בניינים בתל אביב הסמוכים למטרו יהיו פטורים מהקמת חניונים

החלטה שהתקבלה לאחרונה בוועדת הערר של מחוז תל אביב צפויה לפגוע בהיקף תשלומי כופר החניה (קרן חניה) — הפיצוי הכספי במקרה שהיזם לא בונה חניות בהתאם לתקן — שאותם גובה עיריית תל אביב מהתושבים ומהיזמים, ואשר נאמדים ב־18 מיליון שקל בשנה. בהתאם להחלטה, העירייה לא תוכל לגבות כופר חניה במקרה שתוכנית המטרו היא שמונעת הוספת מקומות חניה. במקור קרן החניה נועדה להקמת חניונים ציבוריים על ידי העירייה, אבל הקשר בין התשלומים לתוספת החניות נחלש עם השנים. 

המקרה שלגביו התקבלה ההחלטה נוגע למבנה ברחוב מרמורק 8 בתל אביב, שלפי התקן קיימת בו חובה להתקנת חניות במגרש, ולחלופין הוועדה המקומית רשאית לפטור מהחובה הזו תמורת תשלום לקרן החניה. בעלי הזכויות נדרשו להקים במקום כעשר מקומות חניה, אלא שבגלל הצומת הסמוך ונתיב תחבורה ציבורית שעובר בו לא התאפשר להתקין חניות בבניין. העירייה ביקשה לגבות מהם כופר חניה, אלא שהם הגישו ערר לוועדת הערר המחוזית בטענה כי הם עונים על סעיף בתקנות החניה שמחייב את העירייה לפטור אותם מתשלום כופר כי המקום מוגדר כאזור סגור לכלי רכב.  

עומסי מכוניות בתל אביב. ימשיכו לחפש חניה צילום: אוראל כהן

חברי הוועדה סברו תחילה כי מדובר בפרשנות של בעלי הדירות, אלא שבמאי 2020 הוועדה הארצית לתכנון ובנייה לתשתיות לאומיות פרסמה את תוכנית תת"ל 102 לקו המטרו M2 במסגרת תיקון תוואי הקו הכחול, ולפיו התוואי כולל גם את המגרש המדובר. כן נקבע כי תנאי להיתרי בנייה בתחום התוכנית יהיה שלא יינתנו היתרים לקומות מרתף, כולל חניות.

חברי הוועדה קבעו כי לאור הנסיבות החדשות ברור כי בעלי הזכויות בקרקע לא יוכלו גם בעתיד הרחוק להתקין חניות בבניין: "אנו סבורים כי משמעות העובדה שהמגרש נשוא הערר נמצא בתחום תוכנית מופקדת אשר חלים לגביה תנאים המגבילים הוצאת היתרים שמונעים הוצאת היתר לבנייה בתת־הקרקע היא שהמגרש נמצא באזור שנקבע בתוכנית כאזור סגור לכניסת כלי רכב, ולפיכך רשאית רשות הרישוי המקומית ואנו בנעליה להפחית את מקומות החניה מן הקבוע בתוספת או שלא לקבוע מקומות חניה כלל, קרי לאפשר פטור מתשלום קרן חניה".

הוועדה לא הסתפקה בכך, וקבעה כי במקרה של תת"ל אין צורך להמתין לאישור התוכנית: "אנו סבורים כי אין חובה על פי לשון התקנה, והרציונל הקבוע בה, כי הפטור יינתן רק לאחר אישור התת"ל, וניתן בהחלט לקבוע כי הפטור יינתן בשלב שלאחר הפקדת התת"ל".

עוד נכתב: "בנסיבות העניין, כאשר עסקינן בתת"ל שהועברה להערות, די בכך כדי לאפשר את השימוש בהוראת התקנה בהתאם שיקול דעת הוועדה המקומית ובוודאי כאשר המגרש נמצא באזור תחנת תחבורה ציבורית ומסומנת בו רצועת מתע"ן (מערכת תחבורה עתירת נוסעים) תת־קרקעית". לסיום נכתב: "אנו מורים על ביטול התנאי הקבוע המחייב השתתפות בקרן חניה".

עו"ד יפעת בן אריה שטיינברג, מנהלת מחלקת תכנון ובנייה וליטיגציה במשרד צבי שוב: "במרבית המקרים בעבר, גם כשלא התאפשר להתקין מקומות חניה, בעלי הקרקע נדרשו להעביר תשלומים לקרן. ההחלטה היא סנונית ראשונה בהחלטות שיפטרו בעלי נכסים רבים מתשלום דומה".

מעיריית תל אביב נמסר: "מאחר ואין בהחלטת ועדת הערר תקדים או קביעה בניגוד לעמדת הוועדה המקומית שהתקבלה במלואה על ידי ועדת הערר - אין בכוונתנו לערער עליה. נוסיף כי ועדת הערר המחוזית קיבלה את כלל טענות הוועדה המקומית, וקבעה כי הוועדה המקומית צדקה בהחלטתה בנסיבות שהיו במועד בו ניתנה. כאשר נודע כי הוועדה הארצית ביצעה שינוי בתת"ל 102 הקשור במגרש העוררים, נוצרו נסיבות מיוחדות ופרטניות שאפשרו מתן פטור מהשתתפות בקרן חניה".

עו״ד גיא הרמלין, שייצג את בעלי הבניין: ״ההחלטה מוצדקת ונכונה. לאור השינויים התחבורתיים בעיר, אין מקום יותר להטלה האוטומטית של קרן החניה בכל מצב וללא שיקול דעת, והנושא זקוק לרענון וחשיבה מחודשת. כפי שקבעה הוועדה, לא תמיד יש הגיון בהטלת קרן חניה בסכומי עתק (55,000 שח למקום חניה במרכז העיר וצפונה) על יזמים או בעלי נכסים שנמנע מהם לתת פתרון חניה למגרש לא בגלל תנאי המגרש, אלא בגלל אילוצי תחבורה עירוניים.״