לישראל אין תוכנית התאוששות ירוקה - כך היא יכולה לשנות זאת

כשפרצה מגיפת הקורונה, ובעקבותיה המשבר הכלכלי העולמי, אמרו מומחים ומנהיגים רבים שמדובר בהזדמנות פז לייצר חבילות סיוע כלכליות שישימו דגש על תשתיות בנות-קיימא ויאפשרו לבנות מחדש את הכלכלה העולמית כך שהתלות שלה בדקלי מאובנים תפחת משמעותית. יש מדינות שהקשיבו ופעלו בהתאם, כמו האיחוד האירופי שייעד 30% מ-677 מיליארד הדולר בקרן ההתאוששות שלו ליעדים ירוקים, גרמניה וצרפת שמשקיעות בהתאוששות ירוקה 50 מיליארד ו-30 מיליארד דולר בהתאמה, או נשיא ארה"ב הנבחר ג'ו ביידן שתוכנית הסיוע שלו, אם תיושם במלואה, תהפוך את המדינה למובילה עולמית בהתאוששות ירוקה.

מדינות אחרות, כמו קנדה ואיטליה, השקיעו סכומים משמעותיים ביעדים ירוקים, אך סכומים משמעותיים עוד יותר בתשתיות דלקי מאובנים, כך שהתוצאה הסופית שלילית. וישראל? היא שייכת לדרג השלישי של המדינות, דוגמת רוסיה, טורקיה וערב הסעודית, אלו שתוכניות ההתאוששות שלהן כמעט ולא כוללות השקעות ירוקות, אם בכלל.

עתה, מסמך מדיניות שגיבשו מדענים וחוקרים מאוניברסיטת בר אילן, אוניברסיטת בן גוריון ואוניברסיטת חיפה מקווה לשנות את הגישה הזו ולקדם בקרב משרדי ממשלה ומקבלי החלטות גישה חדשה להתאוששות ממשבר הקורונה, כזו שמשלבת ראייה ארוכת טווח במקום הגישה קצרת הטווח שאפיינה את המשבר עד כה.

ד״ר מוחמד אלנברי מייסד ו מנכ״ל עמותת ינאביע לקידום החברה הבדואית בנגב וראש מועצת חורה לשעבר

"בארץ אנחנו אפילו לא במגמה של חשוב על העתיד בצורה רצינית", אמר ל"כלכליסט" ד״ר מוחמד אלנברי, מייסד ומנכ״ל עמותת ינאביע לקידום החברה הבדואית בנגב וראש מועצת חורה לשעבר. "כל הזמן השיח, גם בקרב מקבלי החלטות, הוא יש סגר, אין סגר, יוצאים מהסגר, נכנסים לסגר. שקועים עמוק בשוטף, כל החשיבה היא אד-הוק. אין קול חזק ששואל איך להתמודד עם המציאות החדשה. הקורונה היא אחד התסמינים של משבר האקלים, ואין חשיבה אסטרטגית איך משנים את הדיסק לכלכלה, אחרת מותאמת עידן חדש".

אלנברי הוביל את גיבוש המסמך לצד ד"ר קרני קריגל מהיחידה לחקר עוני, סביבה וחברה באוניברסיטת בר אילן, ד״ר אביגיל פרדמן, מומחית לצמיחה בת-קיימא מאוניברסיטת בן גוריון וד״ר נועם ואן דר האל, עמית מחקר באוניברסיטת חיפה ויועץ סביבה וים. המסמך גובש במסגרת עבודת צוותי המומחים של המשבר, התארגנות עצמאית של מומחים בתחומים שונים שנוגעים למשבר הקורונה.

