בעלי מניות המיעוט ביצוא נגד משפחת שובל: "ניהול כושל, הוצאות מנופחות וסידור עבודה לבן"

תיק שמתנהל בבית המשפט הכלכלי בתל אביב נוגע בשאלת אחריות הדירקטורים לנזקים שנגרמו לבעלי מניות מיעוט בחברה. התיק נוגע לחברת יצוא, שנשלטת בידי כנה וזלמן שובל, לשעבר שגריר ישראל בארה"ב. יצוא היא בעלת היתר השליטה בבנק ירושלים ומחזיקה ב־86% ממניותיו, בשווי 456 מיליון שקל. יצוא מנוהלת על ידי גדעון שובל, בנם של כנה וזלמן, ולא יכולה להתערב בניהול הבנק.

התובעים, בעלי מניות המיעוט ביצוא, מחזיקים ב־3.7% ממניותיה ומיוצגים בידי משרד רון ברקמן.

בעלי מניות המיעוט הם יעקב בנימין השקעות בע"מ, המוחזקת בידי יורשי יעקב בנימין, טובה משה פרנסס ומירי דימנט, אוריה החזקות, יואב שלום ובניו, מתיתיהו נחבס, בועז דור ונאור שנקר.

בשלוש השנים האחרונות נוהלה כנגד יצוא תביעה ייצוגית, שהסתיימה לפני כחודש בהסדר פשרה, שבו נקבע כי החברה תצמצם את הוצאותיה. בפסק הדין מתחה השופטת רות רונן ביקורת על התנהלות החברה ומשפחת שובל. לדרישת בעלי מניות המיעוט והיועמ"ש, קבעה השופטת כי הסדר הפשרה לא מונע תביעות נוספות ולא חל על נזקי העבר.

חמישה ימים לאחר מכן הוגשה בידי בעלי מניות המיעוט בקשה לתביעה ייצוגית חדשה כנגד יצוא, משפחת שובל, מנכ"ל החברה גדעון שובל, ודירקטורים בהווה ובעבר. התובעים טוענים כי ליצוא אין פעילות מלבד אחזקה פסיבית במניות בנק ירושלים, ולכן היה מצופה כי יונהג בה מנגנון ניהול מינימלי, אולם בפועל יצוא מקיימת מנגנון תפעול וניהול מנופח, יקר ומיותר, שעלותו הסתכמה בשנים האחרונות בכ־53 מיליון שקל, ושאינו יוצר תועלת לחברה.

זלמן שובל צילום: דנה קופל

"תכליתו היחידה של מנגנון זה היא לשרת את משפחת שובל ומקורביה. כנה שובל, בעלת השליטה, מבצעת עסקאות בעלי עניין מיותרות עם מקורביה וקרובי משפחתה ועושה שימוש בחברה ובנכסיה לצרכיה הפרטיים; זלמן שובל עשה שנים שימוש במשאבי החברה; וגדעון שובל, בנם, מנהל את החברה באופן כושל, אף שהוא לחלוטין אינו מתאים לכך. כפועל יוצא מניהולו הכושל, מחקה החברה עשרות מיליוני שקלים בהשקעות נדל"ן כושלות". הניהול הכושל מומחש בכך שאף שיצוא נהנתה בשנים האחרונות מדיבידנדים משמעותיים מבנק ירושלים בגובה עשרות מיליוני שקלים, בפועל מרביתם נוצלו על ידי המנגנון המנופח, ובעלי המניות כמעט ולא נהנו מדיבידנדים. כתוצאה, יצוא נסחרת בשליש מההון העצמי שלה, כ־209 מיליון שקל לעומת כ־600 מיליון שקל.

התביעה מפנה טענות חמורות ביותר כלפי הדירקטורים בחברה, דוגמת אוריאל לין, ח"כ לשעבר וכיום נשיא איגוד לשכות המסחר, פרופ' למשפטים רות פלאטו־שנער, ועוד. התובעים טוענים כי הדירקטורים מודעים היטב לכך שיצוא סובלת מבעיה מבנית חמורה. "אף שזה מצב הדברים, הדירקטורים לא עשו דבר כדי לשפר את מצב החברה ולהציף ערך לבעלי המניות, והעדיפו לשרת את האינטרסים של בעלת השליטה ולשמר את תנאי עבודתם ושכרם, במקום למצוא פתרונות לעובדה שלחברה אין זכות קיום".

בעלי מניות המיעוט מציינים כי כינסו אסיפה מיוחדת, שעל סדר יומה פתרונות כגון חלוקת מניות בנק ירושלים כדיבידנד בעין, הפיכת יצוא לחברה פרטית ועוד. אולם הדירקטורים פעלו לטרפוד האסיפה.

עוד נטען, כי הניהול הכושל ואוזלת ידם של הדירקטורים הביאו לעלייה של 150% בחוב הפיננסי של יצוא בעשור האחרון, חוב שיצוא ממחזרת בנטילת חוב פיננסי נוסף וחוזר חלילה, וגם בכך נגרמו נזקים לחברה ולבעלי מניותיה, וכי נושאי המשרה אף הפרו את חובות הדיווח למשקיעים, עניין שבעטיו הוטל על החברה עיצום כספי על ידי רשות ני"ע.

בעלי מניות המיעוט עותרים לסעד שיורה ליצוא לחלק את מניות בנק ירושלים המוחזקות על ידיה כדיבידנד בעין, ולחלופין כי בית המשפט יורה למשפחת שובל לרכוש מבעלי המניות את מניותיהם במחיר שישקף את שווייה ההוגן של החברה. התובעים טוענים, כי לחברה גם נגרם נזק של כ־80 מיליון שקל, ודורשים כי בעלת השליטה, המנכ"ל והדירקטורים יפצו אותם בסכום של כ־21 מיליון שקל, לפי חלקם של בעלי המניות בחברה.

מהחברה נמסר בתגובה לטענות: "מדובר בטענות ישנות שבינן לבין המציאות אין שום קשר, ובית המשפט יאמר את דברו".