"שקר טוב יכול להפוך לאמת": המאמן כמניפולטור
בסדרה "חוקי המשחק: כללי המאמן לחיים" מוצגים מאמנים ומאמנות מצליחים שמשתפים בדרך ההתנהלות שלהם. ניתוח דבריהם מזווית ראייה נוספת חושף עולם של ספורט תחרותי קשוח, רווי אגו, מניפולציות רגשיות ודילמות ערכיות
במציאות של חיינו כבר קשה לדעת מי דובר אמת ומי לא, מתי זה פייק ניוז ומתי עובדות מוצקות, ומהם האינטרסים החבויים כאשר מישהו לדוגמה מחמיא לנו. השאלה הגדולה היא במי ניתן את מבטחנו. במציאות כזאת קשה מאוד לייצר אמון, ואלו שמצליחים בכך מרוויחים בגדול. זה יכול להיות מוסכניק שאנחנו סומכים עליו וניתן לו לטפל במכונית שלנו כל השנים, רופא שנפקיד בידיו את בריאותנו, או רואה חשבון שנרגיש בטוח לא להבין עד הסוף דברים כי הוא גורם לנו לתחושה שאנחנו בידיים טובות.
אמון מושג באמצעות מערכות יחסים משמעותיות ודרך מעשים בפועל. כל איש מקצוע שרוצה להצליח צריך להבין שמלבד רכישת ידע מקצועי הוא חייב גם לפתח יכולות בינאישיות גבוהות, בהרבה מקרים בסדר הפוך מבחינת החשיבות. לכן, כל איש מקצוע צריך לקחת אחריות ולהתמקצע גם בפיתוח יכולות בינאישיות, כי מוסדות אקדמיים רבים עדיין לא השכילו להכניס תכנים אלו כחלק מתוכנית הלימודים.
בספורט, מערכת היחסים בין מאמן לספורטאי מושתתת על אמון שהמאמן רוצה בטובת הספורטאי ושההחלטות שלו "נקיות" מאינטרסים חיצוניים. כאשר מדובר בספורטאי הישג, זהו האמון ההדדי שכל צד ייתן את כל כולו למען ההצלחה ובסביבה של רכבת הרים אמוציונלית.
האם נלך אחרי מי שדובר אמת? האם מניפולציות של מאמן פוגעות באמון ובקשר עם הספורטאי?
התשובה לכך מורכבת וניתן ללמוד עליה מתוך הסדרה בנטפליקס "חוקי המשחק: כללי המאמן לחיים". בסדרה מרואיינים 5 מאמנים בכירים שמשתפים בכללים שלהם להצלחה בספורט ובחיים. שלושה מהם; מאמן ה NBA דוק ריברס, מאמן הטניס הבכיר, פטריק מוראטוגלו, ומאמן הכדורגל ז'וז'ה מוריניו מומלצים מאוד לצפייה.
ז'וזה מוריניו צילום: רויטרס
דרך חיבור בין הדוגמאות שהם מביאים והסתכלות מזווית ראייה נוספת לזו שמוצגת בסדרה אפשר ללמוד על עולם שלם של מניפולציות רגשיות, אגו ודילמות ערכיות. יש הרבה דוגמאות ותובנות שניתן לקחת מהסדרה, בכתבה זו נתמקד על חלקן, אבל השורה התחתונה של הסדרה מחזקת את מה שנכתב בתחילה - הם הצליחו בעיקר בזכות תהליך שעברו עם עצמם ויכולות גבוהות בתחום של ניהול הרגש ומיומנויות בינאישיות. נסתכל עליהם ונלמד על עצמנו. יאללה, יצאנו לדרך.
