על רגולציה וכלכלה בעולם של אקלים משתנה

 מוגש מטעם DUN'S 100

משבר האקלים, בדומה למשבר הקורונה, חוצה גבולות ויבשות, והשפעתו על הכלכלה, על התעשייה ועל הפרט, הינה רחבת היקף. בשנים האחרונות המודעות לנושא עלתה, קולם של הספקנים נחלש והפחד מהתמודדות עם הבלתי ידוע התחלף ברצון עז להתעמת עם הנושא ולמצוא לו פתרונות. דוגמא לכך היא הפעילות הרחבה והמקיפה הנעשית במדינות האיחוד האירופי שהפכה את ההתמודדות עם משבר האקלים לחלק בלתי נפרד מאסטרטגיית הצמיחה הכלכלית והחברתית של היבשת.

רגולציה של שינויי אקלים

רבות נכתב על אסטרטגית העל של האיחוד האירופי (Green Deal), המעגנת את החזון האירופי להגיע ל- climate neutrality עד שנת 2050, ומלווה בתכנית השקעות של טריליון אירו לטובת השקעה בקיימות (מקובל לראות בפעולות כניטרליות מבחינה אקלימית, אם הן לא מעמיסות על המערכת האקלימית, למשל אם הן לא פולטות גזי חממה). אלא שאסטרטגיה זו לא מתמצית רק בתמיכה והשקעות כלכליות חסרות תקדים. היא משמשת גם כמסגרת המכווינה את המחוקקים, את התעשייה ואת האזרחים לנורמות ולחקיקה העתידיות. אם לשפוט לפי היקף הפעילות הרגולטורית, נראה כי מגמת איפוס הפליטות של גזי חממה כאן כדי להישאר והשפעתה צפויה להיות נרחבת.

מדינת ישראל מחויבת אף היא לעמידה ביעדי פליטות שמציב האיחוד האירופי, ולכן המחוקק הישראלי מוכוון, דה פקטו, על ידי אותה אסטרטגיה. לכן, מוצבים יעדים לאומיים להפחתת פליטת גזי חממה ולאחרונה ביקש המשרד להגנת הסביבה לעגן אמצעים להפחתת הפליטות אשר יסללו את הדרך ליעד הפחתת הפליטות של 85% בהשוואה לשנת 2015: 40% אנרגיות מתחדשות, מגבלות על ייבוא רכבים מזהמים, הפסקת השימוש בדלקים כגון מזוט וסולר בתעשייה ומעבר לגז טבעי וחשמל, מנגנון להתאמת תשתיות לאומיות ליעדי האקלים ומס פחמן.

ואכן, הדוגמא המובהקת לחקיקת האקלים היא הטלת מס פחמן. אפשר להתווכח על יעילותו של מס כמכווין התנהגות; על האופן בו יש לאמץ חקיקה זרה לתוך ספר החוקים הישראלי, וכמובן שאין ספק שכל אימוץ שכזה אינו נטול עיוותים הנובעים מכך שהמסגרת המשפטית הישראלית אינה זהה למסגרת האירופאית והתאמות נדרשות לא נעשות.

אך לצד הדיונים והביקורת, חשוב להכיר במציאות הקרבה הבאה ולהיערך אליה, משפטית ומסחרית כאחד.

חלק גדול מהמשק הישראלי מושפע ישירות מהכלכלה האירופאית, על השקעותיה ומגבלותיה כאחד. לאור כך, אין זמן מתאים יותר להכיר את החוקים שבקנה האיחוד האירופי, שעתידים להשפיע על המשק הישראלי, בין אם המחוקק הישראלי יפעל לעיגונה בישראל ובין אם לאו.

הטלת מס יחסי בהתאם לרמת הזיהום על חברות, יבואנים ויצואנים שפועלים באיחוד ובפעילותם יש זיהום אוויר, היא כבר חלק מהמציאות. מס פחמן הוא אחד מהכלים המשמעותיים שבאמצעותם האיחוד האירופי יממש את האסטרטגיה שהוצבה בחוק האקלים להפוך את האיחוד האירופי לאזור ניטרלי מפליטות ומפגיעה באקלים עד שנת 2050.

