המשימה: שאיש לא ייגע בכסף

חוק ששינסקי מ־2011 יצר ציפיות מופרזות שקופת המדינה תתעשר לרמה שטרם הכרנו קודם, עם הבטחות מצד נתניהו להשקיע את הכסף בחינוך, רווחה או בריאות. בינתיים עברו יותר משבע שנים מהפקת הגז בפועל, שותפויות הגז חילקו דיבידנדים למכביר, וקופת המדינה נאלצה להסתפק בתמלוגים ומס חברות בלבד.

ולכן, גם אם כל הכסף שמחכים לו ייכנס עד השקל האחרון, לא זו הבשורה שלה חיכתה ישראל. לפי נתוני רשות המסים, המדינה מחכה לקבל כ־200 מיליארד שקל רק ממס ששיסנקי, וסכום דומה מתשלומי התמלוגים ומס החברות. כל הכסף הזה לא יגיע כצ'ק מזומן, אלא כהכנסות שיתגלגלו לקופה לאורך שנות ההפקה, כלומר עד לשנת 2060. זה נשמע כמו סכום גבוה, אלא שבפועל מדובר בהכפלה חד־פעמית של תקציב המדינה (כ־450-400 מיליארד שקל). האם אלו מאות מיליארדי השקלים שנתניהו הבטיח? ייתכן, אם הפקת הגז תמשיך כמתוכנן. האם זה סכום שישנה מהותית את הכלכלה הישראלית, ויהפוך אותה מגוף חבול ליהלום נוצץ? ממש לא.

רשות המסים צילום: יובל חן

כך או כך, אחת המשימות החשובות של רשות המסים ואגף תקציבים תהיה לוודא שאף אחד לא נוגע בכסף. המדינה כבר מצאה הרי כל מיני פטנטים לקחת הלוואות לכיסוי הבור התקציבי על חשבון הכנסות עתידיות.

עתה, אחרי שנות ההמתנה הארוכות למס ששינסקי, באוצר נשמעות זמירות שמאחוריהן כוונה להשתמש בכסף ולהחזיר אותו כשהקורונה תיעלם, אולי אפילו למימון תשלומי אבטלה או תוכניות אחרות לשיפור מעמד המועסקים. אם התרגיל הזה יצלח, המדינה למעשה תחלק כסף שעוד לא נכנס, מקרן שעוד לא קיימת, לאנשים שלא יודעים אם הם יחזרו למעגל העבודה. מי שנשאר לפקח על הכסף הם פקידי האוצר, שיצטרכו לשמור על התקבולים ולא לתת להכנסות ממאגרי הגז לשמש כקופה קטנה של קמפייני בחירות שונים.