נועה קולר: "לאיש אסור לגעת באוסף המדבקות שלי"

איפה אנחנו תופסים אותך?

“בבית שלי במטבח שותה קפה ומסתכלת על הגשם שיורד על הדק בחצר”.

איך ואיפה את שותה את הקפה שלך?

“בדרך כלל בבית: מקינטה עם חלב שאני מחממת במיקרו, אבל אם זה בחוץ, אז כפול ארוך עם חלב חם. אני מגיעה לשלוש כוסות ביום, זה הגבול”.

עם מי היית רוצה לשבת לבירה?

“המון אנשים: ג'ון לנון, פרדי מרקורי, דיוויד בואי, ג'וליה לואיס דרייפוס. אבל לשבת לדג מלוח הייתי רוצה עם סבתא שלי גסיה, שנפטרה כשהייתי חיילת, ואני מרגישה שדווקא עכשיו הייתי שואלת אותה הרבה שאלות רלבנטיות לחיי והייתי יכולה ליהנות מההומור הפסיכי שלה”.

על מה את עובדת עכשיו?

“אני עובדת על לחזור הביתה, להצליח להירגע מהשנים המטורפות האלה ולהתמקם שוב כאם ורעיה. הייתי ברצף על הרבה מאוד סטים ואני מנסה להסכים להיות קצת בבית, טיפה לשחרר את העבודה. אבל יש דברים באוויר: ‘דיבוקים’ של yes בשיתוף +CANAL שכתב שחר מגן ועולה בקרוב, סדרת מתח על פרשיית רצח בחתונה עם מרכיבים על־טבעיים. אני משחקת שוטרת חוקרת שמדברת צרפתית. האם אני דוברת צרפתית? לא. למדתי את זה פונטית וזה הדבר הכי קשה שעשיתי, אבל מתברר שהצרפתים מבינים מה אני אומרת.

“וכמובן ‘חזרות’ שעלתה עכשיו. זה היה פרויקט כל כך ארוך שבעלי אומר, ‘נועה סיימה את מירוץ האיירון־מן ועכשיו שוכבת על הכביש לנשום’. זאת התחושה שלי עכשיו, אני מחפשת כוחות להבין מה הדבר הבא שמעניין אותי בכנות — לא להיות אוטומטית אלא להבין מה אני רוצה”.

מה השריטה שלך?

“מדבקות. אני קונה ערימות של מדבקות, יש לי קופסה מפוצצת ביוקרתיות שאני משקיעה בהן מחשבה. באיזשהו שלב הילדים התחילו להשתלט אבל הפרדתי קופסאות, להם יש פושטיות ולי יש קופסה שמוציאים אותה רק כשאמא במוד של נתינה. אני עושה ברכות לימי הולדת עם המדבקות והיה לי אוסף של 100 סרטי וואשיטייפ עד שאיתמר, בני בן ה־4.5, עטף איתם את כל המטבח והכיסאות. הסתכלתי ואמרתי לעצמי, ‘נועה, זה תרגיל בשחרור".

השחקנית נועה קולר צילום: רמי זרנגר

מה העצה הכי טובה שקיבלת?

“‘תעשי ילדים’. ביום שעלתה ההצגה ‘אחד+אחת’ בתיאטרון גשר גיליתי שאני בהיריון ונורא פחדתי. אמרתי ללנה קריינדלין, מנכ"לית גשר, שאני בהיריון והיא שאלה, ‘את סגורה על הבחור? את רוצה איתו?’. אמרתי לה ‘כן’, אז היא אמרה, ‘אז תעשי ילד’. משהו שם שחרר אותי”.

איך את אוהבת להעביר את שישי בצהריים?

“שנ"ץ”.

איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?

“להסתפק במה שיש. כל הזמן יש העניין של הבור. אני רוצה באמת ובכנות פשוט להיות שלמה עם מה שיש לי. ועוד כוח־על זה להיות האמא המושלמת, שלנצח הילדים שלי ירצו לדבר איתי, שתמיד תהיה לי תשובה נכונה ולא תהיה להם מילה רעה להגיד עליי לפסיכולוגית. מילה אני לא רוצה לשמוע!”.

