אם אין עמותה לי מי לי?

עם פיזור הכנסת ופירוק הממשלה לאחר שלא עבר תקציב לשנת 2020 דווח כי הדבר יובילו לקיצוץ רוחבי ומאסיבי במשרדי הממשלה וביניהם קיצוץ של כ-2.5 מיליארד שקל בתקציב הרווחה. המשמעות - מאות אלפי ישראלים יחוו פגיעה קשה מאוד בתנאי המחיה הבסיסיים שלהם - במגורים, מזון, ציוד בסיסי או חינוך.

קיצוץ כל כך משמעותי ורחב בתקציב הרווחה אכן יפגע באפשרות משרד הרווחה לטפל או להעביר כספים לאוכלוסיות הקצה המטופלות, אבל בישראל, במיוחד בתחומי רווחה, נראה שאף אחד כבר לא סומך על הממשלה ולכן ישנם פתרונות אלטרנטיביים לעבודת הממשלה.

בעצם, ישנה סבירות גבוהה כי תנאי המחיה הבסיסיים לא יפגעו, אפילו לא עבור הישראלים שמתחת לקו העוני או שנמצאים בשולי החברה. יותר מזה, לא רק הצרכים הבסיסיים ואלו שנמצאים בסכנה ברורה ומיידית מקבלים מענה, אלא ניתן לראות כי גם ארגונים שדואגים להפגת בדידות בקרב קשישים, טיפול בילדים עם מוגבלויות ויוזמות להצלת עובדי ענף התרבות מהאבטלה בה הם שרויים, מגבירים פעילות בימי הקורונה ובכלל פעילות המגזר השלישי נמצאת בשיא פעילותה בימים אלו.

"איך" אתם שואלים? בזכות חברה אזרחית אדירה, חזקה, שמתפקדת ללא משוא פנים ולמודת ניסיון מהעבר לצערי.

עמותה לחלוקת מזון לנצרכים (ארכיון) צילום: דנה קופל

יבואני התרומות מהטובים בעולם

המציאות במדינת ישראל של 2020 מוכת הקורונה היא שארגוני החברה האזרחית והעמותות החליפו את עבודת הממשלה. הטיפול בחלש, בנזקק, במי שאין לו או מוגבל בדרך כזו או אחרת, נעשה על ידי עמותות מדהימות שאולי מקבלות חלק בסיסי מתקציבן מהמדינה, אך בונות יותר ויותר על תרומות מהציבור הרחב באמצעות קמפיינים של מימון ותרומות קטנות או גיוסים נרחבים מקרנות ופילנתרופים מחו"ל.

אנחנו בעצם יבואני התרומות מהטובים בעולם, או כפי שראש הממשלה נוהג לומר "מכל העולם מתקשרים אלינו" - רק שהפעם זה כדי ללמוד איך לגייס כספים ממקורות זרים. כמובן שפעילות ארגוני החברה האזרחית, העמותות והארגונים שאינם למטרת רווח אינה נועדה אך ורק להחליף את עבודת הממשלה, וכי ישנן עמותות רבות שעיקר פעילותן לא מתבטא בסיפוק צרכי בסיס כמו מגורים, אוכל ובטחון.

אבל אם המדינה היתה דואגת לצרכי הבסיס של כל תושביה כולל למי שאין, קודם כל לא היה צורך בעמותות שדואגות בדיוק לזה, ושנית היא (המדינה) היתה יכולה לפעול כדי לחזק את העמותות שנותנות את ה"מעבר", את ה"אקסטרה" שלא נחשב כצורך בסיסי, כמו לדוגמא הפגת בדידות באוכלוסיות מבוגרות.

כעת, המועמדים לכנסת חייבים להכריז כי הממשלה שתיבחר תיקח אחריות על מצב האזרחים על ידי חיזוק העמותות שכאמור פועלות במקומה ובוואקום שהיא השאירה, ולא רק תפזר כסף ודמי כיס כפי שנעשה עד כה.

ובאשר לאזרחים, נראה שגם לנו כדאי לסמוך על הארגונים הללו ולחזקם, לכל יום שלא יבוא, על ידי התנדבות או תרומה (עליה נקבל החזר מס), כי עכשיו זה כבר ברור - ארגוני החברה האזרחית חשובים יותר מהממשלה, לפחות עד שיוכח אחרת.

אדיר שוורץ הוא אסטרטג ראשי ב-JGive, ארגון הפילנתרופיה והנתינה הגדול בישראל