2020: השנה שהפילה טייקונים על הפנים והמליכה חדשים

המפסידים הבולטים לשנת 2020

יצחק תשובה: יצא למסע מימושים

יצחק תשובה היה הפנים הבולטות של משבר הקורונה בשוק ההון המקומי. מניית קבוצת דלק שבשליטתו היתה החבוטה ביותר במדד ת"א־125 ואיבדה יותר מ־80% משווייה מתחילת השנה. דלק גם נכנסה השנה לסוג של הסדר חוב מול נושיה. כשפרץ משבר הקורונה, ודחף מטה את השווי של דלק, החברה מצאה את עצמה בהפרות של התניות פיננסיות מול בעלי האג"ח, שלהם היתה חייבת כ־8 מיליארד שקל, והם איימו בהעמדת החוב לפירעון מיידי.

דלק נאלצה לצאת למסע מימוש נכסים, שחלקם נמכרו במחירי דיסטרס, ולגיוסי הון באמצעות הנפקת מניות, שדיללו במקצת את אחזקתו של תשובה. המימושים השיגו את התוצאה המקווה: החובות לבנקים כוסו ואפשרו לדלק לשעבד למחזיקי האג"ח נכסים, ולהימנע מהעמדת החוב לפירעון מיידי. גם החוב למחזיקים צומצם ועומד כעת על פחות מ־6 מיליארד שקל.

כתוצאה, מניית דלק החלה לעלות, ושווי השוק צמח ביותר ממיליארד שקל לעומת שפל של 650 מיליון שקל, שאליו הגיעה במהלך השנה. אולם הסכנה טרם חלפה, שכן במהלך 2021 ו־2022 החברה תידרש לפירעונות משמעותיים, וייתכן שתיאלץ לממש נכסים נוספים. תשובה אמנם ספג פגיעה משמעותית, אך גם הוכיח שיש לו עוד כמה נשמות. 

יצחק תשובה צילום: אייל טואג

אלשטיין, שהפציע בשמי המשק הישראלי ב־2014 כשנהפך לבעל השליטה בקונצרן אי.די.בי, תוך שהוא נוטל אותה מידי נוחי דנקנר, הוא כנראה המפסיד הגדול של השנה. מאז שקיבל לידיו את מה שהיה בעבר הקונצרן הגדול במשק, הוא הזרים לו מכיסו כ־3 מיליארד שקל, אך זה לא הספיק. בשל חובות של 2 מיליארד שקל למחזיקי האג"ח, שאת רובם ירש מדנקנר, אי.די.בי הגיעה תחת שליטתו להסדר חוב נוסף.

אלשטיין היה נכון לשלם סכומי כסף משמעותיים נוספים, כדי להשאיר בידיו את הנתח העיקרי באימפריה המכווצת — דסק"ש, ששולטת בנכסים ובניין (שלה אחזקה משמעותית בגב־ים), סלקום ואלרון — אך מחזיקי האג"ח התנגדו לכך, אף שהציע מחיר גבוה במעט מהקבוצה שלבסוף זכתה, בראשות מגה אור שבשליטת צחי נחמיאס. את היחס הזה אלשטיין הרוויח בזכות ולא בחסד.

בשנים שבהן שלט באי.די.בי, הוא ביצע עסקת בעלי עניין ענקית, שהעבירה את דסק"ש מידי אי.די.בי לידיו באופן אישי, וזאת מבלי לשלם דבר, שכן כנגד המניות הונפק לו חוב ענק של 1.8 מיליארד שקל שעד היום לא שולם. בנוסף, הוא ניסה לקדם עוד עסקאות בעלי עניין שנבלמו. כמו כן, הוא לא השכיל לממש את מניות כלל ביטוח בזמן. לאור ההרפתקה הכושלת, גורמים במשפחתו לוחצים עליו לסיים את הרומן העסקי עם ישראל.

אדוארדו אלשטיין, בעל השליטה לשעבר באי.די.בי. סוף הרומן עם ישראל? צילום: כפיר סיון

לדוד פתאל 2020 זימנה את הברבור השחור הגדול מכולם. ההנפקה של פתאל הושלמה בפברואר 2018 לפי שווי של 3.8 מיליארד שקל "לפני הכסף", ובתוך פחות משנתיים חצתה את השווי של 8 מיליארד שקל. מאז פרצה הקורונה הבורסה לא ריחמה על המניה. ב־18 במרץ, בשלהי הסגר הראשון, נגעה פתאל החזקות בשווי של 1.11 מיליארד שקל. 6.9 מיליארדי שקלים התאיידו בתוך פחות מ־3 חודשים. מכיוון שלפתאל 55.4% מהחברה הציבורית, הרי שהשווי האישי שלו נחתך ב־3.8 מיליארד שקל.

