הסדרה "גברת אמריקה” רלוונטית מאי פעם

אחת הסיבות ש”גברת אמריקה”, הסדרה שעלתה אתמול במלואה ב־VOD של yes, יומיים לפני הבחירות בארה”ב, כל כך טובה, היא גם הרלבנטיות שלה: הסדרה היא על התנועה הפמיניסטית שלחמה לכינון התיקון לחוקה האמריקאית שלפיו מעמד האשה יהיה שווה לזה של הגבר, מאבק של נשים בשנות ה־70 שעסק גם בחוקיותן של הפלות מלאכותיות, זכויות אזרח ואדם — כולם אירועים אמיתיים (בתוספת קצת חירות פואטית). אלה אירועים שמעסיקים את ארה”ב גם בימים אלה ממש.

הכל מוצג שם מכמה זוויות, ובראשן של אחת המתנגדות הגדולות לתיקון הזה, האקטיביסטית השמרנית פיליס שלאפלי (קייט בלאנשט). למרבה הצער, הנושאים שבמרכז הסדרה רלבנטיים היום. כאשר מינוי השופטת השמרנית, איימי קוני בארט, לבית המשפט העליון בארה”ב, נועד, בין היתר, לשנות את הפסיקה על זכות האשה לעשות הפלה בארה”ב.

העובדה שהכוח הזה לפגוע בזכויות נשים מצוי בידיה של אשה שמרנית, שחותרת תחת זכויות אלה, מתוארת היטב בסדרה. זאת נקודת מבט מעניינת. כי את סיפורן של הפמיניסטיות של הגל השני — גלוריה סטיינם ובטי פרידן — שמוצגות בסדרה, אנחנו מכירים, אבל הסדרה מובאת גם דרך אלה שניצבו נגד — בעיקר שלאפלי, טיפוס מלא סתירות, שהובילה את המאבק נגד הזכות של נשים לשוויון. כדי לשגע את הפמיניסטיות, למשל, הקפידה להודות לבעלה בכל נאום פומבי שלה על שהרשה לה לשאת אותו.

הרלבנטיות של המיני־סדרה — שעלתה בארה”ב באפריל השנה (ותשודר גם ב־yes דרמה פעם בשבוע החל משבוע הבא) — מודגשת בפרק השלישי שלה. הפרק, שנקרא כמו רוב תשעת הפרקים על שמה הפרטי של אחת הגיבורות של העידן ההוא, ובמקרה זה “שירלי”, מציג את מאבקה של האקטיביסטית האפרו־אמריקאית שירלי צ’יזהולם. היא רוצה להיות נציגה של המפלגה הדמוקרטית לסגנית הנשיא, ולא רק לתמוך במועמד הלבן, ג’ורג’ מקגוורן. “תארו לכם שיכולה להיות סגנית נשיא שחורה”, היא אומרת, וקשה שלא לחשוב על האפשרות שהחלום שלה יתממש בבחירות האמיתיות, כאשר קאמלה האריס, אשה שחורה, מועמדת לתפקיד הזה.

הממד האקטואלי הוא כמובן רק הדובדבן על הקצפת של הסדרה שהיא במובן מסוים המשך ל”מד מן”. זו סדרה תקופתית ממגנטת, יפה ומתוחקרת עד הפרט האחרון, שכמו הסדרה על משרד הפרסום של מתיו ויינר, עוסקת רבות במעמד האשה ומתוארת דרך נקודת המבט של אנטי גיבור, הפעם במקום דון דרייפר יש לנו את פיליס שלאפלי, פגומה לא פחות ממנו וכריזמטית כמותו (לפחות בגילומה של בלאנשט).

היא מקימה לחיים את ארה”ב של שנות ה־70, ממש במקום שבו הסתיימה “מד מן”, ואכן יצרה אותה אחת התסריטאיות של “מד מן”, דאבי וולר. עוד נקודת ממשק היא שג’ון סלאטרי, רוג’ר סטרלינג מ”מד מן”, מגלם כאן את פרד שלאפלי, בעלה של הגיבורה.

קייט בלאנשט בתפקיד פיליס שלאפלי בסדרה "גברת אמריקה" צילום: באדיבות yes

“גברת אמריקה” הוא מפגן של משחק משובח של טובות מהשחקניות כעת: קייט בלאנשט מצליחה להעביר את הדמות הפנאטית של שלאפלי בניואנסים דקים, את המניפולטיביות שלה על חשבון אחותה, את כיפוף הידיים לבעלה, את התמרונים שלה של הנשים שמנסות להילחם בה, ואת הגברים במפלגה הרפובליקנית שמעזים לזלזל באינטליגנציה שלה.

מרגו מרטינדייל (“האמריקאים”) בתפקיד בלה אבזוג, הפוליטיקאית החריפה, שרוצה לקדם את זכויות הנשים באופן חכם ולא צודק, כך לפי תפיסתה, היא פשוט מעולה; רוז בירן היא גלוריה סטיינהם, שמוצגת קצת כחנפנית וכמי שרוכבת הרבה על יופיה, ולא פלא שהפמיניסטית בשר ודם לא אהבה את הגילום הזה שלה, וטרייסי אולמן היא בטי פרידן, מחוספסת ועצבנית.

את שירלי צ’יזהולם מגלמת אוזו אדובה מ”כתום זה השחור החדש” והיא היחידה מבין השחקניות הרבות בסדרה שהיתה מועמדות לפרס אמי וגם זכתה בו (בנוסף לשני הפרסים שכבר מונחים בארונה) זאת בהחלט השנה שלה. השחקנית שגילמה את “קרייזי אייז”, דמות מופרזת ואף מגוחכת ב”כתום זה השחור החדש”, מצליחה כאן להשתחרר מהאזיקים שתפקיד כזה עלול לכבול בו את השחקנית.

כעת היא לא רק מככבת כאן, אלא גם נודע שהיא תהיה הפסיכולוגית ד”ר ברוק לורנס בעונה החדשה של “בטיפול”, שחוזרת אחרי הרבה שנים למסך (סדרה שמקורותיה, כזכור, נולדו בישראל כך שההתרגשות כפולה). פסיכולוגית אפרו־אמריקאית בראש סדרה? שירלי צ’יזהולם אולי היתה גאה. מה שבטוח זה שפיליס שלאפלי היתה מעקמת את האף.

צילום: איי פי, Sabrina Lantos/FX