“כל מה שאנחנו צריכים זה עוד גישה לאשפה"

חצי שעה לפני תחילת הראיון במפעל של הסטארט־אפ UBQ בצאלים הגיעה לכאן משאית ופרקה משלוח טרי של פסולת ביתית מאזור המרכז. כרגע, מספר ג'ק ביכיו, המנכ"ל של UBQ, שכולם קוראים לו טאטו, מגיעות רק שתי משאיות כאלו בשבוע, שמספקות למפעל המיחזור הקטן 5,000 טונות בשנה. 

סרטון התדמית שהפיקה החברה מדבר על "מגפת האשפה" שמאיימת על העולם, וכאן כבר מצאו את החיסון. 60% מכל הפסולת הביתית מורכבים מחומרים אורגניים, בעיקר שאריות מזון לסוגיהם. כל השאר זה בעיקר אריזות פלסטיק מסוגים שונים וקצת זכוכית ומתכת. מיחזור הוא כביכול התשובה, ובכל העולם וגם בישראל חלק הולך וגדל מגיע למיחזור. אלא שבפועל, יש מעט מאוד מוצרים שעשויים מחומר אחד בלבד, ומיחזור דורש תהליך מיון מורכב ויקר כדי להגיע לחומר "טהור" כמו זכוכית, מתכת ופלסטיק שניתן להתיך ולמחזר.  

מנכ”ל UBQ ג'ק (טאטו) ביכיו. “במקום שמשאית הזבל תיסע למטמנה, היא נוסעת ישר למפעל שלנו" צילום: עמית שעל

"הקרטון של הפיצה, למשל", מסביר טאטו. "כשהוא דבוק לשאריות של הפיצה עם הגבינה והאורגנו, זהו, זה כבר אבוד. אתה חייב קרטון נקי לגמרי כדי למחזר. כשאתה הולך למטמנה, אתה רואה המון פלסטיק מעורב. קרטון, נייר ופסולת היגיינית כמו חיתולים, שכמובן אי אפשר למחזר. ועכשיו יש גם המסכות שרואים המון בזבל ואי אפשר למחזר אותן כי זה כמה שכבות של בד שכל אחת עשויה באופן אחר. אז מה שנשאר זה ג'ונגל של חומרים".

את הג'ונגל הזה מנסה UBQ לפתור באמצעות טכנולוגיה שפיתחה, שתוכל ביום מן הימים להחליף לחלוטין את ההטמנה, שהיא היום הפתרון הכמעט יחיד לפסולת שאינה בת־מיחזור. מטמנות הפסולת, מעבר לקרקע הרבה שהן גוזלות ומטרד הריח הלא נעים, אחראיות גם לזיהום מים ובעיקר אוויר בשל גז המתאן שנפלט מהן. גם מיחזור הפלסטיק הקונבנציונלי, מסבירים בחברה, אינו נקי מפגמים. ישנם סוגי פלסטיק רבים ושונים ואלו לא יכולים להתערבב ביניהם, וכשפלסטיק מתמחזר, איכות החומר נפגמת.

זו הסיבה שפלסטיק ממוחזר לעולם לא חוזר להיות המוצר המקורי שפעם היה, ולרוב מוסיפים לו פלסטיק "בתול" כדי להשיב מעט מהאיכות שאבדה. כל הכשלים הללו, מסביר טאטו, יכולים להפוך לנחלת העבר בזכות הטכנולוגיה המפותחת כאן. "זה פגם אקולוגי אדיר ומעבר לזה יש אובדן עצום של חומרים, שכל מה שעשית איתם זה השתמשת־זרקת וזהו", אומר טאטו.

פלסטיק על הקולב

UBQ מעסיקה 35 עובדים שפזורים בין המפעל בצאלים למשרדים בתל אביב. החברה קמה ב־2012, ואחרי כמה שנות פיתוח פתחה לפני שנתיים את המפעל שמוגדר כמפעל ניסיוני. כרגע החומר שמתקבל כאן בסוף התהליך, ומוגדר כ"סוג חדש של פלסטיק", יכול להחליף פלסטיק מסורתי בשלל יישומים, בעיקר תעשייתיים. רשימת הלקוחות העדכנית כוללת את יצרנית הקולבים האיטלקית מיינטי (Maineti), מאדרסון ההודית שמייצרת חלקי פלסטיק לתעשיית הרכב וגם דיימלר הגרמנית שמייצרת מהחומר של UBQ את התושבת שמכילה את הסוללה של המכוניות החשמליות החדשות של מרצדס UBQ. העסקה האחרונה בשרשרת יצאה לדרך בשבוע שעבר: המגשים בכל סניפי מקדונלד'ס באמריקה הלטינית הוחלפו במגשים מהחומר שמיוצר בצאלים. ועם זאת, הפלסטיק החדש הזה עדיין לא יכול לשמש לייצור אריזות ומכלים לאחסון מזון, וגם לא יריעות דקות כמו של שקיות ניילון, על הפיתוחים האלו עדיין עובדים כאן.  