פתאל החזקות יצאה לתוכנית שאפתנית של השגת מימון כמעט בכל דרך אפשרית. הזרמת הון, גיוסי חוב, מכירת מלונות, השגת הלוואות מגובות בערבות מדינה בגרמניה. התוכנית עברה בהצלחה, הקורונה לא כל כך. לקראת נובמבר אישר סמנכ"ל הכספים שחר עקה, שלחברה 1.5 מיליארד שקלים לצורכי הנזילות.

פתאל מסכם שנה צורבת, אבל עם הרבה עשייה לשיקום והצלת העסק. לקראת סוף 2020 דיווח על הסדרת תשלומי שכר דירה עם 95% מבעלי המלונות שאותם הוא שוכר, כך שיחסוך 260 מיליון שקל ב־2020. בנוסף, מאז נקודת השפל במרץ, עלתה המניה ב־344% עד לסוף השנה, ומניית פתאל, שהוצאה ממדד ת"א־35, מסתמנת כמועמדת מובילה לחזרה אליו. פתאל הפסיד מיליארדי שקלים, אך עתיד החברה נראה טוב. אחרי הכל, כדי להירגע מ־2020, צריך יהיה לצאת לאיזו חופשה במלון טוב.

ברוני האנרגיה המתחדשת: הטייקונים החדשים

מראה המשרדים והקניונים הריקים הוביל את המשקיעים לזרועות חברות האנרגיה המתחדשת, שמייסדיהן נהפכו בתוך כמה חודשים למולטי מיליונרים החדשים של בורסת ת"א. בראש המרוויחים צועד עופר ינאי, המייסד, בעל השליטה (36.99%) ויו"ר חברת נופר אנרג'י, הנסחרת בתל אביב בשווי כ־2.4 מיליארד שקל, כששווי האחזקה שלו בלבד עומד על כ־888 מיליון שקל.

עוד בטבלה דורון דודוביץ' ואלון קסל, בעלי השליטה (23.07% כ"א) בדוראל משאבי אנרגיה מתחדשת, שהנפיקה ביוני האחרון לפי שווי 701 מיליון שקל אחרי הכסף, וכיום נסחרת בשווי 2.17 מיליארד שקל. שווי אחזקתם של היו"ר דודוביץ' ושל קסל עומד על חצי מיליארד שקל כל אחד לאחר שהמניה זינקה בכ־103% מההנפקה.

לעומתם, נראה כי למייסדי אלקטריאון וירלס, שזינקה השנה בכ־297%, ולמייסדי אוגווינד, שזינקה בכ־1,025%, היו יכולות שכנוע משקיעים גדולות יותר.

אורן עזר, שיסד את חברת הכביש החכם ב־2013, והמדען הראשי שייסד עמו את החברה, חנן רומבק, מחזיקים בשליטה (15.69% כ"א) משותפת באלקטריאון עם חברת ההשקעות הון הטבע (11.28%). החברה נסחרת כיום בשווי של 2.64 מיליארד שקל, לאחר שעלתה ב־1,345% מאז החלה להיסחר לאחר המיזוג לחברה הציבורית ביומדיקס במרץ 2018. השווי שנגזר לאחזקה של עזר ורומבק עומד על כ־414 מיליון שקל כל אחד.

אוגווינד, הפועלת לאגירת אנרגיה באמצעות אוויר דחוס, זינקה בכ־988% מאז מוזגה לשלד הבורסאי ביומדיקו בדצמבר 2019. החברה נוסדה בסוף 2012 בידי ד"ר יוגב אור, מבעלי השליטה (15.18%), ונסחרת כיום בשווי של כ־2 מיליארד שקל, לעומת 148.9 מיליון שקל לאחר השלמת המיזוג. השווי הנגזר לאחזקתו של אור הוא הקטן מבין ארבעת החברות, ועומד על 304 מיליון שקל.

בוננזת האנרגיה המתחדשת הצילה גם את חברת אגירת החום ברנמילר אנרג'י, שזכתה בפרץ חיים חדש ועלתה ב־607% מתחילת השנה ונסחרת כיום בשווי של 419 מיליון שקל. שווי אחזקת משפחת ברנמילר, השולטת בחברה (44.27%), עלה בהתאם ועומד כיום על כ־185.5 מיליון שקל.

