המערב הפרוע: יש חיסון ויש כסף, אז למה לא כולם יקבלו אותו

אתרי החדשות וערוצי הטלוויזיה מציפים אותנו בשבועות האחרונים בדיווחים משמחים על ההצלחה בניסויים בחיסון לקורונה, של פייזר-ביונטק ושל מודרנה.

הדיווחים הראשוניים על ההצלחה המרשימה והמעודדת עד מאוד התחלפו מהר מאד בידיעות על ישראל שרכשה ככה וככה ושלא רכשה ככה וככה, ולמה ומימי וביבי והאוצר ומתי וכמה כן נקבל ומה יהיה סדר העדיפויות.

מנות חיסון שמפתחות פייזר וביונטק צילום: רויטרס

הידיעות האלה בגרסתן הרלוונטית המקומית מופיעות גם באתרים המובילים בשפה האנגלית. כמה רכש האיחוד האירופי וממי, כמה רכשה ארה"ב, או אוסטרליה, ומי ולמה רוכש גם את החיסון הרוסי.

במילים פשוטות, המרדף אחר החיסון העתידי הפך תוך שבועות לשוק פרוע שבו מעורבים מדינות וארגונים בכל העולם. בהלת נייר הטואלט הזכורה והמצחיקה-עצובה של חודשי מרץ-אפריל חוזרת על עצמה, כשהפעם אותי ואת השכן שלי מחליפים מנהיגים ומיניסטרים ברחבי תבל.

וכולם כמובן יחתמו על צ'ק נכבד שיעבור לחברות המפתחות. "מדינה ומדינה ככתבה", שזה אומר בעצם אתם, אנחנו, משלמי המסים. בישראל, באירופה, בארה"ב ובאסיה – פחות במדינות העולם השלישי, באפריקה, אסיה ודרום אמריקה. להן יש פחות כסף ופחות כוח.

אז שיחכו נא בסבלנות.

בדיקת קורונה בקניה צילום: רויטרס

אבל רגע, למה בעצם?

התשובה הפשוטה, בעולמנו המוכר של סחר חופשי וזכות הקניין (בקיצור, קפיטליזם), רעיון המפתח להבנת שוק התרופות והחיסונים הוא רציונל ההגנה על הקניין הרוחני. בניסוח פשטני, הרציונל הוא שרק אם תספק לחברות תרופות הגנה על הקניין שלהן, הפטנטים והתרופות והחיסונים שהן מפתחות, תעודד אותן להשקיע מיליארדי דולרים בפיתוח.

הטענה, בניסוח על דרך השלילה, היא שללא הגנה משמעותית על הקניין הרוחני - חברות פארמה לא יקחו על עצמן את הסיכון, ויפסיקו להשקיע בפיתוח תרופות חדשות. ולעניינינו – פייזר-ביונטק, מודרנה, אסטרהזניקה וג'ונסון אנד ג'ונסון לא היו מעלות על דעתן לפתח חיסון לקורונה ללא סיכוי לשורת רווח אופציונאלית אדירה עתידית.

לרציונל הזה יש מחיר. מחיר במובנו המילולי, דולרים. שכולנו משלמים על תרופות, ובמקרים לא מעטים משלמים הרבה מאוד. מחיר גם במובן החברתי אתי – מי שלא התמזל מזלו, פשוט לא יכול לשלם על התרופות והטיפולים שהוא זקוק להם. אנשי השכבות החלשות, הקשישים, החלשים, אלה שידם אינה משגת. כאן בישראל, ובכל מקום אחר בעולם. ואין כמו מחירי תרופות יקרים מדי לעורר קיטוב חברתי עמוק.

ברמת החיסון לקורונה, השכבות החלשות הן המדינות החלשות והתושבים שלהן, שימשיכו להידבק בקוביד-19 וימשיכו למות מהקורונה, רק בגלל שאין להן כסף לשלם.

ארגון COVAX הוקם בדיוק עבור המטרה הזו, של העברת חיסונים למדינות שלא יכולות להרשות לעצמן לשלם מחיר מלא. מדובר בפיתרון חלקי בלבד, גם מאחר שמדובר עדיין בתשלום, במחיר מופחת אמנם אבל לא עד כדי נגישות מלאה. וגם מכיוון שהוא לא יקבל את מנת החיסונים המספקת לחיסון כל האוכלוסיה במדינות אלה, והן יידרשו להמתין לפחות שנה שלמה עד לקבלת חיסונים 'מיותרים' שנותרו במערב.

