עכשיו זה רשמי: ישראל הגיעה לשפל שלטוני חדש

תזכיר החוק שהפיץ אמש משרד האוצר, וזכה לשם ה"מסקרן" תזכיר חוק-יסוד: משק המדינה (הוראות לעניין תקציב המשכי), מבטא היטב את הייאוש הלאומי ופרקטיות מדכאת מצד פקידי הממשלה. תיקון חוק-היסוד המדובר מסדיר את התנהלות הממשלה תחת תקציב המשכי (כלומר מבלי לאשר תקציב), ומעיד באפרוריותו המשפטית-פיסקאלית על מציאות חיינו המדהימה – איש אינו מתכוון לאשר תקציב מדינה בטווח הזמן הקרוב. כבר התרגלנו לשפל השלטוני החדש הזה, ומשרד האוצר אפילו לא מצא לנכון להתייחס להיבט הזה בהודעה לעיתונות, אלא רק ציין שגם בשנת 2021 תוסיף ותחולק חבילת הסיוע להתמודדות עם משבר הקורונה.

ההוראות המחייבות את פיזור הכנסת אם לא מאושר תקציב מדינה תוך שלושה חודשים מתחילת השנה ומתירות בזמן הביניים עבודה תחת תקציב המשכי, הוספו כרכיב שולי לתיקון חוק-יסוד: הממשלה משנות התשעים כחלק מהניסיון הידוע להחיל בישראל שיטת בחירה ישירה לראשות הממשלה. המטרה הייתה לוודא שבמסגרת הפרדה חדשה זו בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת, לא ישותק המינהל במקרה שהכנסת אינה מאשרת תקציב מדינה. הוראות אלה שרדו את ביטולה של שיטת הבחירה הישירה בשנת 2003. יש להניח שאיש לא העלה על דעתו באותם ימים את השימוש היצירתי שעושה הממשלה הנוכחית במנגנון זה, המאפשר למדינה להתנהל ללא תקציב משך חודשים ארוכים.

בנימין נתניהו צילום: רויטרס

אבל הפוליטיקאים אינם בוחלים בדבר, ובינתיים דרג הפקידות המושמץ והחבול שמבין, כמו כל הציבור, שלא נזכה לתקציב בקרוב, מנסה לפחות למנוע קריסה לאומית כלכלית מוחלטת. תחת הפנמה שלא נזכה למשילות אמיתית (לא הקלישאה שאומצה על ידי פוליטיקאים כושלים), מוודא תזכיר החוק שאם כבר נגזרה עלינו תקופה ארוכה נוספת מבלי שמשרדי הממשלה יכולים לגבש תוכניות עבודה, לקבוע סדרי עדיפויות ולהקצות משאבים, לפחות נשמור על הקיים.

אם יאושר, התקציב של שנת 2021 אמור לעמוד על 426 מיליארד שקל, בין היתר לאור הגידול הדמוגרפי במדינה. תחת תקציב המשכי, היו משרדי הממשלה יכולים להפעיל פחות מ-400 מיליארד שקל, אך הודות לתהליך חקיקה מהיר של כשבוע בסיוע משרד המשפטים, יעמוד על כ-412 מיליארד שקל (עם תוספת ממוצע מדד המחירים של שלוש השנים האחרונות). תזכיר החוק מציע בנוסף כי משרדי הממשלה יוכלו לבצע רכש שהתשלום עבורו יינתן רק בשנה הבאה - בהיקף מוגבל, והכי חשוב, תיעשה הפרדה במסגרות התקציב בין תשלום החוב של הממשלה (שזינק בעקבות משבר הקורונה בהשוואה לשנים קודמות) ובין הוצאות המשרדים הכפופות להגבלה של ה-1/12 מתקציב השנה שעברה עבור התקציב של כל חודש וחודש. כך הגידול בחוב לא ינגוס בהוצאות המשרדים.

פקידי האוצר משחררים מעט את עניבת החנק סביב צווארו של המינהל, אבל בכך גם מסכלים במידה מסוימת את מערכת התמרוצים של הכנסת להעביר תקציב. האיום הגדול ביותר של חוקי-היסוד על הכנסת היה פיזורה האוטומטי בהעדר תקציב, אבל איום זה כבר הוסר על ידי נתניהו (בתמיכת גנץ), וכל שנותר הוא הגבלה קשה על עבודת הממשלה. פקידי האוצר מבקשים לאפשר את עבודת הממשלה בימים קשים אלה של משבר בריאותי וכלכלי לאומי, אך על הדרך נאלצים גם לאפשר לפוליטיקאים חסרי אחריות להמשיך להתעלל באזרחים בשירות האינטרסים האישיים שלהם.