הגיל לא משחק תפקיד: בספורט, 40 זה ה-35 החדש
גיל 35 נחשב לגיל פרישה בספורט, אחרי 20 שנה בממוצע של הפעלת עומס מסיבי על הגוף. עם זאת בשנים האחרונות יותר ויותר ספורטאי־על, כמו לברון ג’יימס, כריסטיאנו רונלדו וטום בריידי שישתתף בסופרבול נוסף, נשארים בפיק של הקריירה שלהם גם באזור גיל 40. איך הם עושים זאת? התשובה כנראה בהתמסרות הטוטלית לאורח חיים מקצועני
חוקרים באוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן במינכן בגרמניה, רצו לברר באיזה גיל מגיעים לשיא קוגנטיבי, כלומר לגיל שבו המוח האנושי מתפקד בצורה הטובה ביותר. לצורך כך הם חקרו 130 שנה של תוצאות משחקי שחמט בין השחקנים הבכירים ביותר.
החוקר הראשי אווה סונדה וצוותו חקרו כ־1.6 מיליון מהלכי שחמט מתוך 24 אלף משחקים מקצוענים בין השנים 1890 ל־2014. הם בדקו את גיל המתחרים והעניקו ציון לאיכות כל מהלך שלהם לאורך השנים (הציון נקבע על ידי מחשב). החוקרים גם נירמלו לחישובים את רמת המתחרים, לפי שיטת ELO לדירוג שחקני השחמט, וכך הגיעו לעקומה בצורת דבשת: ביצועי השחמט ואיכותם מתחילים לנסוק בתחילת שנות ה־20 לחיים, מגיעים לשיא בסביבות גיל 35 ומתחילים לרדת בצורה משמעותית אחרי גיל 45.
תופעה מעניינת נוספת שגילו החוקרים, היא שבשנות ה־90 של המאה ה־20 חלה עלייה ניכרת בביצועי כל שחקני השחמט מגיל מאוד צעיר. אחת הסיבות לכך, לפי החוקרים, היא משחקי השחמט במחשב. שחקנים אתגרו את עצמם מול מכונה שהצליחה לחשב את כל המהלכים האפשריים בכל סיטואציה - וכך השתפרו. לפי החוקרים, משחקי שחמט האונליין מחזקים עוד יותר את היכולות הקוגניטיביות של השחקנים, שיקבלו הרבה יותר ניסיון מול הרבה יותר סגנונות ומוחות. הממצאים התפרסמו לאחרונה ב־National Academy of Sciences.
איך זה עובד בספורט
בספורט שאינו שחמט, גיל 35 הוא כבר גיל פרישה ולעתים של כמה שנים טובות אחרי הפרישה. זאת מאחר שאם בגיל 35 ה”תוכנה" של ספורטאי אמורה להיות בשיאה, ה”חומרה” אחרי 15–20 שנה של שחיקה מתמדת - כבר לא מצליחה לעמוד בעומסים.
יאו מינג ורוי היברט, שניים מהביגמנים הכי משמעותיים ב־NBA בעשור הראשון של שנות ה־2000, פרשו סביב גיל 30; איזייה תומאס פרש בגיל 33, באותו גיל בו פרש ג'ון מקנרו. יריבו הגדול של מקנרו, ביורן בורג, פרש בגיל 27; בארי סנדרס וג'ים בראון, שניים מגדולי שחקני הפוטבול בכל הזמנים, פרשו בגיל 29–30. יש הרבה כדורגלנים גדולים שפרשו לפני גיל 33, בהם אריק קאנטונה, מישל פלאטיני, בראיין לאודרופ, דידייה דשאן, פטריק קלייברט ופרנק רייקרד.
גיל הפרישה הממוצע של ספורטאים יורד בהדרגה בעשור האחרון. לפי מחקר של RBC - Global Wealth Management, שחקן בייסבול ממוצע ב־MLB יפרוש בגיל 29.5; שחקני NBA פורשים בגיל 28 בממוצע; ושחקני NFL בגיל 27.6. באולימפיאדה הגיל הממוצע לזכייה במדליה ירד מ־27 ברומא 1960 לפחות מ־23.5 באולימפיאדות האחרונות. ובכדורגל, לפי מחקר של אוניברסיטת ויגו, כ־80% מהשחקנים בליגת האלופות הם בני 21־29, ומדי שנה מספר השחקנים מעל גיל 29 יורד בהדרגה.
