$
קולנוע וטלוויזיה

הפרעה דו־קוטבית: צריך להודות - ג'ורג' קלוני מפספס כבמאי

“שמי חצות", הפקת הענק של נטפליקס, מרשימה. הבעיה היא בבחירה בג'ורג' קלוני לא רק כשחקן אלא גם כבמאי

יאיר רוה 08:1904.01.21

"שמי חצות", הפקת הענק האחרונה של נטפליקס ל־2020, סרט מדע בדיוני מפואר עם תקציב של 100 מיליון דולר בבימויו של ג'ורג' קלוני ובכיכובו, מרשים מאוד. הוא נע בין רגעי ראווה בחלל החיצון לבין סצנות קאמריות ואינטימיות על כדור הארץ. הפסקול של אלכסנדר דספלה והצילום של מרטין רוהה מעניקים לסרט את צדדיו הטובים ביותר.

 

 

 

הסרט מתרחש אי שם בעתיד, אחרי קטסטרופה עולמית שפחות או יותר מכחידה את כל האנושות. קלוני מגלם מדען בתחנת מחקר באנטרקטיקה, שהוא כנראה השורד האחרון על כדור הארץ. הגיבור הוא אסטרונום שגילה בעבר שאחד מירחי צדק עשוי לשמש תחליף הולם לחיים מחוץ לכדור הארץ, ויוזם את הוצאתה של משלחת מחקר אליו. כעת הוא צריך לצאת למסע במזג אוויר קיצוני כדי שיוכל ליצור קשר עם החללית וצוותה, ולהודיע להם שאין להם סיבה לחזור לכדור הארץ החרב, ושיעשו סיבוב פרסה.

 

מתוך “שמי חצות". הרבה בחירות שרירותיות מתוך “שמי חצות". הרבה בחירות שרירותיות צילום: Philippe Antonello/ NETFLIX

 

זהו הסרט השביעי שקלוני מביים וצריך להודות בעצב שכבמאי הוא לא טוב. כשחקן הוא יודע לבחור את הבמאים הכי מעולים בעולם, אבל ברגע שהוא מנסה לביים כמותם, הוא לא מצליח להשתוות אליהם. "שמי חצות" לוקח משהו מהבדידות של "סולאריס" של סטיבן סודרברג, ומשהו מהראווה של "כוח משיכה" של אלפונסו קוארון, שניים מהסרטים הכי טובים שקלוני עבד בהם כשחקן. אבל "שמי חצות" כל כך רחוק מהעומק, הפיוט והיופי של שני הסרטים האלה שזה ממש שובר לב לראות מה היתה ההשראה של קלוני וכמה הוא רחוק מלהגשים אותה. נדמה שמושא ההשראה העיקרי של קלוני הוא סטיבן סודרברג, שכמוהו מלהטט בין ז'אנרים, ושביים אותו בשישה סרטים. סודרברג גורם לסרטיו להיראות נטולי מאמץ, אבל למראה כישלונותיו החוזרים ונשנים של קלוני כבמאי אנו מבינים עד כמה סודרברג מוכשר ועד כמה גדולה השליטה והאינטליגנציה הקולנועית שלו, שגם כשהוא מוציא סרט בינוני, הוא עדיין טוב מהסרטים שקלוני מביים בהשראתו.

 

קלוני אולי מפיק מצוין, הסרט הוא הפקת עילית, והוא גם מדריך שחקנים טוב. אבל כדי לספר סיפור אחד קטן ופשוט הוא דוחס פנימה כל כך הרבה רגעים מיותרים של צירופי מקרים ושל בחירות שרירותיות שרק נועדו להוביל את הסרט לרגעי השיא שלו. אם תשרדו את המסע הקפוא בסופות השלג של אנטרקטיקה (שצולמו בסופות שלג אמיתיות באיסלנד), תגלו ששיא הסרט אפקטיבי ומצדיק את הסרט כולו, ומסביר מה משך את קלוני להפקה הזאת (אם כי במחשבה שנייה מגלים שזו בחירה עלילתית משונה שלא חשבו עליה עד הסוף). הלוואי רק שמעכשיו בכל פעם שקלוני ירצה לביים סרט הוא ירים טלפון לסטיבן סודרברג ויגיד לו: "אתה תעשה את זה טוב יותר".

x