חוסר שקיפות: בסדרה החדשה של HOT לא ברור לעתים על מי צוחקים
בסדרה החדשה "שקופים" משתתפים כוכבים רבים, וחלק מהמערכונים מוצלחים. רק שלא ברור על מי היא צוחקת
ממרומי הפריבילגיות שלה היא מדברת בהתלהבות על האוכל האתיופי של אחד העובדים השחורים, שמסביר שהוא לא אתיופי, וזורקת עוד כמה פירורי התנשאות, כולל מתן השקית עם הבגדים שאולי ישמשו אותו, לפני שהיא ניגשת לעניין — משהו נשפך בקומה שלה וצריך שמישהו ינקה את זה. רצוי עכשיו, גם אם המנקה בדיוק אוכל את האוכל האתיופי שאינו אתיופי שלו. חבריו לשולחן מתעצבנים מהיחס שלה וממתן הנדבות המשפיל, ובסוף המערכון מתבררת גם צביעותם, כצפוי.
מימין: יובל סמו וגורי אלפי ב”שקופים”. יומרה מוצהרת צילום: איציק פורטל HOT
אלא שהמערכון, כמו חלקים רבים בפרקים הראשונים בסדרה, שיצרו אלי בן דוד, אדר מירום ועמרי עמית ("אנחנו במפה", "בובה של לילה"), ובכיכובם של יובל סמו, גורי אלפי, אלי יצפאן, גילה אלמגור ותיקי דיין, האמורה לתת קול ופנים והומור לדמויות השקופות בחברה הישראלית, קצת עושה את מה שהבחורה הזאת עושה: כולה כוונות טובות, אבל גם היא רק זורקת פירורים וקצת מתנשאת עליהם. היא אמנם מתיימרת לתת קול ונוכחות לאנשים שלרוב נעלמים אל תוך הרקע, אבל האם עכשיו קולם באמת נשמע, או שמא זה הקול שנדמה למי שנמצא בצד המאוד נראה של החברה שמובע כאן.
קשה להשתחרר מהתחושה שהשחקנים המפורסמים האלה, המגלמים אנשי אבטחה המתחננים בפני הבוס האכזר שלהם (אלי יצפאן) שייתן להם העלאת שכר מזערית, לא בדיוק רעבים ללחם. ברור ששחקן לא חייב לחצות את ים סוף כדי לגלם עבד עברי במצרים, שחקן אמור להיכנס לנעליים של אנשים אחרים ולשכנע בגילומם, אבל השחקנים בסדרה הזאת הם כוכבי־על, אנשים שהפרסונה הציבורית שלהם אדירה, ויותר משהם הדמויות שהם מגלמים, הם עצמם. כלומר אנשים לגמרי לא שקופים (וכולם מאופרים כך שיהיו מכוערים, למה בעצם?).
יש בסדרה, שיומרתה מוצהרת, השקעה מרובה, היא משלבת שירים בצד המערכונים, אפילו הקורונה הספיקה להיכנס אליה. יש גם מערכונים טובים — כמו זה של הזונה שמעניקה לגבר חוויית זוגיות אמיתית, בכך שהיא באה אליו בתלונות ומבאסת אותו; או השדכנית (תיקי דיין הטובה תמיד), שמסבירה למשתדכת עם דרישות גבוהות מדי שהיא "הבת של השכן, אבל שכן מניאק. כזה שלא חותם על תמ"א ומטפטף עם שקית הזבל במדרגות ואומר זה לא אני".
יש בסדרה — המעיקה יותר משהיא מצחיקה — גם ציטוטים רבי־משמעות, כמו למשל "הבושה היחידה היא להיות חסר בושה", ואכן יש בה מערכון המתייחס לבושה: זו של מאבטח (סמו), שפוגש בתחנת אוטובוס מישהו שהיה אתו בבית הספר וציפה ממנו לגדולות. המאבטח מסתיר את עיסוקו הנוכחי ואומר שהוא עכשיו ב"הייטק", ו"חזרתי עכשיו מאקזיט. מה זה כיף שם". השיבוש הזה שלו של חיים עשירים אמור להצחיק, אבל השאלה היא את מי ועל חשבון מי הבדיחה?
