מה הבעיה העיקרית של ליברפול? שדיוגו ז'וטה חסר
אין תשובה אחת לצרות שאלופת אנגליה נמצאת בהם העונה, אבל אחת הבעיות הגדולות היא שהשחקן שהיה אמור לשמר את הרעב והמוטיבציה פצוע
- האם ליברפול ומנצ'סטר יונייטד יהיו סוף סוף יריבות אמיתיות?
- יעילות ודומיננטיות היסטוריות אך עם חשש לעובש קל
- האליפות של ליברפול הושגה בזכות הבעלים
המנג'ר אלכס פרגוסון, שכבר תכנן את הפרישה שלו בתום אותה עונה, בער מבפנים. את כל הדרך חזרה מסנדרלנד למנצ'סטר הוא עשה בהליכה באוטובוס בין שחקניו.
פרגוסון. באותו יום דווקא לא חייך צילום: איי אף פי
הוא חזר ואמר להם שהם חייבים לספוג את התחושה המרירה של הפסד האליפות בדקה ה-90 ולקחת אותה לכל משחק בעונה הבאה. הוא דרש מהם לא לשכוח לרגע איך זה מרגיש להפסיד אליפות. הוא ביקש לתת לתחושת האכזבה העצומה להיות האש שבוערת לשחקנים מבפנים.
מייקל קאריק, שחקן הקבוצה בזמנו, כתב באוטוביוגרפיה שלו: "הבוס ידע שהשחקנים הבוגרים כבר סופרים את הימים לעונה הבאה. הוא חזר ואמר לנו 'אף פעם אל תשכחו איך שזה מרגיש. תנו לזה לקחת אתכם לאליפות בשנה הבאה'. הבוס לא כעס, הוא לא צעק, הוא פשוט החדיר לנו את המסר הזה לראש".
אלוף סדרתי כמו פרגוסון הוא אלוף סדרתי בזכות כך שהוא יודע למנוע מהשחקנים שלו להיות שבעים. הוא מנהל שיודע מתי צריך להביא מישהו חדש לתוך הקבוצה ומתי להיפטר ממי שכבתה בו האש. אלוף סדרתי כמו פרגוסון מוצא דרכים לאתגר את חניכיו, לעניין אותם, להכעיס אותם, להעניק להם מוטיבציה - גם אחרי אליפות, ובמיוחד אחרי הפסד אליפות.
מתוך האכזבה העצומה ביום האחרון של העונה שלפני, פרגוסון הוציא מוטיבציה גולמית וטפטף אותה לתוך המוח של השחקנים כבר באוטובוס חזרה הביתה. בעונת 2012/13 פרגוסון הוביל את מנצ'סטר יונייטד לאליפות האחרונה שלה.
הקבוצה ההיא של פרגוסון היתה רחוקה מלהיות הכי איכותית שלו אבל הגיבוש, הביחד, הרוח הקבוצתית והלוחמנות שתודלקה במוטיבציה כבירה - לקחו אותה לאליפות בקרב מול אלופה יוצאת, סיטי, שהיתה טיפה שבעה. קצת עייפה ומעט מפולגת מאחר ששחקניה התחילו לחשוב יותר על עצמם ופחות על עצמם כחלק מקבוצה. בעונה שאחרי, 2013/14, מנצ'סטר יונייטד - פחות או יותר עם אותו סגל אבל ללא פרגוסון על הקווים - סיימה את העונה במקום השביעי.
כל אלוף יגיד לכם שהמשימה הקשה ביותר אחרי אליפות, היא לזכות באליפות השנייה ברציפות. זה הבסיס לבעיות של ליברפול של יורגן קלופ העונה.
קלופ. גם הוא כבר מחייך פחות צילום: רויטרס
עייפות חומר בליברפול - לא רק מנטאלית
אחרי שנתיים היסטוריות וזכייה באליפות היסטורית ובליגת האלופות עייפות החומר ניכרת. וזו עייפות פיזית ונפשית. זה רק טבעי. וזה קרה לכמעט כל קבוצה מוצלחת - בכל ענף. זה פשוט קשה לתחזק מוטיבציה ב-150 קמ"ש.ברגע שיש את הסדקים הקטנים האלה במוטיבציה - במיוחד במשחק שבנוי על לחץ ודומיננטיות פיזית כמו של ליברפול - אז הבעיה נראית עוד יותר חמורה.
