — מנ”ש) סיפר שהיה ניסיון שלא צלח לכתוב מחזה על המקרה של סלומון טקה”, מספרת אינגדשט. “הדר ואני הסתכלנו זו על זו והצעתי שנעשה את זה יחד. אני מהקהילה האתיופית, מכירה ומבינה את המקום הזה, והדר תלווה אותי בכתיבה’”.

אושרת אינגדשט. “אני צריכה להגיד תודה שנולדתי אשה שחורה, כי להיות גבר שחור זה יותר קשה, הסיכויים שיראו בך חשוד מיידי גבוהים" צילום: איתן טל

וכך היה. אינגדשט (30) כתבה לראשונה בתיאטרון הרפרטוארי מחזה מקורי שעוסק בגזענות כלפי אתיופים. "המחזה נכתב בהשראת סיפורים שקרו, בהם גם של סלומון טקה. זיקקנו ודייקנו לרעיון שמתחבר אליי ולהתפכחות שלי בנוגע לגזענות במדינה". במרכז המחזה יעל טזזו, עורכת דין אתיופית מצליחה שגדלה באחת השכונות הקשות בארץ. כשאחיה סלומון מואשם ברצח חברו, שוברת אמה שתיקה של שנים ומבקשת ממנה להציל אותו. אז נסדקת החומה שבנתה ועמה הזהות שעיצבה כדי לשרוד בעולם לבן. כשנהיה לה ברור שמפלילים את סלומון כדי להגן על שוטר לבן, היא יוצאת למלחמה מורכבת לטיהור שמו ומשלמת מחיר כבד.

"המסע של יעל הוא לגמרי המסע שאני עוברת. אני צריכה להגיד תודה שנולדתי אשה שחורה, כי להיות גבר שחור זה יותר קשה, הסיכויים שיראו בך חשוד מיידי גבוהים. אני מאורסת לגבר לבן ותוהה לפעמים מה יהיה אם יהיה לי ילד שחור. הכתיבה מחייבת אותך להיות חשוף, וזה מפחיד ומרתק כי אין דרך לשמור ולהסתיר. זה עוד חלק ממסע ההתבגרות שלי". עם כל הביטחון גם היא נתקלה ברגעים לא קלים. "בבית אמא היתה אומרת: 'תרימי את הראש ותמשיכי הלאה'. בפעם הראשונה שמשהו צרם לי זה היה בסטודיו של יורם לוינשטיין. אחרי כמה פעמים שזכיתי ברצף במלגות בתחרויות, זרקו לי בצחוק: 'ברור, נותנים לך כי את אתיופית'. זה היה קשה, אבל המשכתי הלאה. היום אני מבינה ומכירה את המקום של הקהילה האתיופית גם בתור אחת שהאמינה בעצמה והצליחה, אבל יש לי חברים שהמערכת דיכאה וקיצצה להם את הכנפיים".

בקורונה הצטלמה לסרטו של אופיר גרייצר ("האופה מברלין") "אמריקה" (שם זמני) העוסק במשולש אוהבים, עם מיכאל מושונוב ועופרי ביטרמן. "הדמות לא היתה כתובה כאתיופית אלא כחרדית. אחרי כמה אודישנים אופיר הרגיש שזאת אני ועשינו התאמות בתסריט". בתיאטרון היא כבר מקבלת תפקידים שלא קשורים לצבע העור, כמו במחזמר "מיקה שלי". בטלוויזיה היא עדיין נלחמת וניגשת לאודישנים שלא דורשים בהכרח שחקנית אתיופית, לא תמיד זה עובד. גם את תפקיד לילוש בסדרת הנוער "שכונה" (HOT) קיבלה אחרי ששלושה חודשים לא מצאו שחקנית מתאימה, ונהפכה לכוכבת נוער. "אני חושבת שמתחילה התעוררות, שיש אנשים שמוכנים לפתוח את הראש".