החזון של חברות שליחויות המזון: להיפטר מהשליחים

המצב דומה במדינות נוספות, ולכן אין זה מפתיע שדורדאש (DoorDash), השחקנית הגדולה בתחום בארה"ב (18 מיליון לקוחות, 390 אלף מסעדות ומיליון שליחים, שאם היו מוגדרים כעובדי החברה היו הופכים אותה לאחת המעסיקות הגדולות בעולם) החליטה לנצל את הפריחה בתחום והגישה בסוף השבוע תשקיף לקראת הנפקה לפי שווי של 16 מיליארד דולר, במהלכה מתעדת החברה לגייס 2 מיליארד דולר. הנתונים הכספיים שבתשקיף, ובעיקר הפסדי החברה המשמעותיים גם בתקופה זו, הביאו כמה פרשנים לתהות האם למודל של חברות דוגמת וולט ודורדאש יש בכלל היתכנות עסקית ארוכת טווח. ואולם, הצצה עמוקה יותר למספרים מעלה שהמודל העסקי, של דורדאש לפחות, דווקא מספק את הסחורה והיחידים שיפגעו בטווח הארוך הם שליחי החברה, שעכשיו מהווים את הבסיס לפעילותה אך שאם תוכניות החברה יצליחו יהפכו למיותרים.

חברת משלוחים דור-דאש צילום: שאטרסטוק

שירה עוביד, כותבת המדור המקביל של דו"ח טכנולוגי ב״ניו יורק טיימס״, On Tech, טענה שהנתונים הכספיים בתשקיף של דורדאש הם "לא יפים" (Not Pretty), וששלובה בהם חשיבה קסומה. לדבריה, חברות משלוחי מזון פועלות תחת מיתוס שלפיו הפעילות שלהן תהפוך יום אחד ליעילה להדהים. "הרעיון הגדול מאחורי שירותי משלוחי מזון הוא שבשלב מסוים, מטבחים יספקו ארוחות ארוזות ומושלמות, שיסופקו בצורה חלקה לשליחים בלי שהם צריכים להזיז אצבע או להמתין ברכבים שלהם", היא כתבה. "כל כך הרבה אמריקנים יזמינו מזון, שהשליחים יוכלו למסור את ההזמנות בבלט יפהפה של מיילים ומיילים. אולי הם יוכלו למסור מצרכי מזון, חבילות ומוצרים אחרים בדרך".

לטענתה, תפיסה זו שגויה ושירותי משלוחים בארה"ב נמצאים בעיצומה של מלחמה מבוזרת, לא יעילה ומכוערת, ושזה כנראה יהיה המצב במשך זמן רב. "דורדאש גדלה מהר במיוחד בזמן המגפה, אבל היא עדיין מאוד לא רווחית", הוסיפה עוביד. "מצב זה מונע התפתחות של רעיונות משלוחי מזון חלופיים, שיכולים לעבוד טוב יותר בעבור כל המעורבים". רעיונות אלו, היא אומרת, כוללים שירותי משלוחים עצמאיים של המסעדות עצמן ומטבחי רפאים.

יש הרבה בעיות עם הטענות של עוביד, שחלקן מתעלמות מהמציאות. עוביד מציינת חזון (בלתי-מציאותי, לתפיסתה) למערך יעיל שבו השליחים מגיעים למסעדה וההזמנה שלהם כבר מוכנה לאיסוף. איני יודע עד כמה עוביד מכירה את המציאות בשטח, אך כמי שממש התנסה כשליח בוולט אני יכול להעיד שלא מדובר בחזון אלא במציאות: המערכת של החברה מצליחה לתזמן את ההגעה של השליחים לאיסוף המזון כך שכמעט אין המתנה ופעמים רבות המנה מוכנה בדקה שבה מגיע השליח. ציפייה ארוכה להוצאה של הזמנה היתה נדירה. וזה היה לפני שנה. כיום, אפשר לשער, המערך רק השתכלל. בתור לקוח אני מבחין בכך שההזמנות מוולט מגיעות במהירות ובהתאם לזמן המשוער של החברה, אם לא מהר יותר.

שליח של וולט צילום: עמית שעל

גם החזון שבו לא רק הזמנות ממסעדות אלא גם מוצרים אחרים כמו מצרכי מזון מועברים באמצעות השירותים אינו עתידיני אלא המציאות כיום, לפחות בישראל שבה ניתן להזמין דרך וולט ממכולות, פארמים, חנויות פרחים ועוד.

