בלי דגל ובהשקעה של חצי מיליון שקל: הישראלים הראשונים שהתחרו בראלי דקאר בסעודיה

ביום שישי האחרון חצו לראשונה שני רכבי מירוץ ישראלים את קו הסיום של ראלי דקאר 2021 בסעודיה, לאחר שהיו לראשונים שמקבלים אישור להתחרות בממלכה. אבל לאישור היה גם תנאי: נאסר עליהם להתחרות תחת דגל ישראל, וכך צוות אחד נרשם כאמריקאי והשני – כבלגי.

מימין לשמאל: ערמוני, גוטליב, קדשאי, פרל ווילדר בסיום המירוץ בג'דה צילום: Myheritage

"עד לרגע האחרון לא ידענו אם נוכל להתחרות", סיפר אביב קדשאי (58), הישראלי היחיד שסיים את הדקאר באופנוע, ברכב ובמשאית מירוץ, כאשר גם השנה התחרה עם משאית ה"דאף" שלו, כשלצידו הנווט יזהר ערמוני והמכונאי מעוז ויזלדר. "הצליחו להעלות אותנו לטיסת לסעודיה, אבל ויזות קיבלנו רק בשדה התעופה בג'דה. שר הספורט הסעודי פגש אותנו, אבל קיבלנו מסר ברור מהשלטונות דרך מארגני המירוץ: בלי דגל על הרכב, ובלי כל אזכור לישראל. בגלל שליזהר יש גם אזרחות אמריקאית, נרשמנו כולנו כאמריקאים".

מירוצי הדקאר החלו באפריקה, ועברו 'להסתובב' בעולם לאחר שארגון אל קאעידה איים לפגוע במתחרים. קטגוריית משאיות המירוץ נולדה אחרי שנהגי משאיות הסיוע הטכני החלו להתחרות ביניהם בעת הנסיעות הארוכות בין מחנות הלילה. לבסוף הפכו אותה המארגנים לקטגוריה רשמית, עם משאיות 4x4 שנבנו במיוחד להתחרות, ומוגבלות למהירות של 140 קמ"ש. המירוץ נמשך השנה 12 יום, לאורך 8,500 ק"מ.

צילום: פרל עומר, Myheritage

"התחרות עם משאית מתישה. היא מקפצת יותר על אבנים ובדיונות, ובגלל שהמשאיות איטיות יותר משאר המתחרים הן מוזנקות אחרונות, ונוהגים יותר שעות בחשכה. משאית גם יציבה פחות בגלל המבנה שלה. בימים הראשונים, בעת טיפוס על דיונה, התהפכנו בגלל שיפוע ומצאנו את עצמנו על הצד. צוות אחר נעצר לסייע, גרר אותנו והפך אותנו על הגלגלים. בלילה במחנה המכונאים עבדו קשה כדי להחליף את השמשה הקדמית שנשברה". עד לסיום התמודדו בצוות גם עם מתלה שנשבר וחוזק תוך כדי מירוץ, ובימים האחרונים עם מנוע 6 צילינדר, שאחד מהם שבק. הם סיימו לבסוף במקום 18 מבין 50 המשאיות שזינקו למירוץ, ו-20 שסיימו אותו.

גם לצוות הטרקטורון הקאן אם מייבריק, בו נהג דני פרל וניווט צ'רלי גוטליב, היה מירוץ מתיש. פרל (68), שהיה הנהג המבוגר בקטגוריה ואחד המבוגרים בדקאר השנה, כבר השתתף במירוצי מדבר בחו"ל, ולפני שנתיים אף היה ביחד עם בנו עומר לצוות הישראלי שהתחבורה במירוץ באבו דאבי. השנה יומיים לפני הסיום התהפכו השניים בחשיכה, לאחר שהגיעו במהירות גבוהה מדי לאחת הדיונות וזינקו באוויר בסיומה. "הם התהפכו מספר פעמים, שני גלגלים התפרקו להם, ובסוף הם עוד נחתו בתחתית אמבטיית חול", מספר עומר פרל, ששימש כמנהל הקבוצה. "הם הצליחו להרכיב גלגל קדמי תקין אחד, ואחד עם תקר וככה הגיעו למחנה הלילה. הם קיבלו קנס זמן, אבל נשארו במירוץ". הם סיימו במקום 40 מבין 46 טרקטורונים שזינקו, ו-41 שסיימו. 

צילום: פרל עומר, Myheritage

ספורט מוטורי הוא עניין יקר, ומירוץ ארוך כמו הדקאר, שמחייב לוגיסטיקה מורכבת, הוא אחד היקרים שבהם. עלות ההשתתפות של משאית עומדת על 45 אלף יורו, לפני תשלום על משאית הסיוע וצוות המכונאים שמכפיל את המחיר. הצוות של קדשאי הוציא לפי ההערכות כחצי מיליון שקל על המירוץ, שמומנו באמצעות חסות מקרן ההון סיכון CRJ, שיזהר ערמוני, נווט הצוות, הוא אחד מהשותפים בה.

השתתפות טרקטורון זולה יותר, 25 אלף יורו, אך צוות פרל שכר כלי מוכן לדקאר מסדנה ספרדית, וביחד עם עלויות העברת הכלי השקיע במירוץ כ-200 אלף שקל. הצוות קיבל חסות מחברת הבדיקות הגנטיות MYHERITEGE.

חלק מנתיב הדקאר עבר השנה כ-100 ק"מ מאילת, ולאורך חופו המזרחי של ים סוף. "תוואי הקרקע הזכיר מאוד את אפריקה, בעיקר הדיונות שדומות מאוד לאלה במאוריטניה, אבל היו קטעים שמזכירים את הנגב, רק גדול פי עשרה בשטח", מסכם קדשאי. "הגענו עד לגבול עם תימן ועם כוויית במירוץ, והגודל הוא של מדינה גדולה מאוד ומאוד מסודרת. בקטעי הקישור שבין הקטעים התחרותיים אפשר היה להתרשם מהאוטוסטרדות, היכן שהיה צריך שני נתיבים הסעודים בנו שלושה. זה גם סייע בסוף כל יום, במירוצים קודמים הייתה מגבלה של 90 קמ"ש מרדימה כשנסענו בכבישים ציבוריים בדרך למחנה הלילה, הסעודים היו מתירנים יותר, ואפשרו 120 קמ"ש".

גם השנה נהרג אחד המתחרים, רוכב קבוצת הונדה פייר שרפין. רוכב אחר של הונדה, קווין בנאבידס, ניצח בקטגוריה, סטפן פטרנהנסל הוותיק ניצח בפעם ה-14, הפעם עם מיני JCW, וצוות של קמאז הרוסית ניצח שוב בקטגוריית המשאיות.