תוסיפו לזה שמשחק נגד ליברפול, העונה, הוא "גמר גביע" או "סופרבול" לכל קבוצה יריבה. אז מדי משחק היריבה של ליברפול נמצאת ב-100% או 110% - בהילוך חמישי, כל המנועים עובדים, וליברפול מתקשה להגיע ל-100%. זה הבדל משמעותי בענף בו מילימטרים קובעים אליפויות.
אך כשקבוצה מנצחת בשנה אחת 18 מ-19 משחקים ובשנה אחרי רק 9 פעמים אחרי 19 משחקים, הבעיה היא לא רק מוטיבציה. מדובר בתבשיל לא נעים של אלמנטים רבים - פיזיים, מנטאליים, נפשיים, טקטיים - שפוגעים בקבוצה.
ואן דייק. משפיע גם על שחקני היריבה צילום: AP
הקורונה שיבשה לכולם את התוכניות - הכלכליות והמקצועיות - אז אי אפשר לייחס לה ספציפית את הדעיכה הדרמטית של ליברפול. הפציעה החמורה של וירג'יל ואן דייק, למשל, היא - כנראה - משמעותית הרבה יותר. הבלם הולנדי הנהיג את הקבוצה, העניק לחבריו ביטחון וגם תמיד השפיע על תנועת וכוונות שחקני היריבה. בכלל, שחקנים רבים של קלופ - בגלל שחיקה, עומס משחקים או סתם חוסר מזל - סבלו מפציעה העונה. אבל זה נכון גם ליריבות של ליברפול העונה.
סטטיסטיקה בעייתית
ואולם, אם מסתכלים על הנתונים ההגנתיים, אז כלל לא בטוח שההגנה היא הבעיה המרכזית של ליברפול העונה.בעונה שעברה האדומים ספגו 14 פעמים אחרי 19 מחזורים. העונה ספגו 22 פעמים כאשר 7 מהספיגות הגיעו במשחק של פעם במאה שנים: ההפסד 7-2 לאסטון וילה. אגב, במשחק הזה שיחק ואן דייק.
אז מבלי לחשב את המשחק מול אסטון וילה, הקבוצה של קלופ סופגת 0.78 שערים למשחק. בעונה שעברה ספגה באותו שלב של העונה 0.73 שערים למשחק.
הנתון המשמעותי יותר מבחינת ליברפול הוא מספר המשחקים שהסתיימו בתיקו. 7 העונה במקום תיקו אחד באותו שלב בעונה שעברה. ליברפול הצליחה בשנה שעברה לנצח משחקים שהיו צריכים להסתיים בתיקו - העונה ליברפול מסיימת אותם בתיקו במקרה הטוב ומפסידה במקרה הרע (3 הפסדים העונה, 0 הפסדים בעונה שעברה).
הקבוצה פשוט מתקשה לכבוש. בעונה שעברה כבשה 47 שערים ב-19 המשחקים הראשונים, כמעט 2.5 שער למשחק. העונה - 37 שערים, 1.9 שערים למשחק. 0.6 שערים פחות.
הקבוצה כן מגיעה להזדמנויות. מאז שכבשה שער בפרמיירליג הגיעה ל-7.76 שערים צפויים (xG) בארבעה משחקים, ובסך הכל ה-xG של ליברפול העונה לא קטן באופן משמעותי מהעונה שעברה (34.5 העונה, 36.5 בעונה שעברה). ליברפול גם בועטת יותר לשער העונה (306 - 299) ומכניסה יותר כדורים לרחבה (673 נגיעות בכדור ברחבה העונה ביחס ל-600 בעונה שעברה באותו שלב של העונה).
