ועדת הכספים: לא פרטית של החרדים

אחד הדברים שבלטו במשא ומתן בימים האחרונים על הרכב רשימת יהדות התורה הוא הדיונים בשאלה מי יהיה יו"ר ועדת הכספים הבא. שני המועמדים היו היו"ר הנצחי משה גפני מדגל התורה ושר השיכון יעקב ליצמן מאגודת ישראל, ששניהם מעדיפים את ראשות הוועדה על תפקיד שר.

אתמול הכף נטתה לכיוון של גפני ונראה היה שהוא גם יזכה לראשונה בראשות הרשימה המשותפת יהדות התורה. מה שברור זה ששני הצדדים מתייחסים לוועדת הכספים כאילו היא נכס פוליטי שרשום על שם המפלגה בטאבו.

יעקב ליצמן, משה גפני צילום: אפי שריר, אלכס קולומויסקי

אגודת ישראל ואחריה יהדות התורה מחזיקות בראשות ועדת הכספים עם הפסקות קצרות מאז 1977. הן התרגלו לשבת על ברז התקציבים של המדינה, לגבות דמי מעבר מתקציבים שונים, לעכב תקציבים שאינם נראים להן ולנצל את הוועדה רבת הכוח כמנוף סחיטה בתחומים רבים אחרים, למשל הקורונה. בכנסת הנוכחית הוענקה לה משום מה גם השליטה על ועדת חוקה ואיתה הישיבה על ברז תקנות הקורונה.

הפרות החוק וחוסר האחריות הקיצוני שמגלה הציבור החרדי בתחום הקורונה נובעים בין היתר מהידיעה שלא תהיה אכיפה אמיתית. שוב ושוב מתברר כמה מעט דו"חות נרשמים לעברייני הקורונה החרדים. אם הממשלה היתה רוצה אכיפה היו נרשמים לתלמודי תורה עברייניים דו"חות מדי יום. זה לא קורה בעיקר כי המשטרה מבינה שזה לא מה שהממשלה רוצה ממנה.

היטיב לבטא את זה אתמול יו"ר ימינה נפתלי בנט כשאמר שהחרדים הפכו משותפים לבעלי הבית של המדינה. בממשלה בראשותו, כך הבטיח, הם יחזרו להיות שותפים. קצת באיחור הוא גילה שכוחם של החרדים יצא מכל פרופורציה. מבנט, כמו גם מהמפלגות האחרות אפשר לצפות לא רק לדיבורים אלא גם להתחייבויות מפורשות. בראש ובראשונה הן צריכות להתחייב להפריד בין המפלגות החרדיות לבין השיברים של המדינה ובייחוד בינן לבין ועדת הכספים.