"מה זה משנה אם זה אמת או שקר"
פטריק מוראטוגלו נחשב למאמן טניס בכיר, בעיקר בזכות סרינה וויליאמס שהצליחה בזכותו לחזור ולהצליח לאחר תקופת שפל בריאותית ומקצועית שעברה. הגישה הכללית של מוראטוגלו היא ש"כולם מזייפים כל הזמן" ולכן הוא כלל לא נותן חשיבות למה שהספורטאי אומר לו. באחד הראיונות הוא מספר שסרינה איבדה את הבטחון שלה לעלות לרשת. כדי להגביר את בטחונה הוא שיקר ואמר לה שב-80% מהמקרים של כדור קצר שהיא עולה איתו לרשת היא זוכה בנקודה. היא הופתעה מאוד מדבריו אך הוא המשיך וטען שזאת הסטטיסטיקה, מספרים שאי אפשר להתווכח איתם. היא האמינה לו, ואכן בטחונה עלה, היא התחילה לעלות יותר לרשת וזכתה לבסוף בטורניר. מבחינת מוראטוגלו "שקר טוב יכול להפוך לאמת... אני שונא לשקר אבל כמאמן עליך להגיד את הדבר הנכון כדי לייצר בטחון".
לפני ששופטים אותו או מצטדקים, תחשבו האם נראה לכם נכון שרופא שיניים בתחילת דרכו ישתף את המטופל הראשון שלו בחוסר ניסיונו... השאלה המרכזית מבחינת מוראטוגלו היא מה צריך לעשות כדי להשיג את התוצאה הרצויה, וספורט הישגי זה עסק קשוח שהתוצאה הרצויה היא רק אחת -ניצחון.
זה כמובן מעלה סימני שאלה האם בפעם הבאה הספורטאי יאמין למאמן שבוחר לשנות את המציאות כאוות נפשו. זה גם המחיר שמאמן או מנהל ישלמו מתישהו במידה ויערבבו יותר מדי. מליווי של מנהלים בארגונים עסקיים ובספורט המחיר לכך כבד מאוד וקשה לשינוי כאשר יש לך תדמית של אחד כזה, אלא אם כן אתה עובד בארגון לא בריא בו זה הופך לנורמה ואז המחיר הארגוני כבד עוד יותר.
הלהט של מוראטוגלו לנצח בא לידי ביטוי בשעתו גם כאשר "התפרסם" נתפס מעביר הנחיות לסרינה במהלך משחק ובניגוד לכללים. ז'וז'ה מוריניו אף הרחיק לכת וסיפר על המקרה בו למרות שהורחק בליגת אלופות, הוא נכנס במחצית לחדר ההלבשה כי הרגיש שהשחקנים צריכים אותו, ואח"כ התחבא בסל הכביסה כדי שנציג אופ"א לא יתפוס אותו. מבחינתו "אינני גאה בזה כי הפרתי את הכללים, אבל אני גאה בזה כמנהיג, כחבר של השחקנים... אתה תעשה הכל למען המשפחה שלך, אפילו להפר את החוקים".
האם המטרה מקדשת את כל האמצעים? האם מי שמקפיד על הכללים נאיבי?
פטריק מוראטוגלו מאמנה של סרינה וויליאמס צילום: שאטרסטוק
מוראטוגלו המניפולטור
מבחינת מוראטוגלו "אימון זה להבין את רגשות האחר ולהתמודד איתם כדי לגרום לאדם לעשות את הדבר הנכון". בעולם של ספורט הישגי רווי רגשות זאת תכונה הכרחית, השאלה היא לאיזה כיוון המאמן לוקח את הדברים, במיוחד כאשר מדובר במאמן כמו מוראטוגלו שמאמין בכל ליבו ש"אתה יכול להשפיע ולשנות את כל מה שסביבך כדי להשיג את מה שאתה רוצה". הדוגמא הבאה מחדדת כמה כוח יש למאמן; מוראטוגלו מתאר טניסאית צעירה מוכשרת שאימן (אירנה פבלוביק) שהפסידה משחקים בכוונה כאשר הרגישה שהיא לא מצליחה. במקום להתפרץ עליה ולהאשים אותה, הוא הבין שהסיבה לכך היא שההפסד מהווה איום על התפיסה העצמית שלה כשחקנית כשרונית ולכן בחר להגיד לה שהיא הפסידה באשמתו והוא מצטער בפניה על כך. כמובן שהוא לא האמין בזה אבל הרגיש שהיא צריכה להרגיש שהוא איתה, מעריך אותה ורוצה לעזור לה. התגובה שלה מלמדת על התלות של ספורטאי במאמן הכרזימטי; לדבריו "היא נדהמה כי היתה בטוחה שהוא (מוראטוגלו) יהרוג אותה ולכן אמרה לעצמה שהיא לא יכולה לאכזב אותו".