מטה חברת מודרנה צילום: אי פי איי

הנשיא האמריקאי פרנקלין רוזוולט, שנכותו נגרמה בשל פוליו, ייסד ב-1938 את הקרן הלאומית לשיתוק ילדים (National Foundation for Infantile Paralysis), שנועדה למצוא טיפול וחיסון למגפה שהכתה בארה"ב ובעולם כולו.

עשר שנים מאוחר יותר, כשעדיין לא נמצא פיתרון, פנה הארגון למדען הווירולוג יונה אדוארד סאלק (Jonas Edward Salk), בבקשה להצטרף למאמצים. אותו סאלק עשה את פריצת הדרך המדהימה שהובילה להכרזה ב-1955 על מציאת חיסון לפוליו – הודעה שהוציאה המונים לרחובות בארה"ב בקריאות שמחה. סאלק עצמו, רעיו וכל חברי המעבדה שלו היו בין הנסיינים הראשונים בחיסון, בין היתר, לדבריו, משום שרצה להעביר מסר לציבור על בטיחות החיסון.

מתישהו במהלך העבודה על החיסון קיבל סאלק החלטה שלא לרשום עליו פטנט. בראיון הכנראה מפורסם ביותר שלו, כאשר נשאל על ידי העיתונאי המוכר והבכיר אדוארד מורו (Edward R. Murrow) "למי שייך החיסון?", ענה סאלק: "ובכן, לאנשים, הייתי אומר. אין פטנט. אפשר לרשום פטנט על השמש?". (וכך במקור: Well, the people, I would say, There is no patent. Could you patent the sun?”).

יונה סאלק, מפתח החיסון לפוליו צילום: גטי אימג'ס

סאלק והקרן הפסידו לפי חישובים 7 מיליארד דולר (בערכי שנות ה-50) בהחלטה לוותר על רישום פטנט. המשפט המפורסם והאדיר למדי הזה שאמר בראיון צוטט רבות על ידי מבקרי הכשלים האמורים בשיטת הקניין הרוחני, שפוגעת בחלשים בסופו של דבר, למרות התרומה האדירה שלה לפיתוח תרופות וחיסונים.

אמנם בפועל החיסון של סאלק חולק קודם כל במערב, כמו מה שיקרה בחיסון לקורונה – אלה היו ימים אחרים והיחס לעולם השלישי היה נורא עוד יותר, אבל העיקרון המנחה היה שלכל המדינות הנגישות יחולק החיסון ללא תשלום. מאוחר יותר, ובגרסה מתקדמת יותר של החיסון לפוליו, התגייס העולם להפצתו לכל פינה אפשרית בגלובוס.

בכל מקרה, כדאי להבין לעומק את גישתו האצילית באמת של סאלק ואת הנסיבות הרלוונטיות, כלומר את העובדות, על מנת לנסח טענה ביקורתית ראויה כלפי שיטת הקניין הרוחני. צריך לזכור שסאלק עצמו שנים מאוחר יותר, כשעבד על פיתוח חיסון לנגיף ה-HIV (איידס), כן רשם פטנטים על הפיתוחים שלו.

לאמירה של סאלק יש שני חלקים. הראשון מתייחס בצדק במידה רבה לעובדה שהחיסון שייך לאנשים – שכן אנשים עבדו עליו, ואנשים מימנו אותו. קמפיין גיוס תרומות אדיר שהובילה הקרן הלאומית לשיתוק ילדים מימן את יצירת המלאים הנדרשים ואת הפצת החיסון בארה"ב ובהמשך במערב (ושנים מאוחר יותר באמצעות ארגוני הבריאות העולמיים להמשך ההפצה העולמית של החיסונים המתקדמים).

לפי ניתוח שפרסם בריאן פאלמר בשנת 2014 (Brian Palmer:Jonas Salk: Good at Virology, Bad at Economics)' בשנה הראשונה אחרי ההודעה על פיתוח החיסון של סאלק, העבירו 80 מיליון בני אדם תרומות לקרן, מסנטים בודדים ועד מאות ואלפים רבים של דולרים. לצד האנשים הפרטיים, בתי ספר, קהילות, חברות (דיסני אחת המובילות בין המתגייסות), כולם נרתמו למאבק בגיוס כספים למימון הפרויקט האדיר של הפצת החיסון לפוליו.