"עם מקדונלד'ס בדרום אמריקה אנחנו עובדים על הרחבת קו המוצרים שהרשת תשתמש בהם בטכנולוגיית UBQ", אומר טאטו, "אחד הדברים שנבדקים הוא שימוש בטכנולוגיה שלנו לריהוט של המסעדה, כלומר להחלפת הכיסאות ושולחנות הפלסטיק. אבל אלה תהליכים שאורכים זמן. כל מה שמקדונלד'ס מחפשת זה לשמור על הסטנדרטים של המוצר שלהם, שהפונקציונליות של המגש או של הכיסא לא תיפגם במוצר החדש, שהאיכות שלו תהיה גבוהה וגם החברה דורשת מאיתנו להיות תחרותיים במחיר. עכשיו הם בודקים שימושים במוצרים נוספים כמו ריהוט במסעדות. הם עושים ניסויים במעבדה, שולחים לקווי ייצור, עושים מבחני גמישות ועמידות, ובסוף הם אומרים לנו אם זה עובד".

לדבריו, מקדונלד'ס החלה את מהלך החלפת המגשים ב־30 סניפים מרכזיים בברזיל, ולאחר מכן יורחב המהלך ליתר הסניפים ולמדינות נוספות. טאטו מסביר כי המגשים הישנים של מקדונלד'ס ממילא מוחלפים בשל בלאי ושימוש יתר, וכעת הם מוחלפים במגשים אקולוגיים.

"המהפכה שלנו היא הטכנולוגיה שלנו. הצלחנו לייצר חומר פלסטיק חדש, שלא עשוי מפלסטיק ישן אלא משאריות מזון, קליפות בננה, הדג שלא אכלת, החומוס האישי, ואפילו החיתול של התינוק", הוא מסביר. "אנחנו לוקחים את כל שאריות המזון והאריזות ביחד ומזה יוצרים מוצר חדש. כשמשאית זבל לוקחת אשפה לבור הטמנה, זה מזהם ולא בריא ואנחנו מאבדים מקורות טבע. במקום שמשאית הזבל תיסע למטמנה, היא באה ישירות למפעל שלנו ואנחנו מעבדים את האשפה. ברגע שמקדונלד'ס משתמשת במגשים בטכנולוגיה של UBQ כאשר המגש החדש נשבר או יוצא משימוש, אפשר למחזר אותו ולהחזיר אותו לתעשייה. האלטרנטיבה היא שאותו מגש נשבר ייזרק לפח או למטמנה ואז כדי לייצר מגש חלופי, נשתמש שוב בפלסטיק חדש ולא ממוחזר". 

באולינג מפלסטיק ממוחזר של UBQ צילום: עמית שעל

החברה של טאטו עובדת כאמור גם עם חברת מיינטי האיטלקית – אחת מספקיות השירותים הגדולות בעולם המספקת פתרונות אריזה והצבת פריטים לרשתות קמעונאות. לחברה מפעלים ברחבי העולם, ובין היתר היא יצרנית גדולה של קולבים לבגדים לרשתות ענק כמו וולמארט, טסקו ומותגי אופנה בינלאומיים. "כל מותג צריך בסוף לקנות קולבים לבגדים שהוא מייצר. תעשיית האופנה בעולם מותקפת כי היא תעשייה מאוד בזבזנית. מיינטי מנסה למצוא טכנולוגיות ופתרונות מיידיים שיכולים לעזור לתעשית האופנה לשנות את המצב, והיא מצאה אותנו. היום אנחנו מספקים לה קונטיינרים של UBQ שאיתם היא מייצרת קולבים אקולוגיים, שכאשר רשתות הקמעונאות מוציאות אותם משימוש, הם ניתנים למיחזור. שיתוף הפעולה עם מיינטי חושף אותנו לכל הברנדים בעולם כי הם עובדים עם כל השמות המוכרים".

ספקות על התהליך

טאטו, בן 55, הגיע אל עולם המיחזור בכלל מתחום הגז הטבעי, אחרי שנים ארוכות כמנכ"ל אמפל, חברת ההחזקות של יוסי מימן. את השיטה של UBQ הוא מסביר בהתלהבות מידבקת: כל פלסטיק היה פעם נפט, שכידוע מגיע ממעבה האדמה. כשבקבוק משקה מפלסטיק וקליפת בננה נגרסים לגרגרים דקים, הם "נזכרים" שהם בעצם די דומים זה לזה, לפחות מבחינת כימית־מולקולרית. גריסה החומר מורידה אותו אל המכנה המשותף הנמוך ביותר לכל סוגי הפסולת. במצב כזה הרבה יותר קל להם להיקשר זה עם זה למה שנקרא חומר מרוכב, שבניגוד לתרכובות אין בו ערבוב כימי של חומרים. התערובת מועברת לראקטור שמפעיל לחצים פיזיקליים על החומר האורגני, ובונה מטריצה שהיא מעין שלד שהחלקיקים הסיביים שבו מחזיקים יחד את כל החומר כולו. על החומר והשיטה רשמה UBQ פטנט.