מניפולציות הן כלי רב עוצמה וההיסטוריה של מוראטוגלו מלמדת אותנו כיצד רכש אותן; הוא מעיד על עצמו שלא דיבר בכל תקופת ילדותו, עד כדי כך שכילד הלך לפסיכולוג ובמשך שנה שלמה לא אמר אפילו מילה אחת בטיפול. חוסר האונים שיתק אותו, אבל גם איפשר לו להתבונן באחרים ולקרוא אותם, תכונה שסייעה לו מאוד בהמשך לקרוא שחקנים ומצבים ולהיעזר בזה כדי להשפיע עליהם. במלים אחרות, כדי להשפיע על האחר אתה צריך להיות פנוי לאחר, להיות קשוב למה שהוא אומר גם ללא מלים, ולא להיות מרוכז רק בעצמך כמו לא מעט מאמנים ומנהלים.
גורם נוסף שעוזר לו להצליח במניפולציות הוא השליטה העצמית שלו ברגש, כפי ש מוראטוגלו מתבטא בנושא: "הרגש הוא היועץ הגרוע ביותר... לחוות רגשות זה בסדר, אבל לתת להם לקבוע את ההחלטות שלך, זה לא בסדר". גם מוריניו מתייחס לניהול הרגש ומביא את אביו כדוגמא למאמן שהצליח עם קבוצתו ונקשר אליה רגשית ולכן סירב להצעה קוסמת ממועדון גדול. לאחר מספר חודשים הוא פוטר מקבוצתו... כך גם מוריניו, נקשר לטענתו לשחקנים ולקבוצה ולכן לא היה שותף בחגיגות הזכייה בליגת האלופות עם שחקניו באינטר כדי לא לתת לרגש לטרפד את המעבר שלו לריאל מדריד יום למחרת.
השורה התחתונה היא שכדי להשפיע צריך להיות קשוב לאחר ולא לתת לרגש לנהל אותנו. מצד שני, משחק ברגשות עלול להיות מסוכן ולייצר תלות לא בריאה, בוודאי אם מדובר באימון של ספורטאים לא בוגרים. אגב, השמועות אומרות שהאימון של מוראטוגלו את סרינה גלש גם לתחום הרומנטי... הוא מואר מן הסתם באור מאוד חיובי בסדרה, אבל חשיבה נוספת על דבריו מעלה סימני שאלה.
מניפולציות זה לא בהכרח דבר שלילי
למילה 'מניפולציה' יש בעברית יחסי ציבור רעים, אבל באנגלית זה נשמע אחרת ולא בהכרח שלילי. לצורך הדוגמא, כל חוקר שעושה ניסוי מבצע למעשה מניפולציה אותה הוא בודק. נראה שדוק ריברס, מאמן ה NBA המוערך, עושה מניפולציות באופן אותנטי שסוחף אחריו את שחקניו. איתרע מזלו וכאשר קיבל את משרת המאמן בלוס אנג'לס קליפרס התפוצץ הסיפור של בעלי הקבוצה, דונלד סטרלינג, שצוטט אומר דברים גזעניים כנגד שחורים. הדבר הוביל למהומה תקשורתית וסימן שאלה אם השחקנים יהיו מוכנים לעלות למגרש ולייצג את המועדון.
