שתי פנים לחברה החרדית בימי קורונה

מאורעות הימים האחרונים בבני ברק היכו כרעם ביום בהיר לפתחה של העיר שבימים כתיקונים מתפארת בהיותהקצת מודרנית וממש לא קיצונית. צעירים המשתייכים לחסידות קטנה בעיר לא בחלו באלימות רבתי שלא היתה מביישת מעוזים קיצוניים ששמם ידוע לשמצה.

שוטר נאלץ לירות באוויר בשל התפרעות חרדים מקבוצת ה"פלג הירושלמי". זאת ועוד, הגדיל לעשות אדמו"ר אחר, אשר זימן באמצעות צדדים שלישיים את רשויות החוק לביתו על מנת שיוכלו להיוועץ בדעתו ולשמוע מדוע הוא מתנגד לסגירת מוסדות חינוך. הדבר מצטרף לאמירה די מביכה על ידי אחד הפוליטיקאים בימים האחרונים, לפיו "יש לנסוע לרב קנייבסקי על מנת לקבל את הסכמתו וברכתו לסגירת המוסדות". לכך נוסיף את השוטר שקיבל את ברכת האדמו"ר בביתר עילית במקום לאכוף התקהלות רבתי, ועוד.

כאשר בוחנים את השאלה מה קורה בישראל של שנת 2021, שבה נראה כי הדת מקבלת מקום שמעל למדע, במציאות שבה נראה כי פועלות שתי מערכות חינוך מרכזיות – החרדית וכל השאר, כאשר הראשונה עושה ככל העולה על רוחה - מתעוררות שאלות כבדות משקל. האם המדינה נגררת לשליטה הלכתית? האם רשויות אכיפת החוק איבדו את דרכן? והאם זו בכייה לדורות?

בעבר ציינתי את הנטייה המשמעותית שניכרת בציבור החרדי למודרנה ושרבים התחברו לאינטרנט. מגמות אלו מסמנות פוטנציאל גדול להשתלבות של החרדים בחברה הישראלית. עכשיו אני מבקשת להתייחס לשני תת-זרמים: החסידים (ודומיהם) לעומת שאר החרדים.

התרעויות החרדים בבני ברק אתמול צילום: טל שחר

 שנת הקורונה שחלפה היתה רצופה בעימותים מסוגים שונים עם כוחות המשטרה והאכיפה – בתחילת המגיפה עיקר התקריות נבעו מחוסר תקשורת והבנה של הרשויות את החרדים והחרדים את הרשויות.

ריטואלים וטקסים דתיים שנאסרו נתפסו כגזירות אנטיוכוס שכל מטרתן היא להעביר יהודים על דתם. בהמשך, ככל שהתברר שהקורונה היא מחלה אימתנית ומסוכנת, הציבור התכנס לשני מחנות – מרבית החסידים, לא כולם (חסידות גור מקפידה קלה כבחמורה על שמירת הכללים), שנוהרים אחרי הוראות רבותיהם ללא שיקול דעת עצמאי, ואלו השונים מהם – בעלי שיקול דעת.

אין לטעות ולשפוט את אלו ששלחו את ילדיהם לבתי הספר ולהכליל אותם תחת קטגוריית החסידים. במקרים רבים מדובר באנשים שמותחים ביקורת קשה ונוקבת על המערכת החרדית, ומוצאים את עצמם בין הפטיש לסדן – אם ישלחו את ילדיהם לבית הספר – הם מסכנים אותם בריאותית ואף מפרים את החוק, ואם לא ישלחו אותם – בית הספר ינקוט בסנקציות אל מול המשפחה.

קשה לתאר את הפוטנציאל ההרסני של הסנקציות הפנימיות בציבור החרדי. מאחר שזו חברה קולקטיביסטית והמשפחה המורחבת נושאת בתוצאות ובאחריות לגבי התנהגות כל אחד ואחד מבני המשפחה, האינדיבידואל – אפילו אם דעתו ברורה ונחרצת והוא אזרח שומר חוק – יתקשה להביע את דעתו בפומבי שלא לדבר על ביצוע מעשים הנוגדים את הוראות הרבנים.

לפיכך, ניתן להסיק לאחר שנת קורונה, כי הציבור החרדי נוטה לבחור אחת משתי צורות התנהגות: הקיצונית והמודרנית. אלו שנוהגים בקיצוניות לרוב משתייכים לחצרות חסידיות ונראה שהמגיפה הגבירה בהן את רמת הנטייה להתנהגויות סיכון. מצד שני, חלק הארי של החברה משתייך לצד המתון יותר של המפה. גם אם אינו מביע בגלוי את התנגדותו להתנהגויות סיכון – בחדרי חדרים הוא מותח ביקורת חריפה, ביניהם "סוכני הידע החרדים" שמעדכנים את שכניהם שאינם חשופים למקורות מידע אובייקטיביים.

לפיכך, נראה כי המדינה צריכה לכוון את האכיפה באופן נקודתי מול אלו שמפקירים את קהילותיהם ומורים על פתיחת בתי ספר, ומאלצים משפחות רבות לציית לעיתים גם כאשר הכל נראה "שחור-לבן" יש גוונים שחשוב לזהות.