במובן זה, סאלק אכן צדק. האנשים מימנו את פרויקט החיסון, דרך הקרן שנשענה על כספים ציבוריים ודרך מבצע התרומות האדיר. ובמובן זה, החיסון אכן שייך להם.

וכאן נשאלת השאלה - האם המודל הזה ניתן לאימוץ כיום? באופן עקרוני, הוא אכן מאומץ באופן חלקי על ידי קרנות מטעם ארגון הבריאות העולמי, שמטרתן להעביר את החיסון למדינות חלשות, ושנשענות בין היתר על תרומות (הקרן הפילנתרופית של מלינדה וביל גייטס היא התורמת הגדולה ביותר של הקרנות הללו).

אלא שמדובר בפרויקט עם מודעות ציבורית נמוכה מאד, במובן הזה שהציבור הרחב לא פעיל בו, אלא רק ארגוני פילנתרופיה וארגוני בריאות בינלאומיים. כלומר כאלה שממומנים על ידי המדינות השותפות בהם. מעבר לכך, גם ההפצה המיועדת המדוברת למדינות חלשות אינה אמורה להיות בחינם, אלא בתעריפים מוזלים, וספק אם היא תפתור את בעיית היעדר היכולת בעולם השלישי.

נכון היה לחשוב בחודשים האחרונים על קמפיין דומה, גם אם הנסיבות השתנו, של גיוס תרומות לטובת הפצה עולמית. אבל אף אחד לא חשב על זה. כך שבפועל, בניגוד למה שקרה בפוליו, החיסון נותר בבעלות חברות התרופות, הוא אינו שייך לאנשים באופן מצער – למרות שהיינו יכולים לדאוג לכך שהוא כן יהיה שייך.

ביל ומלינדה גייטס, הקרן שלהם היא התורמת הגדולה ביותר להעברת החיסון למדינות מתפתחות צילום: ויקימדיה

לרשום פטנט על השמש

בטענה של סאלק בעניין זה חבויה הנחה לפיה החיסון שפיתח לפוליו הוא למעשה חשיפה של מעשה הטבע. בדיוק כמו השמש, שלא ניתן לרשום עליה פטנט, אין מקום לרשום כזה על חיסון שהוא עניין של הטבע ולא עניין של המצאה אנושית.

מאוחר יותר נחשף שעורכי דין מטעם הקרן הלאומית לשיתוק ילדים דווקא כן שקלו לרשום פטנט על החיסון, כנראה כדי למנוע ממפעלים לייצר את החיסון באופן חובבני ולא מקצועי. סאלק עצמו, לפחות לפי גישתו המוצהרת, עמד על כך שפריצת הדרך שלו היא חשיפה של עובדה מדעית, ולא פיתוח חדשני.

התפיסה שלו היתה מהפכנית הרבה יותר מכפי שנדמה, בראייה המשפטית של התקופה. לפי חוקי הפטנטים של שנות ה-50, לא היתה הבחנה בין המצאות לגילויים. ההבחנה הזו נכנסה לשימוש בעקבות פסיקת בית המשפט העליון האמריקאי בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20, שקבע ש"תוצרי הטבע" אינם ראויים להגנה משפטית. במילים אחרות, בימים ההם של פיתוח החיסון לפוליו, סאלק היה יכול להגן עליו בפטנט גם לפי שיטתו שמדובר בחשיפת תופעת טבע. והוא בחר שלא.

שורה תחתונה?

בעולם בריא, לא היתה שאלה בכלל מי יקבל ומתי ובכמה דולרים את החיסון לקורונה. ואף ראש מדינה לא היה נדרש להתפאר בהישגיו ובכוחו להשיג כך וכך חיסונים. כל המדינות היו משתפות פעולה במטרה להפצה מהירה ככל שניתן בכל רחבי העולם. 

בעולם פחות מושלם, ההגנה של חברות התרופות, שלוקחות על עצמן את הסיכונים, חיונית לפיתוח חיסונים והפצתם. ובתשלום המחיר הנדרש.

השאלה היא האם האינטרסים של חופש היוזמה והגנה על הקניין המסחרי של חברות התרופות מנוגדת כל כך לחזון ההפצה המהירה והזולה לכל המדינות באופן שווה. אישית, אני חושב שאפשר היה למצוא פיתרון שיספק הגנה על שני האינטרסים החשובים, של הגנת קניין ובריאות שווה לכול.

אפשר להסכים, אפשר שלא. אבל יש חשיבות לדיון, ונדמה שהוא נדחק לשוליים.