ריברס רצה שהם יעלו אבל היה לו ברור שהוא לא יכול לאלץ אותם לכך אלא לנהל איתם שיח פתוח ולשתף אותם ממקום אותנטי; ראשית אמר לשחקנים שאם הם לא רוצים לשחק, לא ישחקו. ואז שיתף אותם בגזענות שחווה בעצמו ובעיקר בחלומות שלו כילד שקולע את סלי הניצחון, ושאותו "פאקינג דונלד סטרלינג" לא הופיע בחלומות האלה... השיתוף בסיפור החיים האישי שלו שינה ב 180 מעלות את כל האנרגיות השליליות והתחושות הקשות של השחקנים לעבר החלטה לא להיות קורבנות של התנהלות הבעלים ולעלות לשחק למרות שייכותם למועדון עם בעלים נוראי. דוק ריברס האותנטי "קנה" את שחקניו בכנות שלו ולכן המניפולציות שלו עובדות כי הן פשוט אותנטיות, אמיתיות וכנות. לא בכדי הוא פותח כל שיחת קבוצה בכל תחילת עונה במשפט: "אני דוק ריברס, אני אנושי ואני אעשה טעויות".
דוגמה נוספת היתה כאשר אימן בבוסטון סלטיקס וקיבל שחקנים סופר מוכשרים (ריי אלן, פול פירס, קווין גארנט) עם אגו בשמיים ושבר את הראש איך לגרום להם לשחק ביחד. הוא נחשף במקרה למושג האפריקאי "אובונטו" שמייצג "אנושיות לאחרים" (https://www.calcalist.co.il/sport/articles/0,7340,L-3776326,00.html ) וחשב איך הוא יכול "למכור" את זה לקבוצה.
לבסוף הבין שהדרך תהיה "למכור" את זה לשחקנים הצעירים ולדרוש מהם ברצינות להפעיל כל דרך מקורית כדי להדביק את יתר השחקנים ברעיון. זה עבד והקבוצה זכתה באליפות ה-NBA תוך הצגת צוותיות מרשימה בזכות הפנמה של הרעיון.
דוגמה שלישית של מניפולציה היתה כאשר שקל איך לגרום לשחקניו להבין שהם משחקים במועדון פאר ולהיות מחויבים לניצחון. בתקרת האולם של הבוסטון סלטיקס תלויות 16 כרזות אליפויות, כמניין התארים של הקבוצה והן רבצו עליו מבחינת גודל הציפיות ממנו כמאמן. לבסוף מצא דרך שתעביר את המסר בצורה חזקה; הוא ביקש שיתקינו תאורה קבועה שתאיר על מקום בתקרה שקרוב ל 16 כרזות האליפות, ונקודת אור זו תייצג את כרזת האליפות הבאה המצופה מהם כהמשך למורשת האדירה של המועדון.
כל אלו הן מניפולציות שנועדו לשלוט בסיטואציה ומקורן בתהליך אישי שריברס עבר ולכן נחוו כאותנטיות ומשפיעות. לכן, חשוב שהמאמן (או המנהל) יעבור בעצמו את התהליך הרגשי ויוכל להיות אותנטי באינטראקציה עם השחקנים כדי לסחוף אותם אחריו. מצד שני, צריך "לנהל את הרגש" ולא לתת לרגש לנהל אותך כדי שהמניפולציות תהיינה אפקטיביות. וכדי להוסיף עוד מידה של מורכבות, אם המאמן עסוק מדי בניהול הרגש של עצמו הוא עלול לא להיות מספיק פנוי לספורטאים ואז לא יוכל להתחבר אליהם ולהצליח השפיע עליהם. לא פשוט בכלל. אולי בגלל זה אין הרבה מאמנים ומנהלים שמצליחים כל כך כמו החבר'ה האלה.
הכותב מוביל תוכניות בניהול וחינוך בספורט במסגרת התואר השני, הקריה האקדמית אונו. יועץ ארגוני בספורט ובארגונים עסקיים. דוקטורנט לניהול באוניברסיטת בן גוריון
