להציל את ז'ולייט בינוש

בדיוק כשהסדרה הכי נצפית בנטפליקס בישראל ובמדינות רבות אחרות (כולל ארה”ב, שבדיה, הפיליפינים וחברינו החדשים במרוקו ובאמירויות) היא “לופן”, סדרת מתח צרפתית מלבבת, ובדיוק כאשר אחת ההצלחות הגדולות השנה של שירות הסטרימינג הזה היא “אמילי בפריז” — חוזרת לנטפליקס הסדרה המשובחת “עשרה אחוז” (באנגלית: “!Call My Agent”), על הנעשה בסוכנות שחקנים פריזאית, המספקת הצצה אל מאחורי הקלעים של הקולנוע והטלוויזיה בצרפת.

הסדרה הצרפתית הזאת — הקרויה על שם גובה העמלה שסוכני השחקנים הצרפתים גוזרים לעצמם מכל פרויקט שהם משיגים לכוכבים שלהם — מציגה את פריז כפי שהיא ולא דרך עדשת האייפון 10 מרובת הפילטרים של משפיענית אמריקאית. אחד מאפיוניה רבי־הקסם הוא ששחקניה הגדולים של צרפת קופצים בה לביקור: נטלי ביי, ז’אן דוז’רדין (“הארטיסט”), ביאטריס דאל, איזבלה אדג’ני, ז’ולייט בינוש ואחרים. בעונה החדשה, העולה היום, לראשונה תהיה גם הופעת אורח של כוכבת אחת שאינה צרפתייה, האמריקאית סיגורני ויבר (“הנוסע השמיני”). זו סיפרה לאתר “וראייטי” כי הסכימה להשתתף בסדרה “מבלי לקרוא את התסריט”, והוסיפה, “זאת הפעם הראשונה והאחרונה שעשיתי זאת בחיי”. ואפרופו לא לקרוא תסריטים, הסיפור של שרלוט גינסבורג, המשתתפת גם היא העונה בתפקיד עצמה בסדרה, הוא בדיוק על כך.

סוכני האמנים, גיבורי "עשרה אחוז". תמיד יודעים יותר טוב מהלקוחות שלהם מה טוב להם בחיים צילום: Christophe Brachet

בכתבה ב”גרדיאן” הבריטי, שכותרתה “עשרה אחוז: הסדרה ששחקנים וצופים מעריצים”, מסופר כי הגל הנוכחי של סדרות צרפתיות, ובהם גם “לשכת האגדות”, מפריכה סופית את התזה כי “צרפת גרועה בטלוויזיה כשם שהיא טובה בקולנוע”.

“צרפת ממש מרוויחה מהטרנד הגלובלי הנע לקראת תוכן טלוויזיוני מקורי ומקומי, המספק סיפורים המעוגנים בטריטוריה שלהם, שהם חופשיים מנורמות אמריקאיות ובריטיות”, הסבירה לורנס הרשברג, מנהלת פסטיבל הסדרות הבינלאומי סיריז מאניה, שסדרות ישראליות רבות זכו בו לפרסים ותשואות.

“עשרה אחוז”, שעונתה הרביעית וכנראה האחרונה בת ששת הפרקים מוצעים מהיום, החלה את דרכה ב־2015 בהפקת פראנס 2, ועם רכישתה לנטפליקס נהפכה להצלחה בינלאומית מסוגה, גם אם לא ברמה של “לופן”, וכאן ההזדמנות לתקן את המעוות (גם אם תחינה ובקשה לתשומת לב הן תכונות שיוצרי וכוכבי הסדרה הסנובים שלה יבוזו להן). זו דרמה קומית, מאופקת, אלגנטית עם סטיות מלודרמטיות והתפרצויות של קללות עסיסיות, המתארת את מאבקי הכוח והאגו, השיגעונות והשיגיונות, שאיתם נאלצים להתמודד מי שתפקידם לנהל את המשברים ולהשיג תפקידים לאמני המסך והבמה שאותם הם מייצגים.

הסדרה מבוססת על זיכרונותיו של דומיניק בסנהארד, סוכן שחקנים שטיפל בדיוות כז’אן מורו. העובדה שמופיעות בה בעיקר שחקניות ולא שחקנים בתפקידי אורח בתור עצמן מעידה על הסדרה, על עולם המשחק הצרפתי ועל כך שבסנהארד הושפע מהסדרה האמריקאית “עקרות בית נואשות” כאשר כתב אותה. לעיתון “לה מונד” אמר בזמנו: “פשוט חשבתי שאני וכמה קולגות שלי יכולים ליצור סדרה קצת כמו זו, אבל על הג’וב שאנחנו עושים למחייתנו”.

