קושי לתכנן תשתיות תחבורה בלב גוש דן

התנגדות העירייה ובעלי הזכויות האחרים לתחנת החשמל של המטרו, היא דוגמה ברורה לקושי הכרוך בתכנון תשתית תחבורה בלב גוש דן. המתחם שוכן בצומת הסואן במדינה וכנראה שאין בארץ עוד מגרש עם פוטנציאל כה גדול לפיתוח, ומכאן גם שוויין העצום של זכויות הבנייה. מדובר בצומת שבו נפגשים כל אמצעי התחבורה הקיימים והמתוכננים.

על פי הערכות עד שנת 2040 יעברו בצומת השלום מדי שעה 15 אלף משתמשי תחבורה ציבורית (רכבת קלה, כבדה ומטרו). החזון המרכזי שמניע את תוכנית המטרו הוא הובלת מיליוני אזרחים ביום לאזורי התעסוקה שייבנו באופן אינטנסיבי לאורכו, במיוחד סמוך לתחנות המטרו. בהתאם לכך הוועדה המחוזית תל אביב קבעה כי היקף זכויות הבנייה במתחם יהיה גבוה יותר מאשר בסמכות עיריית תל אביב לאשר. בעוד באזורי תעסוקה הסמוכים לצירי תחבורה עיריית תל אביב יכולה לאשור זכויות בהיקף של פי 18.5 מגודלו של מגרש (רח"ק, רצפה חלקי קרקע), הוועדה המחוזית הובילה מדיניות שתאפשר במתחם הזה רח"ק 20.

מטרו צילום: נתע

אלא שכדי למצות את הפוטנציאל ולאפשר תנועה של אנשים, תוכנן מטרו שיפעל על חשמל ולכן נחוצה תשתית הגוזלת שטח ניכר. נת"ע, שתכננה את קווי המטרו עם הוועדה לתשתיות לאומיות, החליטה להקים תחמ"ש שתאפשר להמיר מתח עליון למתח גבוה שנחוץ להנעת הקרונות. החלופה האחרת שנבחנה היתה לקחת מתח גבוה ישירות מחברת החשמל ללא תחמ"ש, כפי שתעבוד הרכבת הקלה.

אלא שהאלטרנטיבה הזו נפסלה משום שהסיכוי להפסקות חשמל גבוה יותר, מצב שעלול לגרום לסכנה בטיחותית כאשר עשרות אלפי אנשים לכודים במטרו מתחת לקרקע. ברכבת הקלה הסכנה נמוכה יותר, משום שאת רוב הדרך היא עושה על פני הקרקע ובכל מקרה היא כוללת רק שני קרונות.