קברט אישי - החצי טיפול פסיכולוגי של עידו מוסרי

כשהשחקן עידו מוסרי היה בן 17, הוא הופיע עם כלת פרס ישראל למחול, דבורה ברטונוב, בערב היחיד שלה. היא הראשונה שאמרה לו שהוא צריך להעלות ערב משלו. הרבה שנים הוא חיכה להזדמנות, בינתיים הפך לשחקן עסוק ולא מצא את הזמן הנכון להתפנות לכך. ואז הגיעה הקורונה שאילצה את כולם לעשות פאוזה.

"ברגע שהבנתי שהכל נעצר, זה היה להפוך את הלימון ללימונדה", מספר מוסרי. "פגשתי בקורונה את לנה קריינדלין (מנכ"לית תיאטרון גשר) ב’מועדון 71 הכיסאות’ בתיאטרון, והיא שאלה: 'נו, מתי תעשה ערב משלך במועדון?'. תמיד זה הרגיש לי מפחיד ומוקדם מדי. אבל אז פתאום התפנה זמן לחשוב, להיזכר, לחלום, להסתכל לאחור, ולהבין איך הכל התחיל, ולאן אני רוצה ללכת מכאן. בלילה אחרי הפגישה עם לנה התהפכתי במיטה והכל התחבר לי ברגע, והתחלתי לכתוב את הרעיונות".

מוסרי חבר לבמאי ולכותב אמיר י. וולף, ויחד עם המוזיקאי טל בלכרוביץ' הם יצרו את הצגת היחיד "ילד תיאטרון", קברט אישי שבו יסקור מוסרי בן ה־42 את 40 השנים הראשונות בקריירה שלו. מסע של זיכרונות, דמויות, שירים וחיקויים, שדרכו יחשוף את עולם התיאטרון הישראלי מזווית של ילד שגדל לתוכו. בגיל 8 שיחק לצד יוסי גרבר ב"המלך ואני" עם אחיו טל, בהמשך גילם את גברוש ב"עלובי החיים", ובגיל 16 ב"שיחות עם אבי" שביים היי קיילוס. היו גם תוכנית הטלוויזיה "תופסים ראש", תפקידים בתיאטראות הגדולים, האחרון ב"רווקים ורווקות" בגשר, "היהודים באים", סרטי קולנוע ישראליים ובינלאומיים (פעמיים שיתף פעולה עם אדם סנדלר), ודיבוב דמותו של בוב ספוג. ההצגה תעלה בשידור חי במסגרת פסטיבל התיאטרון הבינלאומי יפו, “Jaffa Fest 2020 Online”, של תיאטרון גשר שיתקיים במתכונת דיגיטלית ב־8-3 בדצמבר. "זה נהיה חצי טיפול פסיכולוגי עם עצמי. מצאתי שזו נקודה יפה ונכונה להיפרד מילד התיאטרון ולהמשיך הלאה. אנחנו לא רוצים שייצא 'חיים שכאלה' או סוג של ויקיפדיה. אנחנו קוראים לזה סיכום ביניים".

השחקן עידו מוסרי צילום: עמית שעל

איך אתה מתמודד עם תקופת הקורונה?

"ההפסקה באה לי טוב, המציאות הכריחה אותי לנוח כי לפעמים קשה לקחת הפסקה. אף פעם לא עשיתי טיול סביב העולם, לא חיפשתי את עצמי, כי מגיל צעיר מצאתי. בהתחלה היה נחמד להתבטל, אבל בסגר השני התחלתי לצאת מדעתי ולהיטרף”.

אמנם אין לדעת מתי תעלה ההצגה מול קהל חי, אך מוסרי לא מודאג. "ברגע שהצגה קיימת היא תחכה לקהל, גם אם זה יהיה בעוד חצי שנה. כל האמירות שכבר לא יהיה מה שהיה מלחיצות אותי, ואני לא מוכן לשתף איתן פעולה. נכון שיש הסתגלות למצב החדש והתיאטרון יחפש דרכים יצירתיות ליצור קשר עם הקהל, אבל אני עדיין משוכנע ואופטימי שהכל יחזור להיות מה שהיה, ושאפילו נפיק לקחים. המדיום לא יכול להיכחד, זה כמו לחשוב שלא יהיו חתונות. אני בטוח שהקהל יחזור לאולמות הגדולים, אבל הקורונה לימדה את האמנים שמספיק אדם אחד בשביל להציג מולו. זה שיעור חשוב על צניעות, מן ריסטארט כזה".

כמו רבים מחבריו חשוב לו להיות חלק מהמאבק על התרבות. "ההתעלמות מצד הממשלה הפגנתית ובוטה. שר התרבות החדש הוא קרן אור, אבל יש תחושה שהוא נבלע במכונה פוליטית מסובכת עם בירוקרטיה ואינטרסים. אני משתדל פחות להיכנס לניואנסים פוליטיים, אבל ההצגה שלי במובן מסוים זה להצביע ברגליים ולהתוות מציאות: אתם לא נותנים לנו, אנחנו נתחיל בלעדיכם, נמשיך בדרך שלנו ובהתאם למגבלות נמצא דרכים להמשיך ליצור ולהגיע לקהל".

מוסרי יחשוף צדדים אישיים במופע, למשל ההיפוכונדריות שלו וגם תסביך הגובה (“התסביך מצא אותי יותר משאני אותו”), החיפוש אחר אהבה שעדיין לא מצא (“אני רוצה את כולן, ובסוף נשאר לבד כי אני לא מצליח להיות שלם עם הבחירה”). המופע יסתיים עם "אם ייוולד לי ילד" של עלי מוהר ויוני רכטר. "בחרתי במבט לדור ההמשך. אולי הגיע הזמן להפסיק להתעסק בעצמי. זה מאוד אירוני כי ישבתי שבעה חודשים בבית לבד, וכמה אפשר להתעסק בעצמך? ואז מכל הרעיונות אני עושה הצגת יחיד שבה אני פוגש את עצמי. שני השירים האחרונים אומרים שאני מוכן להתחיל להכניס דמויות מרכזיות לחיי שהן לא רק אני”.