בעולם מקשיחים את קנסות הקורונה, בישראל מקפיאים

הצעת החוק המקורית שאושרה בתחילת השבוע על ידי קבינט הקורונה קבעה כי שהקנס על פתיחת מוסד חינוך, קיום חתונה או מופעי בידור, בניגוד לתקנות, יועלה מ־5,000 שקל ל־20 אלף שקל. בית עסק שיפתח בניגוד לתקנות יקנס ב־10,000 שקל לעומת 5,000 שקל עד כה. בעקבות התנגדותן של ש"ס ויהדות התורה הוסכם שהקנס על פתיחת מוסד חינוך וקיום חתונה יעמוד על 10,000 שקלים בלבד. אך גם הצעה זו הוקפאה כאמור. גורמים ביהדות התורה אמרו כי סוכם עם ראש הממשלה בנימין נתניהו שהחקיקה תיעשה בהסכמה. אך לפי שעה אין הסכמה.

פקחים מול חרדי בלי מסיכה צילום: שאול גולן

כפי שנחשף ב"כלכליסט" גם אם תתקבל הצעת החוק בקריאה ראשונה, היא תועבר להמשך חקיקה בוועדת החוקה של הכנסת. יו"ר הוועדה ח"כ יעקב אשר (יהדות התורה) לא יקדם את הצעת החוק אם תכלול קנס גבוה על מוסדות חינוך שייפתחו בניגוד להנחיות.

לעומת ישראל העונשים והקנסות שנקבעו במדינות העולם כדי להתמודד עם מפירי חוקי הקורונה גבוהים בהרבה. להלן סקירה של כמה מהן (המחיר הומר לדולרים).

בניו זילנד מי שמסרב לעבור מבחן קורונה בגבול עלול להיקנס בסכום של 2,600 דולר ועלול להיעצר לתקופה של עד ששה חודשים. בבריטניה מצפה קנס בגובה של עד 12,600 דולר למי שמסרב להיכנס לבידוד למרות הנחיות הרשויות. באיטליה הקנס על אי עטיית מסיכה נע בין 466 דולר ל־1,200 דולר. בצרפת הקנס למפירי עוצר יכול להגיע עד כ־4,500 דולר.

קנסות, מאסר, סקווטים

באוסטרליה כאשר הוטל סגר מחמיר על אזור מלבורן נקבע שמי שיפר אותו בנסיון לעבור לאזור שבו ההגבלות קלות יותר, ייקנס בגובה של עד 3,500 דולר. בוויקטוריה הקנס על שבירת בידוד עומד על 5,000 דולר.

בסעודיה, שבירת בידוד תוביל לקנס של 53 אלף דולר או תקופת מאסר בת שנתיים. בטייוואן, קנס בסך של עד 35 אלף דולר מוטל על שוברי בידוד בן 14 יום. בסינגפור קנס בסך 10 אלפים דולר ומאסר של עד חצי שנה למפרי בידוד. דרום קוריאה: מי שישקר לחוקרים המופקדים על מעקב אחר שרשראות ההדבקה ייקנס בגובה של 8,000 דולר וצפוי לעד שנת מאסר. עונשים דומים צפויים למפירי סגר.

בארה"ב החוקים שונים ממדינה למדינה. בניו יורק, למשל, הפרת בידוד יכולה להוביל לקנס של עד 10 אלפים דולר, בפלורידה הקנס עומד על 500 דולר אבל הפרת בידוד יכולה גם לגרור מאסר של עד חודשיים. באילינוי הקנס על הפרת בידוד הוא 500 דולר ליום ויכול להגיע עד ל־7,000 דולר, ואילו בהוואי הקנס יכול להגיע עד ל־5,000 דולר ותקופת מאסר של שנה.

ברמת הקוריוז והביזאר, מדווח עיתון התחקירים האינטרנטי Crikey על עונשים קיצוניים כמו חפירת קברים עבור מתי הקורונה שהוטלו על אנשים שלא עטו מסכות במזרח ג'אווה, אינדונזיה; אנשים שהושמו בכלובים בפיליפינים, או כאלה שחויבו לבצע שכיבות סמיכה וסקווטים בהודו ובדרום אפריקה.

יש התולים את הצלחתן של מדינות אסיה מול הקורונה בצעדי הענישה הנוקשים שקבעו. אולם אין בכך כדי לספק הסבר מלא. גם מדינות אחרות קבעו קנסות גבוהים בהצלחה פחותה. בבדיקות ההמוניות שביצעו חלק ממדינות אסיה אין כדי להסביר את ההצלחה כולה. דרום קוריאה הפכה את אלה לחלק מאסטרטגיית המאבק שלה אבל טייוואן עשתה את ההיפך והחליטה שלא לקיים כלל בדיקות המוניות.

מקלות לצד גזרים

את ההצלחה יש לתלות בשילוב של גורמים: לצד המקלות, מדינות אסיה גם הציעו גזרים לאוכלוסיות שלהן — בדיקות חינמיות, מערך של משלוחי מזון למבודדים, הקלות פיננסיות לאזרחים ותמריצים כלכליים לעסקים.

יש לתלות את ההצלחה גם בניסיון: מדינות אסיה היו הנפגעות העיקריות מהמגפות הקודמות, הסארס ב־2003, שפעת העופות ב־2005 ושפעת החזירים ב־2009. הן למדו מהניסיון הזה, הקימו מערכים מתקדמים להתמודדות עם מגפות והכינו את האוכלוסיות בהתאם. יש התולים את ההצלחה גם בממד התרבותי — בצייתנות הציבורית ובמודעות הגבוהה לערבות הדדית.

ואולי יותר מכל, כמו שאמר לגרדיאן דייל פישר, פרופסור באוניברסיטה הלאומית בסינגפור ויו"ר "יחידת ההתראות והתגובה הגלובלית להתפרצויות אפידמיות" בארגון הבריאות העולמי: "אנחנו לא עושים שום דבר אחר, אנחנו פשוט עושים את זה היטב".