בשביל מה לנו חברות ממשלתיות אם אנחנו לא שולטים בהן?

"מחטף", "שערורייה", "שוד לאור יום", "ניסיון הטעיה חמור ביותר", "בריונות משפטית". אלה הן המחמאות והכינויים שהרעיף שר הדיגיטל הלאומי דודי אמסלם על ראשה של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דינה זילבר, במכתב שהופץ לכל שרי הממשלה. זילבר היא שנואת נפשו של השר וחלק מעמיתיו.

כשמדובר בזילבר חשוב לעשות הפרדה בין העמדות המקצועיות לבין העמדות הערכיות. בין חוות הדעת לבין גילויי הדעת. בין התוצרים המשפטיים הזהירים והמגובים שהיא מפיקה, לבין חופש הביטוי הביקורתי המצלצל שהיא מרשה לעצמה נגד השלטון, כפי שעשתה לאחרונה, במכון הישראלי לדמוקרטיה.

לעומתה, אצל אמסלם אין כל הפרדה, מורכבות ורבדים. מזגו, אישיותו, דעותיו, סגנונו וגם דרך מילוי תפקידו מתאחדים כולם למהות מושלמת אחת, שמתכתבת במקרה הנוכחי עם המשפט האלמותי של מירי רגב – "בשביל מה לנו התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו". בדיוק כך גם אמסלם – בשביל מה לנו החברות הממשלתיות אם אנחנו לא שולטים בהן. כאשר השרה לימור לבנת שאלה פעם במרכז הליכוד האם אנחנו כאן כדי לחלק ג'ובים, שאג הקהל 'כן' בהתלהבות, אדיש לניואנס של 'הפוך על הפוך' שנקטה השרה. אמסלם, כנראה, היה בקהל הזה.

השר דודי אמסלם צילום: אבי מועלם

מנגנון פומבי, תחרותי, שוויוני

ומי זה אנחנו? שאלה טובה. הממשלה, המפלגה, הביביזם? נבחרת הדירקטורים לא הוקמה בידי זילבר אלא בידי הממשלה - שר האוצר יאיר לפיד ומנהל רשות החברות הממשלתיות אורי יוגב. היא נועדה לעקור את הפוליטיזציה לטובת הממלכתיות ולטובת האיכות המקצועית-עסקית שנחוצה בניהול חברות ממשלתיות בערך כולל של כשני מיליארד שקל. היא הטמיעה במינויים מנגנון פומבי, תחרותי, שוויוני שנועד לסייע לממשלה לבחור בדירקטורים מתאימים ומנוסים שינהלו בדרך המיטבית את נכסי הציבור לטובת הציבור.

אצל אמסלם מדובר במנגנון שמעדיף אליטה אשכנזית מבוגרת מצפון תל אביב, שאותה לא מזהה אמסלם במרכז חלוקת הג'ובים שבכוונתו להקים. ולכן הוא מבקש לקעקע את השיטה לטובת הסדר החדש שמבקש אדונו נתניהו להנחיל כאן: 'המדינה זה אני'.

חוות דעתה של זילבר מתבססת על פסיקת ביהמ"ש העליון, הנחיות יועץ משפטי לממשלה, דוחות מבקר מדינה, תמצית כוחות האופל שעל הכוונת של נתניהו. השלב הבא הוא כנראה ביטול המכרזים הממשלתיים. למה שמשרדי הממשלה לא ירכשו ציוד ושירותים אצל חברי המרכז? המכרז השוויוני שמבטיח את איכות ומחירי הרכש הממשלתי, ונבחרת הדירקטורים שמבטיחה את איכות הניהול הממשלתי, הם שני הצדדים של אותו המטבע, ואת המטבע הזה מבקש אמסלם להחליף.