עו"ד שרון מדל-ארצי קרדיט: יח"צ

לא על מס פחמן לבדו

המחוקק האירופי אינו מסתפק בחוק האקלים לבדו ואליו מצטרפים עוד חוקים ותקנות רבים המהווים מסגרת משלימה לקידום היעד של 0 פליטות של גזי חממה עד 2050. כך למשל, מאחר שכ-40% מכלל צריכת האנרגיה באיחוד האירופי מקורו בענף הבנייה, פועל האיחוד ליישום הדירקטיבה האירופית להתייעלות אנרגטית במבנים (EPBD) הקובעת יעד לפיו החל משנת 2021 כלל המבנים החדשים ברחבי האיחוד האירופי ידרשו לצרוך אנרגיה "כמעט אפסית", וזו תתקבל ממקורות אנרגיה מתחדשים. בסדרה של תקנות וחוקים פועל האיחוד האירופי להגברת הצורך בחידוש מבנים וזאת בדרך של יצירת תמריצים כלכליים ליזמים ולקבלנים ויצירת וודאות משפטית. בישראל, כינס המשרד להגנת הסביבה בשבוע שעבר שולחן עגול ראשון לקידום כלכלה מעגלית בתחום הבנייה. זוהי סנונית ראשונה וחשובה להערכות של מדינת ישראל, ותחום הבניה המשמעותי כל כך במשק הישראלי, לכלכלה מאוזנת פחמן, במודל של כלכלה מעגלית, המקדמת התייעלות במשאבים לרבות חומרי גלם ואנרגיה.

מישור נוסף אותו מקדם האיחוד האירופי הוא השימוש במימן כאמצעי קיימות לאנרגיה נקייה, תוך התמקדות בסקטור התעשייה, חשמל, בנייה ותחבורה. מפת הדרכים של האיחוד האירופי מגלמת הבנה מעמיקה של פוטנציאל השימוש במימן וההכרח בו לצורך עמידה ביעדים שהוצבו בנוגע להפחתת הפליטות לאוויר. זאת, כאשר מטרת העל היא להפוך את המעבר לאנרגיה נקייה באירופה ליעיל ואטרקטיבי מבחינה כלכלית. ההשקעה במימן עשויה להסתבר כהכרחית עבור התעשייה כדי להישאר תחרותית.

השפעת החזון האירופי להגיע לניטרליות עד 2050, צפויה להיות רחבה ועמוקה. על כך מעידים רוחבה והיקפה של האסטרטגיה שלא מסתפקת רק בקביעת מטרות ביחס לתעשייה, תחבורה או בניה אלא כוללת תוכניות אסטרטגיות בתחומים נוספים כגון אסטרטגיית Farm to Fork שתצמצם בזבוז מזון ומשאבים וכמובן בתחום הטיפול הפסולת. בישראל מתבקש כי המשרד להגנת הסביבה יקדים ויפעל להגדיר מחדש את המונח פסולת בכלל הרגולציה הישראלית. על המשרד ליישם תפיסה פתוחה, גמישה ומתקדמת אשר תאפשר להפוך את הסיסמא השגורה 'הפסולת כמשאב' למעשים וזאת ביחס לכלל סוגי ה'פסולות' – מזון, כימיקלים, תוצרי לוואי תעשייתיים ועוד, אשר יכולים לשמש שוב ושוב כחומרי גלם. תהא זו תחילתו החשובה של מעבר למודל מתקדם של כלכלה מעגלית המשמרת משאבים, מייעלת תהליכים ומפחיתה השפעה סביבתית ופליטות של גזי חממה. זהו החזון, ויש לפעול לתיקוני החקיקה שיאפשרו את יישומו.

הכלכלות העולמיות, והכלכלה הישראלית בפרט, ספגו מכה קשה ולא בנקל יתמודדו עם משבר נוסף. לכן, הכרחי 'לנצל' את צעדי התאוששות מהמשבר הנוכחי על מנת להקל על ההתמודדות עם המשבר הבא ובכלל זה לפתח דפוסי כלכליים חדשים ולגבש רגולציה עדכנית ומאפשרת, מותאמת לשוק הישראלי על מגבלותיו ויתרונותיו.

הכותבת היא שותפה ומנהלת המחלקה למשפט סביבתי וכלכלה מעגלית במשרד פישר בכר חן וול אוריון ושות', ומייסדת הפלטפורמה הישראלית לכלכלה מעגלית (https://circulareconomy.co.il )