רועי חן: "יש בתוכי סבתא מרוקאית"

רועי חן

מצב משפחתי: מאוהב בפולינה + 1

סופר ומתרגם. מחזאי הבית והדרמטורג של תיאטרון גשר. ספרו השלישי "נשמות" (כתר) נבחר לרשימה הארוכה לפרס ספיר לספרות 2020

איפה אנחנו תופסים אותך?

"בבית, בסגר, נדמה כאילו שכל חיי התכוננתי אליו: יש לי ספרים לקרוא, יש לי ספרים לכתוב, יש לי ספרי לימוד ויש לי ספרי בישול. מה חסר לי בחיים?".

איך ואיפה אתה שותה את הקפה שלך?

"אני איש של תה בקומקום בבית. ירוק, שחור, לבן, פו־אר, חליטות, והנה אחד במיוחד לחורף: תה עם טימין!".

עם מי היית רוצה לשבת על בירה?

"עם יונה הנביא בנמל יפו. נשתה בירה, נאכל ברבוניות ונדבר על חרדות קיומיות, בריחה מאלוהים, איך מתמודדים עם כישלון ואיך לומדים לסלוח".

על מה אתה עובד עכשיו?

"בינואר 2020 ראו אור שתי יצירות חדשות שלי: הרומן 'נשמות' (כתר) והמחזה 'מי כמוני' (גשר). הבטחתי לעצמי שבינואר הבא אהיה בעבודה על ספר חדש ומחזה חדש — וזה המצב. על הספר החדש קצת מוקדם לדבר (אבל הנושא נרמז באחת התשובות בשאלון הזה), והמחזה החדש שלי הוא לכל המשפחה: 'האוצר מתחת לגשר' על פי מעשיות רבי נחמן מברסלב והוא יעלה באביב בתיאטרון גשר בבימוי אמיר י. וולף".

רועי חן צילום: אביגיל עוזי

מה השריטה שלך?

"ללמוד שפות באופן עצמאי. אחרי אנגלית, רוסית וצרפתית אני לומד איטלקית. זה כולל תרגול בקול רם ברמזורים אדומים".

מה העצה הכי טובה שקיבלת?

"'תתחיל לכתוב ממה שאתה יודע, אחר כך תשלים את השאר'. נתנה לי אותה העורכת המופלאה שלי יערה שחורי".

איך אתה אוהב להעביר את שישי בצהריים?

"בשוק הכרמל עם חבר טוב בקניות, ואז בבישולים, תוך כדי שתיית יין, עם אשתי. יש בתוכי סבתא מרוקאית, אף שלאחרונה היא מבשלת מתכונים איטלקיים או אסייתיים".

איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?

"היכולת לסתום את הפה".

באילו נסיבות יוצא לך לשקר?

"כשאני עונה לשאלונים".

מי בעיניך האדם הכי סקסי?

"כל מי שמוכשר. אין יותר סקסי מכישרון".

למי אתה מתגעגע?

“לחבר ילדותי האהוב, החכם, המוכשר והרגיש מדי. קוראים ביחד אסטריקס, שומעים פינק פלויד ומעשנים בחלון. מתגעגע מאוד".

איפה הכי היית רוצה לגור?

"אני מאוד אוהב את עיר הולדתי תל אביב, אבל הייתי מאושר לגור זמן מה בוונציה או בפאס שבמרוקו, ממש כמו גרישה, גיבור 'נשמות'".

על מה אתה אוהב להוציא את הכסף שלך?

"ספרים, דגים וטיסות לחו"ל".

מה היית רוצה לשנות בעצמך?

"אני גיבן, מקריח וממושקף — לא הייתי משנה כלום!".

על מה יש לך רגשות אשם?

"על דברים שבאמת אשמתי בהם".

מה אתה מחשיב כהישג הכי גדול שלך?

"ששרדתי את שנות הנעורים שלי. המודעות הפתאומית לזיוף, השאיפה לחירות ועצמאות, החלומות על עולמות רחוקים מדי, הפער בין הרצון ליכולת, האהבה. מה שבא אחרי שהיא הולכת".

מה מפחיד אותך?

"פייסבוק. מעולם לא היה לי. לא רוצה לספור לייקים".

מה עושה אותך מאושר?

"כשאדם זר מוצא את עצמו ביצירה שלי. קיבלתי לא מעט מכתבים מאנשים שקראו את 'נשמות' ובהם הם מספרים על חוויות מגלגולים קודמים".

מה הכי חסר לך בחיים?

"כרגע, תיאטרון! המפגש העתיק בין קהל לשחקנים שבו כולם מסכימים להיות תמימים יותר לשעה או שעתיים. אין לי ספק שהקהל צמא לתיאטרון טוב, לא פחות מאיתנו היוצרים והשחקנים".

מה אתה מחשיב כנכס היקר ביותר שלך?

"ימי הנעורים. מעיין בלתי נדלה ליצירה".

איזו תכונה אתה הכי מעריך אצל החברים שלך?

"אירוניה עצמית".

מי האמנים שהכי השפיעו על יצירתך?

"הומרוס, סרוונטס, גולדוני, גוגול, דוסטוייבסקי, נבוקוב, פירנדלו, סילביה פלאת, סלינג'ר, בשביס זינגר, איציק מאנגער, מרגרט אטווד, אמלי נותומב, מאיר שלו, תרצה אתר, דורי מנור, סיוון בסקין, אנה הרמן. יש עוד המון. גם שייקספיר סבבה, נגיד".

אם לא היית מחזאי וסופר, מה היית עושה?

"עובד עם נוער. בעקבות נגיף הקורונה נפלה בחלקי הזכות ללמד בתיכון 'מוזות', מקום מופלא וחשוב מאין כמוהו".