לברון ג'יימס צילום: איי אף פי
הסיבות לכך הן עלייה כבירה בקצב של המשחקים, מספר הספרינטים ומספר הפעולות שדורשות כוח מתפרץ, עולה בהדרגה בזכות התפתחויות טכנולוגיות ואימון טוב יותר, שהופכים את כולם, ובעיקר את הצעירים, למהירים וחזקים יותר מאי פעם. במקביל, הפציעות הקשות קשות יותר מאי פעם (בגלל המהירויות של שינויי הכיוון וההתנגשויות), ועדיין לא הומצאה תרופה לשחיקה מנטלית ופיזית.
אולם בשנים האחרונות אנחנו עדים לתופעה של ספורטאים בגילי 33–39 שלא רק שהביצועים שלהם אינם דועכים, אלא ההפך. למרות ירידה טבעית ברמות הטסטוסטרון בגילים הללו, ספורטאים בסביבות גיל 35 כגון כריסטיאנו רונלדו, זלאטן איברהימוביץ', לברון ג'יימס, רפאל נדאל וטום בריידי, לא רק ששומרים על הגחלת - אלא בוערים בכל הכוח בענף שלהם. הם לא רק דוחים את גיל הפרישה שלהם, נראה שהם ביטלו אותה.
טום בריידי צילום: רויטרס
בייב רות’ התחיל
הם לא הספורטאים הראשונים שמצטיינים בגיל הזה. בייב רות', אחד מגדולי שחקני הבייסבול בכל הזמנים, שבר את שיא ההום־ראנס בעונה ארבע פעמים: 29 (1919), 54 (1920), 59 (1921) ו־60 (1927). רות’ היה בסביבות גיל 34–35 כשרשם את שיא ה־60. בייסבול אינו ענף שצריך לרוץ בו יותר מדי, בטח אם מצליחים להכות הרבה כדורים מחוץ לאצטדיון או ליציעים. מה שכן צריך יכולות קוגניטיביות מיוחדות, ורות’ הוכיח שיש לו כאלה.
רונאלדו צילום: Getty
רות’ לא נראה כמו ספורטאי או חי כמו ספורטאי. הוא היה בעל רעב אדיר לארוחות ערב מאוחרות וביקורים תכופים בבתי בושת ברחבי ארה”ב (ובמיטות של נשים נשואות). ב־1921, מאהבת שלו, אשתו של פוליטיקאי מלואיזיאנה, רדפה אחריו עם סכין קצבים עד לקרון רכבת. במקרה נוסף, בעלה של מאהבת אחרת רדף אחריו עם אקדח טעון. בעונת 1925, רות' נעדר במשך שבועות בגלל "כאבי בטן", אך ככל הנראה סבל מעגבת. חייו של רות’ היו רחוקים מאוד מלהיות חיים של ספורטאי־על, אבל הוא היה ספורטאי־על בגלל מה שהיה לו במוח והיכולת שלו לקלוט את הכדורים, לעבד את המידע מאוד מהר ולבצע את החבטות ברמה הגבוהה ביותר בהיסטוריה, ובגיל 33–35 הגיע לשיאו.
בדרכו של עבדול ג’אבר
קרים עבדול ג'אבר הוא דוגמה טובה יותר לספורטאים של היום. הוא הצליח לשחק ולהצטיין ב־NBA עד גיל 42. זה קרה הרבה בזכות אורח חיים שסיגל לעצמו: יוגה, קונג פו, תזונה מאוזנת ותרגילי הירגעות ושחרור שנחשבו בזמנו ל"מוזרים".
בגיל 43, טום בריידי הולך להתחרות בסופרבול הקרוב, אחרי שבקיץ עזב את הקבוצה המוצלחת ביותר בפוטבול ב־20 השנה האחרונות, והצטרף לקבוצה הגרועה ביותר בתולדות ה־NFL (לפי אחוזי הצלחה). זלאטן איברהימוביץ', בגיל 39, מוביל את מילאן לפסגת הסריה A אחרי עשור של דשדוש במרכז הטבלה. כריסטיאנו רונלדו, בן 36, הוא אחד השחקנים הטובים ביותר העונה באירופה; ולברון ג'יימס, בן 36, נראה בדרך לזכייה ב־MVP אחרי שזכה באליפות בעונה שעברה.
כולם הולכים בדרך של עבדול ג’אבר. לברון משקיע יותר ממיליון דולר בשנה בגוף שלו (טיפולים, תזונה וכו') ומוצא דרכים לשמור על אנרגיה במהלך העונה ובמהלך משחקים; רונלדו שומר על אורח חיים של ספורטאי אולימפי; זלאטן הוא עדיין השחקן שמתאמן הכי חזק בקבוצה שלו; ובריידי אימץ תזונה ייחודית ואורח חיים כמעט נזירי. כולם עיצבו את חייהם באופן שיסייע להם להגיע לשיא הקוגניטיבי עם "חומרה" מתפקדת ברמה הגבוהה ביותר.