שני הרעיונות לחלופות שההתפחות שלהן נמנעת בגלל שירותים קיימים אינם מרשימים: מטבחי רפאים הם כבר מציאות בארה"ב, ונולדו בגלל הפופולריות של שירותי משלוחים. ומסעדנים שדיברתי איתם אמרו ששירותי משלוחים עצמאיים הם חסרי היתכנות כלכלית, אלא אם מדובר במסעדה או רשת בעלת נפח הזמנות גבוה במיוחד, כזה שמצדיק תפעול של מערך שליחים במשרה מלאה.

"להקים מערך משלוחים זה עסק יקר", אמר לי לאחרונה המסעדן יוני מרמלשטיין, הבעלים של מסעדת הרפאים Stuck in the Middle. "אם השליחים שלך לא עסוקים כל הזמן, עדיף לך לעבוד עם וולט, תן ביס (ששליחיה מוגדרים כעובדי החברה) ושות'. לשליח יש שכר שעתי, ואם הוא יושב סתם אתה משלם. בוולט אתה משלם רק אם יש הזמנה, מה גם שהם נותנים לך לעשות משלוחים מ-50 שקל ומעלה. להוציא שליחות של 50 שקל עם שליח שלך זה לא משתלם. בוולט זה עולה 13 שקלים, אם אתה עושה את זה לבד אז דלק ועלות העבודה של השליח גבוהות יותר. נכון שוולט מאוד יקר למסעדות, אבל אנחנו לא יכולים להתחרות בשירות ובמהירות והם פותרים הרבה כאב ראש ובעיות".

ואולם, השגיאה הגדולה ביותר של עוביד נמצאת בהנחת המוצא שלה, שלפיה הנתונים הכספיים של דורדאש הם "לא יפים". לכאורה, השורה התחתונה מחזקת את התפיסה הזו. מאז תחילת 2020, למשל, הפסידה החברה 147 מיליון דולר. וב-2019 היא הפסידה 666 מיליון דולר. אבל כמו שכל כתב כלכלי מתחיל יודע, בוחנים מגמות, לא נתון נקודתי. דורדאש אמנם הוקמה ב-2013, אבל פרסמה בתשקיף נתונים כספיים רק משנת 2018. הדבר מקשה על בחינת מגמות ארוכות טווח, אך לאור הזינוק המשמעותי בהיקף הפעילות של שירותים אלו בשנה האחרונה עדיין יש מספיק בשר לנעוץ בו שיניים.

שליח תן ביס צילום: יח"צ תן ביס

ב-2018 עמדו הכנסות החברה על 291 מיליון דולר וההפסדים על 204 מיליון דולר. שנה אחר כך ההפסדים זינקו בשיעור של 226.5% ל-666 מיליון דולר, וההכנסות גדלו בשיעור של 204.1% ל-885 מיליון דולר. זה לא להיט, אבל לא נורא ונראה שבשנה שעברה שמרה החברה על צימוד יחסי בין הרחבת הפעילות שלה להפסדים.

ואולם הנתון החשוב באמת מגיע מתשעת החודשים הראשונים של 2020. תקופה זו התאפיינה בגידול מואץ ורחב, בגלל משבר הקורונה שסגר מסעדות רבות והשאיר צרכנים רבים בבית. ואכן, הכנסות החברה זינקו בהשוואה לתקופה המקבילה בשנה שעברה ב-226.4% ל-1.92 מיליארד דולר (זה יותר מפי 2 מהכנסות החברה בכל 2019). אבל ההפסדים דווקא ירדו בשיעור של 72% והסתכמו ב-147 מיליון דולר בלבד. אם המגמה תימשך, דורדאש צפויה לרשום השנה הפסד דומה או נמוך יותר מזה שרשמה ב-2018, אף שהכנסותיה, לתשעת החודשים הראשונים בלבד של 2020, גבוהות כבר ב-558.4% לעומת הכנסותיה בכל 2018.

הפעילות של דורדאש אולי עדיין לא יעילה להדהים, אבל היא בהחלט בדרך המהירה לכך. הנחה זו מתחזקת כשבוחנים את הכנסות החברה לפי הזמנות. בתשעת החודשים הראשונים של 2020 היו לחברה 543 מיליון הזמנות (200% יותר מהתקופה המקבילה ב-2019), כלומר הכנסותיה עמדו על 3.53 דולר להזמנה. זאת, לעומת 3.37 דולר להזמנה ב-2019 ו-3.51 דולר להזמנה ב-2018. דורדאש לא רק מכניסה יותר מכל הזמנה, היא גם הפכה מגמה של ירידה בהכנסות פר הזמנה בתקופה של צמיחה משמעותית שאמורה דווקא להיות כרוכה בגידול בהוצאות ובהפסדים.