"גיבשנו את ההמלצות כי חשבנו שיש עכשיו הזדמנות", הסביר אלנברי. "אני כימאי, וכל כימאי טוב רוצה אנתרופיה גבוה, כי כשיש אי סדר אז יש יותר הזדמנות. השנה האחרונה יוצרת הזדמנויות חדשות לשינוי, לא הדרגתי אלא גדול. זו הפעם הראשונה שכל העולם מתמודד בצורה משמעותית עם איום כזה. משבר האקלים יושב עלינו המון שנים, אבל אף אחד לא התייחס לזה כאיום גלובלי רציני שצריך להתמודד איתו. תראה איזה תיאום בינלאומי יש סביב הקורונה, וזה לא קורה עם האיום היותר רציני ויתר גדול. המשבר הזה הוא הזדמנות לחשוב בצורה מערכתית יותר איך להתמודד עם האיום הגלובלי של התחממות כדור הארץ. אחרי שהתנסנו במשהו קטן יחסית למשבר האקלים כמו הקורונה, לשלב ידיים ולעשות את זה בצורה מאוד גלבולית. זה יכול להקרין על מקבלי ההחלטות בישראל".

ההמלצות במסמך מתמקדות בשלושה נושאים: אנרגיה מתחדשת, תכנון עירוני ותחבורה, וכוללות המלצות לטווח המיידי ולטווח הארוך. "משבר הקורונה חשף את חוסר ההיערכות לקראת אירועי קיצון ומשברים מערכתיים הן ברמה הלאומית והן ברמה המקומית", כותבים המומחים בפתחו. "בישראל אמנם קיימות תוכניות היערכות סדורות למצבי חירום ביטחוני, אולם למצבי חירום אקלימי ובריאותי מדינת ישראל והרשויות המקומיות אינן ערוכות, כפי שעולה באופן ברור מהמשבר הנוכחי. מומחים בינלאומיים מדגישים שמשבר הקורונה הוא רק קדימון למשבר האקלים ההולך ומתעצם, ושאם לא נשנה הרגלים וניערך אליו בהתאם, יפגע בנו בעוצמה גדולה הרבה יותר מהקורונה, ברמה החברתית, הכלכלית והבריאותית".

בתחום האנרגיה המתחדשת, אומרים המומחים שזו יכולה להיות מנוף לפיתוח חוסן חברתי ואנרגטי. אף שישראל החליטה לעבור ל-30% אנרגיה מתחדשת עד סוף העשור, יעד זה אינו נחשב לשאפתני מספיק והמדינה גם כך לא עומדת ביעדים שהציבה לעצמה ובהתחייבויות בינלאומיות שעליהן חתמה. עתה, נכתב במסמך, יש צורך גם לשקלל את הפערים החברתיים שהתרחבו בתקופת הקורונה, ולבצע מהלכים כמו הכשרות מקצועיות בתחום האנרגיה המתחדשת ומימון מערכות סולאריות על גגות בניינים כדי לספק לדיירים חשמל מוזל.

ההמלצות לטווח המיידי כוללות בניית תוכנית היערכות למשבר האקלים, מתן תמיכה להתקנת מערכות סולאריות לאוכלוסיות מוחלשות, הנגשת מידע לכמות יצירת החשמל בבית וחיוב שחקנים חדשים בשוק החשמל בפיתוח אנרגיה חלופית. לטווח הארוך ממליצים המומחים לשלב את תחום שינוי האקלים בלימודי הליבה של מערכת החינוך ולחלק מלגוות בתחומים כמו היערכות למשבר האקלים, תכנון סביבתי ולימודי סביבה-חברה.

בתחום התכנון העירוני מזכירים המומחים שהמשבר חידד את חשיבותם של טבע עירוני, שטחים פתוחים מוצללים ומרחבים ציבוריים מונגשים. בהקשר זה הם מקדמים תפיסה "עירונית טקטית" – סל של פתרונות זמינים, זולים ומיידיים. אלו כוללים קידום הצללה ושתילת עצים, המרת אזורי חנייה ומסלולי נסיעה לטובת שטחים ציבוריים, עידוד צרכנות מקומית (באמצעות גינות קהילתיות, שווקי קח ותן, מחסן ציוד משותף ועוד), סלילת שבילי אופניים "פופ אפ", פיתוח מרחבי למידה גמישים שיאפשרו לנצל מרחבים כמו גינות, חללי אירועים, ספריות ועוד לצורך לימוד בקבוצות קטנות, וניצול "מרחבי ביניים" כמו שטחים ריקים בין בניינים נטושים לטובת הקהילה המקומית באמצעות הפיכתם לאזורי משחק, שהייה ועוד.

