ככה נראית בועה? שיא במספר ההנפקות בבורסה, וכמעט כולן טסות למעלה

אז מה, גם אתם נכנסתם לבורסה? כבר עשיתם מכה? פיצחתם את השיטה? בין שהשבתם בחיוב עם חיוך ילדותי שקשה להסיר, ובין שאתם "על הגדר" עם פרצוף תשעה באב שקשה להסתיר, נראה ששמעתם על הראלי שחווה שוק ההון בשבועות האחרונים; ויש סימנים שמעידים שאלה לא רק עליות, זו בועה. כמו קודמותיה, היא יכולה להתנפח עוד ועוד, וכמותן, היא עלולה להתפוצץ לנו בפרצוף. לכל הבועות מאפיינים זהים, משתנים רק השמות — של הבועות ושל המשקיעים שגילו לראשונה בחייהם הבוגרים מה סופו של כל בלון.

הציבור בישראל יזכור את 2020 כשנה של קורונה, אבטלה, סגרים. המשקיעים בבורסה יזכרו אותה כשנת שיא שבה מספר המנפיקות החדשות היה הגבוה ביותר מאז 2007. בשנה שחלפה, 25 חברות ביצעו הנפקות ראשונות (IPO) בבורסת תל אביב, שתי חברות חדשות נוספו באמצעות רישום כפול, וחמש חברות חדשות נרשמו למסחר באמצעות הכנסת פעילותן לשלדים בורסאיים.

מנכ"ל הבורסה לניירות ערך איתי בן זאב צילום: אוראל כהן

מה קורה פה? במקפיא עוד אפשר למצוא דגים עטופים בעיתונים שמיררו "הבורסה מתייבשת", ועכשיו היא מתעוררת לחיים — וגם זה לא טוב? התשובה פשוטה. העובדה שבצורת היא קללה, לא הופכת את השיטפון לברכה. כמו שחלוקת דיבידנד היא מהלך חיובי לשיתוף בעלי המניות בפירות ההצלחה של חברה, אבל מדיניות דיבידנד אגרסיבית עלולה להיות הרסנית. גם הצטרפות חברות לבורסה היא בשורה טובה, אולם בשלב מסוים עלולה להצביע כי באחוזת בית החלו לנשב רוחות של בועה.

במצב הרצוי, חברות חדשות ינפיקו מניות רק אחרי שעברו במסננת דקה. מבלי לקבוע מסמרות ביחס ל־25 המצטרפות לבורסה, ש־70% מהן הונפקו בשליש האחרון של 2020, הכמות עשויה להצביע על האיכות. העובדה שאותן מניות הניבו מאז הנפקתן תשואה ממוצעת של 34%, ושארבע מהן יותר מהכפילו את שוויין, מעידה גם היא שהמשקיעים העבירו רגל מדוושת הבלם לדוושת הגז.

למה זה קורה? פעם אלה מודלים חדשים לתמחור חברות אינטרנט, פעם זאת הריבית הנמוכה שמקפיצה את מחירי הנדל"ן. לכל בועה יש הסבר שנשמע הגיוני בזמן שהיא מתנפחת, וחסר כל היגיון רגע אחרי ההתפוצצות.

נכון לעכשיו, 13 חברות עתידות להצטרף לבורסה השנה - רק מחצית ממספר המנפיקות ב־2020, אבל אנחנו רק בינואר. החזאים היו אומרים ש"הרוחות צפויות להתחזק".

אותן רוחות שמביאות לשיטפון ההנפקות מלטפות גם את המשקיעים הסולידיים, האוחזים בעוז במוט הפק"מ. אבל כשהפער בין הריבית האפסית בפיקדון לבין התשואות החלומיות בשיחות הסלון כל כך גדול, אין להתפלא שהציבור נע מהבטוח למבטיח. זה לא בהכרח שלילי. שוק ההון הוא חלופה ראויה לחיסכון ולהשקעה, והעובדה שהשוק "חם" לא בהכרח אומרת שהוא לא יגיע ל"רותח". אבל ניסיון העבר מסמן שלושה גורמים שעומדים לרועץ למשקיע הסולידי.

ראשית, הראשונים לזהות את ההזדמנות שיצרה הקורונה ולקפוץ למים הקפואים במרץ 2020 היו כרישי שוק ההון. המשקיעים הסולידיים לגמו כוס תה בהנאה והודו לאל הטוב שהם לא כמו האינדיאנים האלה בבורסה, שמהמרים. לא נעים להגיע באיחור למסיבה, אבל גם לא נורא אם יש אפטר פארטי. הבעיה היא ששכבת השומן, שנצברה בראלי שהתחיל בסוף מרץ, תחסר למשקיעים החדשים ברגע שהגלגל יתהפך.

שנית, עם האוכל בא התיאבון, ועם הרווחים, התיאבון לסיכון. משקיע שחשב פעמיים לפני שהשקיע לראשונה בשוק 20 אלף שקל, לא יהסס להעביר לבורסה 200 אלף שקל מקרן ההשתלמות אחרי ש"עשה סיבוב" על מניה. כך המשקיע הסולידי מרוויח בכפיות ומפסיד בדליים.

ושלישית, כשהמגמה תשתנה, המשקיעים הסולידיים לא יעמדו בהפסדים ויחזרו לפק"מ המוכר. "הוא לא עולה", הם יגידו לעצמם, "אבל גם לא יורד". האחרונים להיכנס בעליות יהיו הראשונים לצאת בירידות. וכך, אלה שחרדים לכספם יוצאים קירחים מכאן ומכאן. הם גם מאחרים למסיבה, וגם לא נשארים בסביבה למסיבה הבאה, שתמיד תגיע.