"זה כאילו הוקוס פוקוס כזה", אומרת פרופ' אופירה אילון, ראש תחום איכות הסביבה במוסד שמואל נאמן בטכניון וחברת החוג לניהול משאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה, שאחרי ביקור במפעל UBQ נותרה, לטענתה, עם ספקות רבים לגבי הטכנולוגיה. "יש מאזני מאסה ומה שנכנס צריך לצאת. אני לא יודעת האם זה יוצא למוצר או האם זה יוצא לאוויר או למים".

ב־UBQ טוענים בתוקף שתהליך המיחזור שלהם לא מייצר פליטות. "מבחינת הפלסטיק עצמו, ברגע שאתה מערבב פלסטיקים שונים, זה מוצר נחות. לא יעזור שום דבר. זה כמו שקרטון הוא מוצר נחות כי הוא ערבוב של כמה סוגי נייר", מוסיפה אילון תוך שהיא מטילה ספק ביכולת העמידות לאורך זמן של החומר שמפיקים ב־UBQ ומעלה את האפשרות שבתהליך מעורבים חומרים מקשרים שמקובלים מאוד לשימוש בתעשיית הפלסטיק. ב־UBQ שוללים את הטענות על שימוש בחומרים מקשרים ומדווחים שעבור כל טונה של חומר מוגמר שיוצא מהמפעל שלהם נדרשות 1.45 טונות פסולת גולמית.

המהפכה היא בשילוב

ייצור פלסטיק מתרכובות אורגניות הוא לא דבר חדש. כבר היום ניתן למצוא בשוק לא מעט סוגי פלסטיק מתכלה ממקור צמחי. המהפכנות בטכנולוגיה החדשה היא כאמור השילוב בין חומרים מתכלים וכאלו שאינם. ניסיונות לפתח חומר שישלב את השניים כבר נעשו בעבר, גם בארץ. יובל תמיר, קצין לשעבר בשייטת 13 שחלה בסרטן אלים והתפרסם כמי שעמד בראש המאבק של צוללני השייטת בקישון על ההכרה בנזק שנגרם להם, החל לפני כ־15 שנה בפיתוח של טכנולוגיה חדשנית שתאפשר להפוך את הבוצה הרעילה שבקרקעית הקישון לחומר פלסטי. תמיר ורעייתו טל פתחו חברה בשם נובה ארנה שנסגרה כעבור כמה שנים וניסו לפתח טכנולוגיה שתשמש גם למיחזור פסולת ביתית. אחרי שנסגרה נובה ארנה נרכש הקניין הרוחני שלה על ידי המשקיע היהודי־אמריקאי יהודה פרל, שהוא המשקיע העיקרי ב־UBQ.

ב־UBQ טוענים שהטכנולוגיה שלהם פותחה במשך שבע שנים על ידי צוות של מדענים שיעצו לחברה, ובראשם פרופ' עודד שוסיוב מהאוניברסיטה העברית, ושחלקם גם משקיעים בה וחברים בדירקטוריון. בחברה מאשרים שאכן רכשו פטנטים מיובל תמיר, אך מדגישים שהחומר והטכנולוגיה שלהם שונים מאלו שפותחו בנובה ארנה ומציינים לדוגמה שהצליחו להפריד פסולת מינרלית (בעיקר זכוכיות ומתכות) בעוד החומר של נובה ארנה כולל בתוכו גם מינרלים.

החזון של UBQ הוא להתרחב. "אנחנו יודעים לייצר 5,000 טונות פלסטיק בשנה", אומר טאטו. "זה נשמע הרבה, אבל במושגים של תעשיית הפלסטיק זה לא הרבה בכלל. 400 מיליון טונות של פלסטיק נצרכות בעולם בשנה, אז האופק הוא עצום. כל מה שאנחנו צריכים זו יותר גישה לאשפה ביתית". ב־UBQ מכוונים לאירופה, שם המודעות הסביבתית גבוהה, הסבסוד הממשלתי בהתאם וזבל יש בשפע. החברה רכשה קרקע ליד אמסטרדם להקמת מפעל שירכז אשפה ממדינות אירופה ויפיץ פלסטיק לכל העולם. המחקר והפיתוח, והפיתוח העסקי, מבטיחים בחברה, יישארו בישראל.