ההמלצות לטווח הארוך מדברות על הטמעת הטבע העירוני בערים, תכנון שכונות "דלות רכב" שהתנועה בהן מבוססת על הליכה או רכיבה על אופניים ובניית קהילות שמייצרות וצורכות אנרגיה מתחדשת באופן משותף.

בכל הנוגע לתחבורה ציבורית, ישראל נמצאת בפיגור משמעותי אחרי העולם המערבי, מה שמגביר את השימוש ברכבים פרטיים. מהלכים כמו העלאת תדירות התחבורה הציבורית, עידוד אופניים והליכה יתרמו לא רק להפחתת פליטות גזי חממה, אלא גם לצמצום אי-שיוויון בנגישות לשירותים חיוניים, ולהגדלת הזדמנויות תעסוקה וחינוך בעבור אוכלוסיות מוחלשות. ההמלצות המיידיות כוללות הכשרת נהגי הסעות לנהגי אוטובוס בקווים סדירים והסבת אוטובוסי הסעות ותיירות לקווים סדירים, הוספה ושיפור שבילי אופניים והליכה שמובילים למרכזי הסעת המונים, הסבת מקומות חנייה לשבילי אופניים ולאזורי פנאי ובילוי ושיפור התחבורה הציבורית מהפריפרירה החברתית והגיאוגרפית למרכזי תעסוקה.

בטווח הארוך ההמלצות הן השקעה משמעותית בבנייה שמעודדת הליכה ורכיבה על אופניים, השקעה בתשתיות הליכה ואופניים, השקעה בהצללה ויצירת התנאים להליכה ורכיבה על אופניים (ברזיות, מקלחות במקומות עבודה, מתקני קשירת אופניים, הנגשת מידע על מסלולים), ושיתוף הציבור בחשיבות השימוש בתחבורה ציבורית ומשלימה, הפחתת השימוש ברכב הפרטי והפחתת התלות בחניה.

ואולם, לדברי אלנברי, הבעיה העיקרית שמבקש המסמך לפתור היא שינוי סדרי העדיפויות של מדינת ישראל. "הכל עניין של סדרי עדיפויות", הוא אמר. "אנחנו עסוקים בהרבה דברים אד-הוק, לא רק קורונה. אף אחד לא חושב איך להצמיח דברים שיהיו בני-קיימא בהמשך. אם הרגולטור והציבור לא רואים שזו סוגיה מרכזית בחיים שלנו, זה לא ישתקף בשטח. למשל, אנרגיה חלופית. ישראל מדשדשת בשעה שמדינות שלמות החליטות לעבור במלואן ובנו לזה תוכניות. כל החוות הסולאריות שרצו להקים חיכו עשר שנים לקבל התרי בנייה. התהליכים אטיים. אנחנו רוצים לעלות את הנושא למודעות, לכוון זרקור למקום הנכון. השלב הבא שלנו הוא לעבוד בנושא מול מקבלי החלטות.

"אנחנו מתכוונים לשבת עם מקבלי החלטות, להציג את ההמלצות ולקדם החלטות ברמת הדרג הפוליטי או חקיקה. צריך לחנך את אלו שיושבים על השיבר לקבל החלטות בצורה נכונה. זה תהליך מתמשך, לא מבצע וגמרנו. הוא ייקח זמן, אבל אם נצליח לעשות שינוי מערכתי מובנה זה יתן לנו לצאת לפנסיה בשקט. משבר הקורונה הוא מנוף לסדר חדש, בואו נעשה את זה בצורה הנכונה".