הנתונים האלו נכונים לדורדאש בלבד, אך אפשר להניח שחברות אחרות בתחום, אם הן מתנהלות בחכמה, מציגות מגמה דומה. בוודאי אפשר להניח זאת לגבי הפעילות המקומית של וולט, שכן לחברה אין תחרות אמיתית בשוק הישראלי מבחינת מודל הפעילות שלה (לתןביס מודל פעילות שונה, שלא מבוסס על כלכלת חלטורה).

לא רק דורדאש יוצאת נשכרת ממשבר הקורונה, גם עובדי החברה נהנים ממנו. המנכ"ל והמייסד, טוני שו קיבל ב-2019 משכורת של 300 אלף דולר, וזה אפילו לא היתה חבילת השכר הגדולה בחברה. זו שייכת לסמנכ"ל התפעולה, כריסטופר פיין, שקיבל משכורת גבוהה יותר של 350 אלף דולר, וגם בונוס ומניות שמביאים את השכר הכולל שלו ל-5.95 מיליון דולר. במקום השני סמנכ"ל הביזנס קית' יאנדל עם שכר כולל של 5.93 מיליון דולר.

גם עובדים אחרים מרווחים היטב. מנהל הנדסה משתכר בין 240 אלף ל-275 אלף דולר בשנה, מהנדס תוכנה 106 אלף עד 250 אלף דולר, מהנדס אבטחה 210 אלף דולר, מנהל מוצר 163 אלף עד 221 אלף דולר, וכך הלאה. סכומים אלו לא כוללים אופציות שקיבלו העובדים, ושעם השלמת ההנפקה יכולות להפוך חלק מהם למיליונרים.

בוודאי הבחנתם שיש עובדים שהמשכורת שלהם לא צויינו, אף שהם מהווים את מרבית כוח העבודה של דורדאש והם הבסיס האמיתי לפעילותה: השליחים. אלו, כמובן, לא נחשבים כלל לעובדי החברה אלא לעובדים עצמאיים ומשתכרים הרבה פחות. לפי אתר גלאסדור, המשכורת השנתית הממוצעת של שליח דורדאש עומדת על כ-27 אלף דולר, בערך עשירית מהמשכורת של מנהל הנדסה בחברה. זה אמנם גבוה יותר משכר מינימום, אך מדובר בסכום ברוטו לפני הוצאות כמו דלק או ביטוח, וללא תנאים סוציאליים כמו חופשה בתשלום, הפרשה לפנסיה או ביטוח בריאות.

אפליקציית המשלוחים דורדאש צילום: איי פי

דורדאש הופכת ליעילה ומתקרבת בצעדים בטוחים לרווחיות על גבם של מיליון אנשים שנמצאים בתחתית הסולם החברתי. והיא גם נערכת להיפטר מהם ברגע שתוכל. "אנחנו מאמינים שטכנולוגיות משלחים אוטונומיות או מבוססות רחפנים יכולות להשפיע משמעותית על התעשייה שלנו", כתבה החברה בתשקיף. "השקענו ואנחנו צופים שנמשיך להשקיע במחקר ופיתוח של טכנולוגיות אלו, ישירות או בשיתוף פעולה עם חברות אחרות... אנחנו מאמינים שמשלוחים אוטונומיים ומשלוחי רחפנים יכולים להוות הזדמנות משמעותית".

דורדאש אמנם מתגאה בכך ששליחים בוחרים לעבוד אתה מכיוון שהיא מספקת להם "הזדמנויות גמישות להשתכר", "שקיפות בהכנסות" ו"קהילה", אך בפועל היא לוקחת את ההכנסות שהם מייצרים לה ומשקיעה אותן בפיתוח הטכנולוגיות שיהפכו אותם למיותרים. זו לא המצאה שלה, אובר וליפט עושות את זה בשירותי הזמנת הנסיעות שלהן, ולחברות משלוחי מזון אחרות, כולל וולט, יש בוודאי אסטרטגיה דומה.

הבעיה עם שירותי משלוחי המזון אינה שהם לא יעילים, שיש להם חזון לא מציאותי או שהם פועלים במודל עסקי כושל. הבעיה היא שהם יצרו מודל עסקי מוצלח, הפכו חזון למציאות והצליחו לייעל משמעותית את השירות שלהם על גבם של מיליוני עובדים נטולי זכויות ברחבי העולם, עובדים שהם לא באמת עובדים, והשירותים משתמשים בהם עכשיו אך יזרקו אותם בלי מחשבה נוספת ברגע שכבר לא יהיה בהם צורך.

לפי המספרים של דורדאש, שירותי משלוחי מזון הם הצלחה. השאלה שצריכה להשאל היא איך גורמים גם לשליחים שבזכותם הם משגשגים ליהנות מההצלחה הזו.