הונדה ג'אז: קופסה חכמה ויקרה

בתחילת אוקטובר פרסמה חברת הונדה העולמית הודעה דרמטית: היצרנית פורשת לחלוטין מפורמולה אחת. הונדה, המספקת מנועים לשתי קבוצות פורמולה הצהירה כי היא מעדיפה להתמקד בפיתוחים ירוקים וידידותיים לסביבה ובעתידה הנקי.

הודעתה של הונדה אינה מפתיעה: פיתוחי מנועי הפורמולה 1 של הונדה, שחזרה לזירה זו בשנת 2015 מיועדים להוכיח דבר אחד בלבד: הונדה יודעת לייצר הרבה כוח ממנועים מתוחכמים. אך בשנים האחרונות הונדה שינתה כיוון: פחות כוח, יותר איכות סביבה. 

למען האמת, הונדה עדיין לא ממש מצאה את הכיוון שלה בזירה זו: בזמן שלרוב יצרניות הרכב העולמיות יש זהות ברורה, לטוב ולרע, הונדה מדשדשת בתחום האפור והלא ברור: מיצרנית של מכוניות משפחתיות על גבול הספורטיביות עד העשור הנוכחי, וכיצרנית של מכוניות ידידותיות לסביבה שלא ממש קולעות למטרה בעשור הנוכחי.  

הונדה ג'אז צילום: עמית שעל

יוצאים מפורמולה אחת, נכנסים להונדה ג'אז: הונדה ג'אז היא מכונית אשר מחזיקה במועדון מעריצים קבוע, חלקם הגדול נמצאים בנקודה זו או אחרת בחציון השני של חייהם ויודעים להעריך את העובדה שהונדה ג'אז היתה מאז ומתמיד לא רק מכונית סופר מיני, אלא גם מיני-וואן. אבל קטן. הונדה הבינה כבר לפני שנים רבות שבשוק גדוש במכוניות סופר מיני, מה שאגב הולך ומתמעט בשנים האחרונות, כדאי להיות יצירתית או לא להיות בכלל. לכן ג'אז היא מיניוואן בלי להיות מיניוואן: היא לא גבוהה במיוחד, היא לא ארוכה במיוחד, היא כן מרווחת להפליא.

כל הדגמים של הונדה ג/אז צוידו מאז ומעולם בספסל אחורי שניתן לקחת לאחור כדי להגדיל את המרווח הפנימי, בפתרונות אחסון חכמים וגם במבנה יחודי של תא נוסעים שיצר תמיד תחושה שמדובר במכונית ענקית בפנים. מבחוץ, מצב מעט שונה: כדי לעצב מכונית שימושית, צריך להתאמץ. לייצר חוץ שירמוז על תכונותיו של הפנים. החזית של הונדה ג'אז החדה רומזת שיתכן שחוויית האקווריום שיוצר תא הנוסעים דורשת עיצוב שיזכיר שדגים היו מוטיב חוזר בתהליך העיצוב. בצד המצב יותר טוב: אנונימי יותר מהדורות הקודמים, אך לא מרתיע.

הונדה ג'אז החדשה אינה שונה: מישהו בהונדה יודע כיצד לקחת את כל מה שקורה בחוץ, כלומר את האור, השמים, האווירה, ולהכניס לתוך הג'אז. הסוד בלוח המחוונים: הוא ממשיך הרבה מעבר להגה, כביכול שטח שומם של פלסטיק אשר משתרע מלוח המחוונים הרחק קדימה, מעל מכסה המנוע. התחושה היא של מרחב אינסופי דווקא לפני הנהג. את הצדדים של המרחב תוחמים שני חלונות במקומות שבהם יצרני רכב אחרים מתקינים דווקא קורות מתכת. האפקט הוא של שדה ראיה ענק, הרבה יותר מהמקובל בקטגוריה של מכוניות הסופר מיני. לוח המחוונים עצמו, כמו בכל הדורות הקודמים של הג'אז הוא מלאכת מחשבת של שימושיות: להגה יש רק שני חישורים, כדי לא להסתיר את האווריריות.

הפונקציות העיקריות מוצגות בצג מידע גדול מול הנהג ובצידי לוח המחוונים הצליחו בהונדה לדחוף שני מחזיקי כוסות, סתם כדי להוכיח שאם התכנון כה יעיל עד שנותר עוד מקום בצדדים, אז למה לא להניח בו פחית שתיה. המושבים של הג'אז מצוינים וניכר שהונדה משקיעה הרבה בהנדסת האנוש, יותר מהמקובל בקטגוריה אצל יצרני הרכב היפנים. המרווח לראש מרגיש ענק וחשוב מכך: הפטסט של הונדה לייצר מקום גם מאחור עובד היטב: גם מבוגר גדול יכול לשבת מאחור בקלות. מערכת המולטימדיה של הונדה טובה מאוד: השליטה, גם בעברית, פשוטה וקל לעבור בין הפונקציות. עם זאת, נקודה תמוהה: האבזור של הונדה ג'אז מרגיש מעט חסר: הגלגלים לדוגמה עוטים צלחות פלסטיק, בד המושבים מרגיש מעט גס למגע.

