הקשר בין אהבת העבודה להכנסות - איפה אתם על הסקאלה?

הזעזועים בעולם העבודה, בעקבות משבר הקורונה, מחייבים ארגונים, עובדים שכירים וגם עצמאים לאמץ כלים חדשים לבחינת מצבם. ההנחה הבסיסית היא שככל שנאהב יותר מה שאנחנו עושים וככל שהעשייה הזו תייצר לנו יותר הכנסות, נהיה במקום טוב יותר במדד שאפשר לכנות מדד א(ע)ושר, וברור שזה יכול לשפר גם את מצב הארגונים.

המדד, שמשלב את שני התחומים, לא חותר לכך שהאושר שלנו תלוי בהכרח ברמת העושר. על הקשר ביניהם כבר נעשו לא מעט מחקרים, ואין לי מה לחדש. המדד מבוסס על גריד (ראו תרשים) קצת יותר מורכב שמפגיש את התחושות שלנו בין שני צירים. ציר אחד, "ההכנסות שאני מייצר" (יכול להיות שכיר או עצמאי), נע בין "אין לי גרוש על התחת" לבין "אני יכול לצאת לפנסיה מחר בבוקר". הציר השני מגדיר עד כמה אני אוהב מה שאני עושה. הוא נע על הסקלה שבין "אני מקלל את הרגע שהשעון המעורר מצלצל בבוקר" לבין: "אני אף פעם לא מכבה את המוח".

מדד הא(ע)ושר מקור: אודי נחשון

היכן נגלה את המיקום שלנו על הגריד?

בקצה הימני העליון נמצאים מעט מאוד אנשים. המפגש בין תשוקה שמוגדרת כ"אף פעם לא מכבה את המוח" לבין האפשרות לצאת לפנסיה מחר בבוקר, יכול להתקיים למשל אצל אדם כמו פרופ' יובל נח הררי, או יזם שעשה אקזיט והתעשר בעשרות מיליוני דולרים. שניהם נהנים מאוד מהעשייה ולא זקוקים להמשיך לעבוד כדי להתפרנס. אבל ההנחה היא ששניהם ימשיכו בעשייה, כי אלה האנשים שלא מסוגלים "לכבות את המוח".

כל האחרים מפוזרים על הגריד הזה במיקומים שונים. ברור שהסיכוי של מי שמשתכר שכר מינימום או מובטל זמן רב להגדיר את עצמו כ"חי בסבבה, תמיד בפלוס", אינו גדול. אבל ציר "ההכנסות שאני מייצר" אינו מבוסס על מספרים אלא על תחושות, וכאשר מתרחקים מנקודות הקיצון ההגדרות הן יותר ויותר סובייקטיביות. משכורת של 25 אלף שקל בחודש יכולה לגרום לעובד אחד להגדיר את עצמו רק כ"מאוזן" ולעובד אחר כ"חי בסבבה, תמיד בפלוס". בנוסף, המיקום על ציר ההכנסות יכול לשקף לא רק מצב אישי אלא משפחתי. לדוגמה, עובד עם משכורת גבוהה יחסית שלא נפגע מהמשבר, אבל בן/בת הזוג שלו איבדו את מקור ההכנסה, עשוי להוריד את עצמו למיקום נמוך יותר גם אם השכר שלו נשאר זהה. זה יכול להיות מידע חשוב עבור המעסיק של עובד כזה.

עד כמה האושר מהעבודה קשור להכנסות צילום: שאטרסטוק

הנחת היסוד היא שכל נקודה על הגריד שנמצאת באזור שמעל המפגש בין "מאוזן, אבל לא מעבר לכך" לבין "מחכה כבר להפסקת הקפה הראשונה", מבטאת מצבים שבהם קיים שילוב חיובי של שביעות רצון מהעשייה ומההכנסה. חיתוכים אחרים, למשל "אני בקושי גורר את עצמי מהמיטה לעוד יום עבודה" ו"מפנק את עצמי בכיף", אפשריים אבל יותר נדירים. זה יכול להיות לדוגמה עצמאי שנשאב לעסק משפחתי, ממש לא נהנה מהעשייה, אבל חשבון הבנק שלו תמיד היה בפלוס גדול. משבר בעסק, בעקבות השפעות המגפה, עשוי לגרום לו לבחון מחדש את האפשרויות: האם להשתתף בניסיון להציל את העסק, להפוך לשכיר רק כדי לשרוד, או אולי דווקא עכשיו לממש אהבה ישנה שהוזנחה שנים בגלל העסק המשפחתי.