עלילת הסדרה מתחילה במאבק ירושה של ארבעה סוכנים המנסים להחזיק בסוכנות השחקנים הפיקטיבית שראשי התיבות שלה ASK, לאחר שהבוס סמואל קר מת במפתיע בחופשה בברזיל כאשר בלע צרעה (על כך אומרת פרנסואז פביאן, היום בת 87, בסדרה: “מה שמוכיח שיכולים להיות לך חיים זוהרים למדי ומוות די מחורבן”).

בעונה האחרונה המאבק נמשך: הסוכנות המקורית במשבר, הסוכנים צריכים להיפטר משחקנים שאינם מועילים להם יותר, וזו משימה לא פשוטה. בעונה האחרונה אנדריאה (קאמי קוטן המעולה), המנהלת את ASK, כל כך עסוקה בלהיות מנהלת סוכנות, סוכנת ואמא, שהיא לא מספיקה לקרוא תסריט לפני שהיא ממליצה לשרלוט גינסבורג בטעות להשתתף בו. מה שדורש ממנה אחר כך להעביר את המסר המאוד חד־משמעי במלוא הסובטיליות לבמאי שהשחקנית “ממש מתה על התסריט ומאוד רוצה להשתתף בסרט, רק שהיא בחיים לא תעשה את הסרט הזה”, כפי שמסבירה לה גינסבורג. כנגד אנדריאה ניצב הסוכן הוותיק מתיאס ברנוויל (תיבו דה מונטמלמבר) שיש לו ענייני אבהות משלו, וטקטיקות חריפות להגיע ללב שחקניו, ומשימה מקצועית חדשה בחיים.

הסדרה עוסקת על הדרך בנושאים כמו Metoo#, פערי השכר בין שחקנים לשחקניות, העלמת מסים, משברים בנישואים וכן בעיות חברתיות ואתיות כמו למי משקרים? למי שאוהבים או למי ששונאים. היא משלבת מגוון אתני באופן טבעי. כך, למשל, הבעלים של הסוכנות הוא המיליונר הישאם (אסד בואב), בן למהגרים מוסלמים מצפון אפריקה, והמזכירה של המשרד שנהפכת לשחקנית היא סופיה (סטפי קלמה), צרפתייה שבמקור מהקריביים.

“עשרה אחוז” הצרפתית מצטרפת לשורה ארוכה של סדרות על מאחורי הקלעים של הקולנוע והטלוויזיה, עשייה שלא מפסיקה לרתק. כמו ורה (איבגניה דודינה הנהדרת), מנהלת התיאטרון ב”חזרות”, וארי גולד (ג’רמי פיבן) מ”הפמליה”, גם הסוכנים, המנהלים והבמאים בסדרה זו הם טיפוסים אקסצנטריים, עוקצניים, מכורים לעבודתם ויודעים יותר טוב מהלקוחות שלהם מה טוב להם בחיים. רק שבסדרה הצרפתית יש להם יותר שיק וטעם יותר טוב בלבוש (איפה משיגים את הסוודר הכחול־ירוק של אנדריאה מהפרק הראשון של העונה הרביעית?).

כבר נוצרו מהסדרה הזאת, שכתבה פאני הררו, עיבודים לשפות ומדינות אחרות, כך למשל בקנדה הדוברת צרפתית, וגם בטורקיה. בפיתוח נמצאות גרסאות הודית, סינית, וייטנאמית ובריטית. בשלב המשא ומתן, כך מדווחים ב”גרדיאן”, נמצאות הגרסאות הגרמנית, האיטלקית והדרום־קוריאנית של הסדרה. “זאת אחת הסדרות הצרפתיות הנדירות”, אמר מונטמלמבר, המגלם את מתיאס, “שזרים ממש אוהבים”.

וב”זרים” הכוונה גם לשחקניות כמו ניקול קידמן וג’ניפר אניסטון, שהצהירו על אהבתן לסדרה. בסנהארד סיפר כי היו עוד “לא מעט שמות הוליוודיים” שפנו אליו באופן אישי כדי להופיע בסדרה. אי לכך אמרו מפיקיה כי לבטח יהיה לה סרט מסכם, ואולי אפילו עונה חמישית בארה”ב. מה שאומר שאולי מוקדם לומר Au Revoir.