מט בשבעה מהלכים: ביקורת על "גמביט המלכה"

בת' הרמון בסדרה צילום: נטפליקס

בת' הרמון (אניה טיילור ג'וי, "פיקי בליינדרס", "אמה" ו"המכשפה"), שחייה ניצבים במרכז המיני סדרה של נטפליקס, היא יתומה עם שיער אדמוני ועיני איילה גדולות, שבילדותה נהפכת לשחמטאית מצטיינת, וכבר בנעוריה, בשנות השישים של המאה הקודמת, לאלופה בינלאומית. כל מהלך שלה על לוח השחמט מחייב תכנון של צעדים רבים מראש. את אלה היא רואה בעיני רוחה, ומדמיינת אותם על תקרת חדר השינה שלה. בהם היא שולטת באופן מוחלט. בחיים, המהלכים האלה אינם בשליטתה. הדרך שלה להתמודד עם המכות המונחתות עליה היא בעזרת כדורי הרגעה. פיתרון שעד מהרה נהפך להתמכרות.

"גמביט המלכה" היא סדרה תקופתית יפהפייה, חזותית ועלילתית, השייכת לז'אנר סרטי הספורט, שבהם האנדרדוג נהפך לאלוף, ומצליחה לשמור על הכללים ועם זאת להתעלות על הנוסחתיות שבהם בהרבה מעוף וכישרון. העושר הסיפורי שלה נובע מהיותה מבוססת על ספר, זה מאוד ניכר, ואיכות ההפקה שלה מזכירה את זאת שהוקדש למלכה אחרת, "הכתר" (ממש עוד מעט חוזרת לעונה חדשה גם היא בנטפליקס). היא מתארת עולם מעניין מאוד של אלופי השחמט של שנות השישים, בעיצומה של המלחמה הקרה כאשר העליונות הרוסית בתחום ברורה וידועה (והרמזים לסיפורו של השחמטאי האמריקאי בובי פישר בולטים), וככל הנראה עושה זאת במקצועיות (אלוף העולם גארי קספרוב שימש כיועץ בסדרה), ומדמיינת מצב שבעולם הכה גברי הזה ילדה אחת מקנטאקי, שגדלה בבית יתומים ולמדה משרת בית הספר את כללי המשחק, מתבלטת בגאונותה ומטפסת במעלה ההצלחה, תוך התגברות על מכשולים רבים. מאכזב קצת לגלות שהגיבורה היא דמות פיקטיבית שהמציא הסופר האמריקאי וולטר טוויס בספרו מ־1983 ובעל אותו שם. גם אם המתואר בספר מבוסס על חוויות אמיתיות שלו מעולם השחמט התחרותי וההתמכרות שלו, ומעוררות הזדהות ואמפתיה לעניינים של אובדן, בדידות, אהבת משחק, אמביציה וניצחון הרוח, גם אצל מי שתמיד מפסידים במשחק המלכים במט סנדלרים.