איך נעזרים בכלים של סטוריטלינג לגלות את מצבנו?

דרך טובה לבחון היכן אנחנו ממוקמים היא שימוש בכלים של סטוריטלינג, ואחד הכלים היעילים הוא לשאול שאלות שיובילו אותנו לסיפורים. צריך להקדים ולציין שסיפורים בעולם העבודה משלבים עובדות, הקשר כלשהו ורגש. הרגש הוא מרכיב חשוב שמתחבר לתחושות שלנו, כאשר ננסה להגדיר את המיקום שלנו על הגריד.

מה זה אומר לשאול את השאלות הנכונות? בדרך כלל מעניין אותנו למה ואיך דברים קרו ופחות מעניין אותנו "מתי" ו"היכן" הם קרו. אבל שאלות של "למה" ו"איך" מובילות אנשים ברוב המקרים להצהרות ודעות. לעומת זאת, השאלות הטובות שמייצרות סיפורים הן שאלות של "מתי?" או "היכן?", כי הן יכולות להחזיר אותנו לחוויה רלוונטית, לרגע מסוים. למשל, בהקשר הנוכחי, כאשר תשאל את עצמך או חבר, "מתי היתה הפעם האחרונה שהרגשת שאתה עדיין מתלהב מחדש מכל רעיון שעולה לך בראש?", "מתי הרגשת שהזמן לא זז ורק חיכית שיום העבודה כבר יעבור?", או "מתי הרגשת שאתה חנוק כספית ולא יכול להרים את הראש מעל המים?"– שאלות כאלה יגרמו לשחזר דוגמאות ולספר אותן. הסיפורים האלה יכולים לסייע לנו להגדיר יותר במדויק את המיקום שלנו על מדד הא(ע)ושר. נוכל להבין, למשל, האם אנחנו יותר מחכים להפסקת הקפה הראשונה בבוקר, או לא מרגישים שיום העבודה שלנו עף וכד'.

מהם השימושים של מדד הא(ע)ושר?

זה יכול להיות כלי בתהליך קבלת החלטות. אפשר להגדיר את המיקום העכשווי שלנו, כדי לחדד תחושות לגבי המשך הקריירה. זה יכול לעזור לנו להבין האם אנחנו תקועים מבחינת העניין ו/או ההכנסה, האם יש סיכוי לשפר אחד מהם, את שניהם או אף אחד מהם. האם לשם כך צריך לנסות לעבור תפקיד, להחליף מקום עבודה, להפוך משכיר לעצמאי או להיפך. האם זה הזמן "להוריד את הראש" ולהמתין לסיום משבר הקורונה, אולי למצוא עבודה רק כדי לשרוד. אולי נגיע למסקנה שאנחנו תקועים בלי קשר לקורונה. זה יכול לחדד את התחושות שלנו ביחס לעצמנו – האם יש לנו אופי יזמי, האם מתאים לנו לעבוד בארגון קטן או גדול וכד'.

תרגיל מעניין שכל אחד יכול לעשות הוא לשרטט את הקריירה שלו לאורך שנים באמצעות חיבור בין נקודות על הגריד. ייתכן שנגלה לדוגמה, שהתחלנו בתפקיד זוטר עם אהבת עשייה נמוכה-בינונית שייצר גם הכנסות מעטות. אחר כך, הוותק קידם אותנו ברמת ההכנסה אבל לא תמיד ברמת העניין. אז עברנו למקום עבודה אחר שהיה בו יותר עניין, ואחר-כך הגיע משבר שאילץ אותנו לוותר על העניין רק כדי לשמר את רמת ההכנסה, או אפילו לוותר על הכנסה רק כדי לשרוד בשוק העבודה וכו'.

יישומי ביג דאטה שמבוססים על נתונים כאלה יכולים להיות כלי מעניין גם למעסיקים. זה יאפשר להם ללמוד על מגמות שביעות רצון של עובדים בארגון, לאתר מוקדי בעיות, כמו מחסור בערוצי קידום או בעיות ברמות השכר, וכך ליצור כלים שמאפשרים לסייע בתכנון אסטרטגי של משאבי אנוש ולהתמודד עם בעיות נקודתיות בארגון.