אורן עזר, מבעלי השליטה באלקטריאון וירלס. שווי האחזקה שלו זינק ל־414 מיליון שקל צילום: ניר סלקמן

משבר הקורונה טלטל ענפים רבים במשק, אך גם נתן רוח גבית משמעותית לקמעונאות. הסופרמרקטים נותרו פתוחים בתקופות הסגר, הצרכנים שחששו ממחסור במזון עטו על הסניפים ומילאו עגלות, ורשתות הקמעונאות נהנו מפריחה בעסקים.

ברבעון השלישי השינוי במכירות הזהות נע סביב 5%–6% אצל רמי לוי ויוחננוף, וזינק ביותר מ־13% ו־22% אצל שופרסל וטיב טעם בהתאמה. הזינוק בהכנסות תורגם גם לרווחים גדולים, כששיעור הרווח הגולמי נע בין 23% ל־35%, מה שאומר שחברות הקמעונאות השאירו אצלן הרבה כסף.

בהתאם, המניות של החברות השיאו תשואה גבוהה למשקיעים ולבעלי השליטה. בראש ניצבת טיב טעם שבשליטת חגי שלום, שכמעט שילשה את שווייה השנה והגיעה לשווי שוק של 720 מיליון שקל, דבר שמעמיד את שווי האחזקות של שלום על קרוב ל־400 מיליון שקל. הענקית שופרסל הוסיפה 16% לערכה, ויקטורי נסקה בקרוב ל־38%, מניית פרשמרקט ניתרה ביותר מ־40% ואילו זו של רמי לוי עלתה ב־18.5%.

בעל השליטה ברשת טיב טעם, חגי שלום צילום: רמי זרנגר

אין סופרלטיבים שלא נקשרו השנה למניות הטכנולוגיה, שהניבו תשואות חלומיות למשקיעים דווקא ככל שהמשבר הלך והעמיק והעולם נהפך וירטואלי יותר. מי ששם בתחילת השנה 10,000 שקלים על מניית טסלה, מסיים אותה עם 82,000 שקל. 10,000 שקלים שהושקעו בזום נהפכו ל־50 אלף, ומי שקנה אפל ״רק״ הכפיל את השקעתו.

יש כבר מי שאומרים שכפי שהעשור הקודם אופיין על ידי מגמת הגלובליזציה, הרי שהעשור שמתחיל כעת יהיה עשור הווירטואליזציה — הקורונה הוכיחה שלא חייבים ללכת, אם אפשר להתחבר. בניגוד לקפיצות במניות הטכנולוגיה בעבר, שלא יצאו מגבולות וול סטריט, השנה גם המשקיעים בתל אביב נהנו מהגאות הזאת ומדד ת"א טכנולוגיה זינק ב־37% בדומה לשיעור העלייה בנאסד"ק, שקפץ ב־43% השנה.

מניות הטכנולוגיה כבר תופסות משקל משמעותי במדדים המרכזיים ולא רק במדדי הנישה, ובישראל הן גם חודרות למכשירי השקעה ארוכי טווח, כמו גמל ופנסיה, ודוחקות קצת את הנדל"ן המסורתי.

כבר השנה חלק מהתשואות בקופות הגמל וקרנות ההשתלמות הושגו באמצעות משקל יתר למניות הטכנולוגיה, בעוד שרק לפני שלוש שנים לא היו כמעט משקיעים ישראלים שנהנו מאקזיט ענק כמו זה של מובילאיי, שנמכרה לאינטל ב־15 מיליארד דולר. התוכנית להשקעה של הגופים המוסדיים בחברות סטארט־אפ, שהחלה השנה, אמורה לתת דחיפה נוספת.

אבל המשמעות של התמורות שחלו השנה רחבה יותר מרווחים מהירים במניות. הטכנולוגיה יצאה מגבולות המגזר והפכה כל דבר שנגעה בו. לכן גם השנה, אבל יותר בשנים הקרובות, ציבור רחב הרבה יותר יתחיל להיות חשוף להשקעה בה, ולא רק אותם "משקיעי טכנולוגיה". כפי שאין בשוק ההון "משקיעים בחשמל" או "משקיעים במגזר הדלק", כי אלה הם חלק בלתי נפרד מחיי היומיום שלנו.