המרד החינוכי: הכנסת שוב עשתה בית ספר לממשלה

1. ועדת החינוך של הכנסת קיבלה אתמול החלטה ראויה שלפיה כל מערכת החינוך, גם כיתות ה'-י', לא תושבת בסגר. הוועדה בהובלת היו"ר ח"כ רם שפע מכחול לבן החליטה ברוב של 7 נגד 1 שלא לאשר את החלטת הממשלה להחזיר את כיתות ה-י ללמידה מרחוק. נכון, מדובר ממילא בהפעלה חלקית של בערך יום וחצי בשבוע. אבל זה אומר שהילדים יישארו בתוך מסגרת, יפגשו את החברים והמורים ויהיה אחריהם מעקב, לפחות חלקי.  

פורום הארגונים למען פסיכולוגיה ציבורית פרסם אתמול עוד לפני קבלת ההחלטה אזהרה כי "הולכת ומתפתחת בקרב קבוצת גיל זו 'מגפה נפשית' חמורה של בדידות, דיכאון ואובדנות, התנהגויות סיכוניות ונשירה ממערכת החינוך. תיקון הנזקים הנפשיים והחזרת הילדים ובני הנוער למסלול התפתחות תקין עשויים לקחת שנים".

שר החינוך יואב גלנט צילום: נמרוד גליקמן, שלו שלום

בשנים הקרובות יצטרכו המוני הורים ומורים להתמודד עם תלמידים שלא יצליחו להבין למה צריך להיות להם חשוב להגיע ללימודים כשלממשלה זה היה לא חשוב. ועדת החינוך העבירה אתמול מסר שלפחות לה זה כן חשוב.

2. אבל מלבד ההחלטה הסופית, הכל בהתנהלות סביב הפעלת מערכת החינוך בסגר היה עקום. המצב שבו הממשלה מגישה לכנסת חבילת הגבלות בנושא הקורונה שמשתנה שם משמעותית הוא לא מצב שלטוני תקין. הרי לממשלה יש התמונה הכוללת ולוועדת החינוך לא. זה נובע, בין היתר, מהתפרקות הממשלה ומהמצב שבו יש אופוזיציה בתוך הקואליציה הגדולה.

אף שהממשלה צריכה אישור מהכנסת לחלק גדול מהפעולות שלה בנושא הקורונה, היא לא הפנימה שחשוב מאוד לקבל החלטות שיעברו בכנסת ולא החלטות שייתקעו שם. נראה שהממשלה כל כך רגילה להתייחס לחברי הכנסת כאל נתינים שהאפשרות להביא בחשבון מראש את עמדת הוועדה כלל לא עולה שם.

המרד של ועדת החינוך נובע גם מהידיעה של חברי הוועדה שלממשלה הזאת אין טיפת אמון בציבור. לחוסר האמון הזה תורם גם הרגע המוזר שבו שפע הודיע שקיבל את ברכתו של יו"ר כחול לבן בני גנץ להחלטה שלא לאשר את התקנות. זאת, אף שגנץ היה שותף להחלטה על סגירת כיתות ה’-י’ בקבינט הקורונה.

3. הפארסה התחילה עוד בהחלטה התמוהה שקיבלה הממשלה ביום רביעי לסגור את מערכת החינוך ב־13:00 בלי שום סיבה בריאותית חוץ מהרצון ליצור אווירה פסיכולוגית של סגר. העלות למשק של יום לימודים קצר היתה עלולה להיות מאות מיליונים רבים לשבוע. המחאה הציבורית היתה כל כך גדולה שאת ההחלטה הזו שינו כבר ביום חמישי בצהריים, לפני שוועדת החינוך הספיקה לגלגל אותה מכל המדרגות.

ועדיין עולות השאלות: מה עבר להם בראש, איך אנחנו יכולים לסמוך על אנשים שמקבלים החלטות כל כך תמוהות, והאם לא הגיע הזמן שצוות מקבלי ההחלטות של הקורונה יכלול גם מומחים לדעת קהל ויועצים אסטרטגיים? היועצים האלה לא יעסקו בשאלה איך ההחלטות ישפיעו על סיכויי ההישרדות של נתניהו, אלא איך הן ישפיעו על הסיכויים שהציבור ישתף פעולה במאבק בקורונה.

יו"ר ועדת החינוך בכנסת רם שפע צילום: דנה קופל

4. את החלטת ועדת החינוך מחזקים הנתונים שסיפק לוועדה סמנכ"ל חירום וביטחון במשרד החינוך אריה מור שלפיהם מרבית העלייה בתחלואה היא בישיבות ובפנימיות במגזר החרדי. לעומת זאת, יש התייצבות במגזר הכללי בשבועיים האחרונים. החרדים ממילא לא סוגרים את הישיבות ותלמודי התורה, אחרי שהבינו שרבים מהתלמידים לא חוזרים מהסגר. ממילא לסגור דווקא את המערכת הכללית זה לחפש את הווירוס מתחת לפנס ולא איפה שהוא נמצא.

בעקבות החלטת ועדת החינוך, ישראל אמורה לכאורה לחזור למצב התקין והסביר של רמזור שבו מערכת החינוך לא תיפתח ביישובים אדומים וכתומים. אלא שבמצב של הפרת החוק החרדית ההמונית מדובר בצומת שבו יש רמזור רק בכיוון אחד, ואילו בכיוון השני נוסעים חופשי.

5. לזכותה של הממשלה ייאמר שבסגר הזה היא אימצה לראשונה את הגישה האירופית ומראש לא סגרה את החלקים היותר רגישים של מערכת החינוך: מעונות היום, גני הילדים, כיתות א'-ד' וכיתות י”א-י”ב. קצת עצוב שלקח לישראל תשעה חודשים לאמץ את סדרי העדיפויות הקובעים שחינוך לא סוגרים. לאירופה זה לקח חצי שנה.

ההחלטה להשאיר את מערכת החינוך, כולל המעונות והגנים, פתוחה, השפיעה ישירות על תחזיות שירות התעסוקה לסגר הקרוב. הוא מעריך שבמקום 300 אלף איש שהוצאו לחל"ת בסגר הקודם רק 100 אלף יישלחו לחל"ת הפעם. ההפרש מורכב, בין היתר, מהרבה מטפלות, אנשי אבטחה, אחזקה, מזכירות, מורי קבלן ומדריכים שמועסקים במערכת החינוך.

6. להורים ההחלטה להשאיר את מערכת החינוך פתוחה שווה גם לא מעט כסף. הנזק למשק בית כתוצאה מצמצום שעות עבודה לטיפול בילדים או הוצאות טיפול בהם עומד על 7,000 שקל לשני הסגרים הראשונים. העלות הכוללת של אובדן הכנסה להורים עובדים והוצאות שלהם בשל טיפול בילדים בתקופת סגר היא 850 מיליון שקל בשבוע. כך עולה ממחקר שערכה מנהלת תחום חברה וכלכלה בקרן ברל כצנלסון יערה מן.

צמצום שעות העבודה הממוצע של הורים שלא הוצאו לחל"ת לצורך טיפול בילדים עמד על ארבע שעות ביום בעלות ממוצעת של 260 שקל ליום. עוד עולה מהמחקר כי בסגר הראשון כ־23% מההורים העובדים נעזרו בסבים לצורך הטיפול בילדים, למרות הסכנות הבריאותיות הכרוכות בכך. בסגר השני שיעורם עלה ל־29%. כלומר סגירת בתי הספר והגנים מפחיתה תחלואה אצל ילדים אבל עלולה להגביר אותה בקרב קבוצות סיכון.