באילו נסיבות יוצא לך לשקר?

“אני שחקנית. על בסיס יומיומי”.

מי בעינייך האדם הכי סקסי?

“בראד פיט ב’היו זמנים בהוליווד’".

איפה הכי היית רוצה לגור?

“איפה שכולם. אני מאוד ישראלית אבל אני לא מחוברת לאדמה, אלא לאנשים. אם כולם עוברים לצ'כיה, אני הולכת איתם, בחורה שהולכת עם העדר. עכשיו זה שכונת שפירא אבל אם כולם אומרים שזה לא הדבר — אני עוברת איתם למקום הבא”.

על מה את אוהבת להוציא את הכסף שלך?

“טיפולים פסיכולוגיים ומוניות”.

מה היית רוצה לשנות בעצמך?

“עם השנים אני נהיית יותר שלמה עם איך שאני נראית. פעם הייתי אומרת מייקאובר: שאיבות שומן, אף, שיער, על הכל הייתי הולכת. זה משמח לגלות שעם השנים אני פחות מוטרדת מהמראה וזה נהיה לי יותר נעים, אני מרגישה שהשיער שלי זה כוח. זה לנחם בנות 16 שאני יודעת שלא דחוף להן להיראות כמוני. וגם שיהיה לי פחות חשוב מה אומרים עלי”.

על מה יש לך רגשות אשם?

איכשהו אלוהים חנן אותי מלהרגיש אשמה על הסט שאני לא מספיק עם הילדים, כי אני אוהבת את מה שאני עושה ומרגישה שזה מסר יותר חשוב לילדים, אני אומרת בזה לבת שלי: ‘זוהר, מותר לאמא לעבוד ולהנות וזה לא עושה את אמא פחות אמא’. כן יש לי רגשות אשם עכשיו שאני בצד של היוצרת — שאני לא יכולה לתת תפקידים לכל מי שאני אוהבת”.

מה את מחשיבה כהישג הכי גדול שלך?

“פעם אחת בחיים עשיתי קציצות מטורפות. אני לא מבשלת בכלל ותום בעלי אמר לי שאני חייבת להכין משהו וזה שם אותי בפינה מאוד לא נוחה אז הכנתי קציצות והן יצאו כל כך טעימות, כמו של מישהי שיודעת לעשות. זה לא יקרה שוב, הזיכרון הזה שפעם נועה עשתה קציצות יישאר עמום בבית”.

מה מפחיד אותך?

“דיכאון ולהשתגע”.

מה עושה אותך מאושרת?

“הרבה מאוד אוכל טעים עושה אותי מאושרת. וגם אם יש לי רעיון לסצינה טובה אני מצליחה להנות מעצמי מלא זמן”.

מה הכי חסר לך בחיים?

“לטוס לחו"ל, קולנוע, הופעות. הקורונה הדגישה כמה תרבות זה צורך בסיסי. הנפש זקוקה לזה עמוק, זה לא בכאילו. בשביל מה אנחנו עושים כסף? בשביל מה אנחנו עובדים? בשביל לקבל שאר רוח, בשביל ליהנות מהיופי של העולם הזה. תיאטרון קיים אלפי שנים, מוזיקה זה דבר בסיסי, זה ייוולד עוד פעם: אם יסגרו את התיאטרון הוא יעוף לרחוב ולבתים, אבל אי אפשר להשתיק את הצורך. הכאב האמיתי הוא שנראה שלא חושבים על זה בכלל”.

מה את מחשיבה כנכס היקר ביותר שלך?

“הילדים”.

איזו תכונה את הכי מעריכה אצל החברים שלך?

“הומור עצמי”.

מי האמן שהכי השפיע על יצירתך?

“חנוך לוין, לואי סי.קיי., וודי אלן, לינה דנהאם, אמה תומפסון, פרנסס מקדורמנד, דנה מודן, קרן מור”.

אם לא היית שחקנית מה היית עושה?

“פותחת חנות מדבקות ואריזות מתנה”.