מציאות סכיזופרנית
צריך לבדוק בפינצטה מיהם המגזרים שנפגעו הכי קשה ולעשות את המקסימום על מנת להחזיר את הרכבת הכלכלית והיצרנית אל הפסים
מוגש מטעם DUN'S 100
שנת 2020, הלא היא שנת הקורונה, יצרה אצלנו מציאות סכיזופרנית. התקשורת והשיח הציבורי מלאים וגדושים באמירות שחורות משחור אודות הכלכלה המתמוטטת, הגרעון התקציבי העצום, מיליון המובטלים פלוס מינוס והמספר הבלתי נתפס של החולים קשים והחולים בכלל, על אף ולמרות מיליוני המתחסנים.
אולם, וזה אולם גדול, לצד הדיכאון הלאומי שכמותו אינו זכור אולי מאז ימי מלחמת יום הכיפורים ב-1973, קיימים לא מעט נתונים סטטיסטים המצביעים בבירורו על מציאות מקבילה, שונה לחלוטין, ממש לש שחורה משחור, ואפילו ורדרדה משהו.
להלן מספר דוגמאות: בבורסה לניירת ערך של 2020/1 לא רק שעולם שמנהגו נוהג, אלא גם סיימה את השנה האחרונה ב"ראלי" חסר מעצורים של עליות, כמעט בכל המגזרים. עליות שכאלה, אגב, אופייניות גם לרוב רובן של הבורסות בעולם, כולל הנאסד"ק והדאו ג'ונס בארצות הברית.
הצריכה לנפש? גם כאן, ולמרות התחושה הציבורית של מיתון עמוק, הצריכה ירדה בשנה האחרונה בממוצע באחוזים ספורים בלבד ואם נחלט מהמשוואה את הנסיעות לחו"ל שאינן אפשריות והמגבלות במהלך הסגרים של יציאה למסעדות ובתי קפה, אזי, ובניגוד למה שמקובל לחשוב, לא הייתה כאן קריסה משמעותית בצריכה.
ואם ניגע בתחום שלנו, הנדל"ן, הרי שהפלא ופלא, לא רק שלא הייתה ירידה תלולה ברכישת דירות, שהרי שהנתונים מהחודשים האחרונים מצביעים על אחת מהתקופות המשגשגות ביותר במהלך העשור האחרון, דירות מכל הסוגים נחטפות כמו לחמניות טריות, כאילו אין מחר.
עמית דובקין צילום: יח"צ
אלה, לפרוטוקול, רק 3 דוגמאות מיני רבות. כיצד, אם כן, ניתן להסביר את האנומליה הזאת בין שני קטבים מוחלטים של מציאות? ההסבר לכך, לטעמי, הינו פשוט בתכלית: במדינת ישראל, שעוד בטרם ימי הקורונה כבר נחשבה לאחת הלא שוויוניות ביותר מבין כל מדינות ה-OECD(להוציא אולי את מקסיקו), התחדד במהלך 2020 עוד יותר הקיטוב בין "אלה שיש להם" לבין "אלה שאין להם".
לעשות ממוצע של נתונים, זאת כל אחד מהקוראים יודע, הינו השקר הגדול ביותר. ואכן הנתונים ה"חיוביים" כביכול, אינם סותרים כלל ועיקר את המציאות הקשה. הם מלמדים בראש וראשונה על כך שקיימת במדינת ישראל מחד גיסא קבוצה לא קטנה של אנשים שהקורונה פגעה בהם כלכלית באופן קל יחסית, או שלא פגעה כלל, ולעומתם קיימת קבוצה, גדולה ומשמעותית, שנפגעה קשות, שלא לאמר אנושות מהקורונה.
זה לטעמי מסוג הדברים שעל מקבלי ההחלטות להתייחס בשנה המאתגרת הבאה ותוך כדי תהליך היציאה האיטי מהמגיפה, לא לתכלל את כל עמישראל תחת קטגוריה אחת של "טוב" או "רע", אלא לבדוק בפינצטה מיהם המגזרים שנפגעו הכי קשה ולעשות את המקסימום על מנת להחזיר את הרכבת הכלכלית והיצרנית אל הפסים. זהו, לפרוטוקול, האינטרס של כולנו!
*כותב המאמר עמית דובקין הוא אסטרטג נדל"ן, יועץ תקשורת ובעלי משרד למיתוג ויחסי ציבור
