היצרנים צריכים כסף, ויש מי שישלם: יגואר תייצר מכוניות קלאסיות מחדש

בתקופה בה יצרני הרכב הגדולים והוותיקים סובלים ברובם מירידה בהכנסות, הדרך הטובה ביותר להחזיר את הגלגל, תרתי משמע, לאחור היא לפנות ללקוחות שבטוח ישלמו כמעט כל סכום עבור המכונית הנכונה.

כך, יצרני רכב אשר משווקים מכוניות יוקרה פונים יותר ויותר ללקוחות אשר ירכשו דווקא את הדגמים הקלאסיים של היצרן, במיוחד אם אלה ייוצרו "כמו חדשים" על ידי המפעל בו המכוניות תוכננו מלכתחילה. למכוניות האלה יצרני הרכב קוראים continuation, כלומר המשך, והן מיוצרות על ידי היצרן בהסתמך על אותן תוכניות בנות עשרות שנים ואותם כלים אשר השתמרו במפעל. כמובן, מהלך כזה פוגע בבעליהן של מכוניות בנות עשרות שנים אשר מחזיקים ב"דבר האמיתי", אך עבור יצרני הרכב מדובר בהכנסה כמעט ודאית.

יגואר TYPE C

במסגרת זו מודיעה יגואר הבריטית על יצור של שמונה יחידות בלבד של TYPE C חדשות. TYPE C נחשבת למכונית המרוץ האגדית של יגואר, אלא שבניגוד למצב כיום בו בין מכוניות מרוץ ובין מכוניות כביש אין הרבה מן המשותף, במקרה של  TYPE C - מכוניות המרוץ של המפעל לא היו שונות באופן דרסטי מן המכוניות אשר נמכרו ללקוחות (שבעצמם התחרו איתן במרוצים).

לפי יגואר, היצרנית תבנה מכוניות אשר יצוידו במפרט כמעט זהה לזה של המכוניות המקוריות משנות החמישים: מנוע בנפח 3.4 ליטרים אשר מפיק 220 כוחות סוס ושיא החדשנות של אותם ימים - בלמי דיסק (אשר מותקנים כיום כמעט בכל מכונית חדשה, החל בקיה פרייד וכלה בבנטלי בנטיאגה). שלא במפתיע, יגואר נמנעת מלחשוף את המחיר ומציינת שהוא משתנה בהתאם לרמת הגימור. בפועל, ולמרבה האירוניה, רשימת רמות הגימור כוללת רק יכולת להכניס לרכב חידוש נוסף של שנות החמישים: זוג חגורות בטיחות.