הונדה ג'אז היא היברידית. פעם זו היתה סיבה למסיבה, טכנולוגיה חדשה ומעניינת. כיום מדובר במאפיין שהפך לחלק כמעט בלתי נפרד מרשימת המידע של יצרני הרכב היפנים. עד לאחרונה, הונדה לא היתה חזקה בהיברידי: דווקא היצרנית שהשקיעה לא מעט ביצור מערכות היברידיות לא השכילה לייצר מערכת שמאפשרת נסיעה בכוחו של חשמל בלבד. כעת זה אפשרי: מנוע בנזין בנפח 1.5 ליטרים, מנוע עזר חשמלי שמאפשר נסיעה בכוחו של חשמל בלב לפרקי זמן ארוכים.

המערכת של הונדה חכמה מאוד. מדובר במערכת אשר מאפשרת למנוע הבנזין לשמש כגנרטור ליצור של חשמל, מה שמאפשר לג'אז לנסוע פרקי זמן ממושכים בכוח חשמל בלבד. וכאשר ג'אז נוסעת בכוח חשמל בלבד, נחשפת נקודת תורפה מפתיעה: אולי בגלל החלל הפנימי המשמש כתיבת תהודה ואולי בגלל בידוד קולי לקוי, הונדה ג'אז אינה מכונית שקטה. רעשי כבחיש ורוח חודרים אל תא הנוסעים גם בנסיעה במצב חשמלי ורק מתעצמים כאשר מנוע הבנזין מצטרף.

צריכת הדלק במבחן מרשימה: ליטר של בנזין לכל 19 קילומטרים. הונדה ג'אז מכוילת יותר טוב דווקא לעיר: המתלים שלה סופגים מהמורות היטב במהירויות נמוכות. במהירות גבוהה יותר, בורות בכביש עלולים להפתיע אותה מעט, במיוחד כאשר היא נמצאת בעיצומו של תמרון אשר מעמיס את מערכת המתלים. בסך הכול, מדובר במכונית נוחה שמאפשרת איכות חיים יום יומית גבוהה.

בסופו של דבר, הונדה ג'אז היתה ועודנה אחת ממכוניות הסופר מיני המעניינות ביותר בישראל, מכיוון שמדובר במכונית רב-נישתית. כלומר גם סופר מיני, וגם מיניוואן. רשימת הפלוסים שלה נאה וכוללת מערכת הנעה היברידית, רמת שימושיות גבוהה ומוניטין מוכח בקרב המכורים לדבר. אבל הונדה ג'אז עולה 120 אלף שקלים, מחיר אשר מציב אותה מעל מכוניות סופר מיני שאינן היברידיות ויותר קרוב לטריטוריה של לא מעט רכבי כביש שטח. לג'אז אין בישראל גרסה לא היברידית והמשמעות היא שההונדה הקטנה והזולה ביותר מתחילה בכ-15 אלף שקלים יותר ממכוניות סופר מיני שאינן היברידיות, כאלה שניתן למצוא למכביר בסוכנויות יונדאי, סקודה וסיטרואן.

התוצאה היא שהג'אז החדשה, טובה ככל שתהיה, תמשיך להימכר בעיקר ללקוחות המסורתיים של הג'אז, כלומר מעמד מבוסס, שיכול לרכוש מכונית גדולה ויקרה יותר אך מעוניין דווקא בטכנולוגיה מתקדמת מאוד מבחינת מערכת ההנעה ויכולות הרכב באריזה הקומפקטית. עבורם, הונדה ג'אז מהווה עסקה טובה, ויתכן שלכך התכוון היבואן מלכתחילה.

ביצועים: מהירות מרבית 175 קמ"ש, זינוק ל 100 קמ"ש 9.4 שניות

צריכת דלק: נתוני יצרן 27.7 ק"מ לליטר. נתוני מבחן: 19.2 ק"מ לליטר

בטיחות: 10 כריות אוויר, 5 כוכבים במבחן ריסוק פומבי. סייען בלימה, היגוי אקטיבי

קבוצת זיהום: 2

מחיר: 120 אלף שקל