אך הקבוצה, במשחקים האחרונים, כבר לא מצליחה לייצר לעצמה שטחים ואיכות הזדמנויות כמו בעונה שעברה. העונה ליברפול יצרה 38 הזדמנויות גדולות לשער (הזדמנות גדולה היא הזדמנות בה יש סיכוי של יותר מ-30% להבקיע). בעונה שעברה באותה תקופה יצרה 51 מצבים כאלו. כשמשווים את איכות המצבים של ליברפול העונה לקבוצות המצטיינות בעונות האחרונות, אז העונה היא הגרועה ביותר מבין כל הקבוצות שסיימו במקום ה-1 וה-2 מאז 2017/18.
מבחינת לחץ, התיאוריה היא שעומס המשחקים יגרום למשחק לחץ עייף ולא יעיל, אך ליברפול דווקא לא לוחצת פחות מאשר העונה שעברה (אפילו במעט יותר ל-90 דקות לפי מספר "אירועי הלחץ" שלה). עם זאת, נראה שהיריבות מתמודדות טוב יותר עם הלחץ ומאבדות פחות כדורים נגד ליברפול (כ-20% פחות איבודים ל-90 דקות). כמו כן, ליברפול ניצחה בעונה שעברה ב-50% מהעימותים של והעונה רק ב-47%.
ז'וטה הוא החיזוק המושלם, אך לא משחק
והנתונים הללו נוגעים בבעיות המרכזיות של ליברפול העונה. טיפה פחות מוטיבציה בסגל שלה, טיפה יותר מוטיבציה בקרב היריבות - ואולי הבעיה הכי המרכזית בהתקפה: אחרי שלוש עונות רצופות עם השלישייה ההתקפית הטובה ביותר באנגליה - רוברטו פירמינו, סאדיו מאנה ומוחמד סלאח - הסגל היה חייב רענון אחרי שנתיים בשיא היכולת. דיוגו ז'וטה היה החיזוק המושלם.
ז'וטה. בלעדיו זה לא בדיוק אותו דבר צילום: איי פי
הוא צעיר והגיע לאנפילד רעב לתארים. בזכות המהירות והתנועה האינטלגנטית הוא שינה לחלוטין את הדינמיקה בהתקפה של ליברפול, הכניס רעיונות חדשים ל"ספר התרגילים" של הקבוצה ונתן ליריבות דברים שונים לחשוב עליהם. מאז שז'וטה נפצע בתחילת דצמבר, ליברפול ניצחה רק בשניים משמונת משחקי הליגה שלה ולא כבשה בארבעה מהם. הקבוצה איבדה את אלמנט ההפתעה ואת המקום הראשון.
עם ז'וטה על המגרש, ליברפול הצליחה למתוח את הגנות היריבות. המגינים רצו לשטחים פנויים בשליש האחרון ומנגנון הריווח שעבד כל כך טוב בשנתיים האחרונות עבד גם העונה. כולם בהרכב נהנו מהתנועה, הדינמיות והשטחים שז'וטה יצר. והוא גם עשה משהו נוסף: הוא יצר אווירה תחרותית יותר על מקום בהרכב. הוא הבעיר אש תחרותית מתחת לשחקני ההרכב הקבועים.
כשהוא נפצע ב-9 בדצמבר, ליברפול התחילה לגמגם בהתקפה. היריבות מכירות את ליברפול בלי ז'וטה. מבחינתם קל יותר לעצור אותה. וכך זה נראה. ליברפול קבוצה שכבר לא בלתי ניתנת לעצירה.
ברור שיש עוד הרבה אלמנטים קטנים וגדולים שאחראים לכיבוי האש שהיתה ליברפול של קלופ ובכל יום נתון, הקבוצה עדיין יכולה להיות הכי טובה באנגליה. ואולם, לקבוצה הרבה יותר קשה להגיע ל-100% שלה. ועוד כמה משחקי, נפל, ואליפות שנייה ברצף תהיה משימה בלתי אפשרית.
ז'וטה בעוד עימות צילום: אי פי איי
