חיסון עדר הוא לא פתרון אלא כישלון

חיסון עדר הוא לא פתרון אלא כישלון. זו מדיניות שמבוססת על הדבקה של חלק גדול מהאוכלוסייה כדי לעצור את התפשטות המגיפה, והיא המדיניות הכי לא מוסרית שממשלה יכולה לבחור בה. על פי הנתונים שבידינו היום, מספר המתים בישראל לפני הגעה לחיסון עדר יעלה על עשרים אלף, כמעט כל אדם יכיר אישית מישהו שנפטר מקורונה.

הטענה בזכות חיסון עדר מלווה בדרך כלל ברטוריקה כוזבת של הגנה על הפגיעים. אין שום אפשרות מעשית לבודד את מיליון וחצי האנשים שפגיעים למחלה, וכאשר המגיפה משתוללת, לא ניתן להגן אפילו על בתי האבות. כך למשל, חלה הנשיא דונלד טראמפ בקורונה, למרות המשאבים האינסופיים שהוקדשו כדי לבודד אותו.

אפילו לפני 20 שנה, בזמן שלא ניתן היה לפתח חיסון בזמן קצר, היו לממשלות אסטרטגיות מוצלחות יותר. מדינות רבות בעולם כמו יפן וניו זילנד, בחרו במדיניות של הדברה: זיהוי מוקדם של המגיפה, דיכוי חריף שלה לאפס, ואז טיפול אינטנסיבי ומקומי בכל חולה.

חתונה המונית צילום: יעקב מלמד חדשות JDN

רוב הממשלות שנכשלו בזיהוי המוקדם, כמו ישראל, נוקטות באסטרטגיה של המתנה לחיסון. היום ידוע שהחיסון יהיה זמין בזמן שיא. 42 חברות כבר פיתחו חיסון והן נמצאות בשלב הניסוי שלו, מתוכן 9 חברות נמצאות בשלבים מתקדמים של בדיקות, שרובם יסתיימו תוך שבועות. שר הבריאות האמריקני העריך לאחרונה שתוך שלושה חודשים יהיו ניתן לחסן את כל האוכלוסיות שבסיכון שבארה"ב. אפשר לצפות שעד אמצע 2021 זה יהיה המצב גם בישראל.

כיצד נראית מדיניות אופטימלית של המתנה לחיסון?

מדיניות כזאת מבוססת על דיכוי של המגיפה לממדים נסבלים, ואחריו הפעלה של אסטרטגיית יציאה המבוססת על מקדם הדבקה. כלומר כל עוד המגיפה דועכת, ניתן להרחיב את היקף המגעים האנושיים, אולם בעת שהמגיפה מתפשטת, יש צורך לצמצם אותם. (עוד על מקדם ההדבקה ואסטרטגיות יציאה אפשר לקרוא כאן: http://www.bitly.com/isr-covid19-rd).

המדע והטכנולוגיה המודרנית הם אלה שמאפשרים לנו לבנות מערך קיטוע שרשראות הדבקה יעיל, הם אלה שמאפשרים לחלק מאיתנו לעבוד מרחוק, ואלה שמאפשרים לנו לפתח ולייצר חיסון בזמן שיא. ממשלות רבות בעולם, כמו גרמניה וצרפת מצליחות היטב במדיניות של המתנה לחיסון ללא סגרים כלליים. מומחי הבריאות של ישראל כמו פרופ' גמזו, מודעים לאפשרויות והתוכניות שנכתבו על ידם מתאימות לידע העולמי הקיים.

ההחלטות איזה פעילויות לצמצם ואיזה פעילויות לפתוח, חייבות להיות מבוססות על מדע ונתונים. כידוע ישנן פעילויות שמדביקות יותר, כמו פאבים, תפילות, ושמחות משפחתיות, וישנן פעילויות שמדביקות פחות, כמו ספורט באוויר הפתוח.

זה לא מה שקורה אצלנו. הכישלון הנורא הישראלי שמביא עלינו חורבן ומוות הוא לא כישלון של תכנית אלא כישלון של ביצוע. ממשלת ישראל משותקת, המערך האפידימיולוגי המקיף טרם הוקם, תכנית הרמזור מעולם לא יושמה, באזרחים חובטים באמצעות אכיפה ולא הסברה, האמון בהנהגה קרס, הדוגמה האישית הפכה בדיחה, ומימוש תכניות הפעולה טובע בפוליטיקה קטנה. ישראל היא המדינה היחידה בעולם שהגיעה לסגר כללי שני, שמחירו הכלכלי והחברתי נורא. הכישלון הזה הוא מה שממחזר מתוך הארכיון רעיונות כמו חסינות עדר.

כאשר הממשלה פותחת גני ילדים בערים אדומות וסוגרת חנויות נעליים בערים ירוקות, הציבור מאבד אמון, מפסיק להישמע ומחפש פתרונות נטולי ממשלה. לישראל היו את כל הידע והכלים הטכנולוגיים כדי להיות ניו זילנד, יפן או גרמניה. במקום זה כולנו משלמים בדמים את כישלונותיה של המערכת הפוליטית.

עופר קורנפלד הוא ד"ר לכלכלה ויו"ר תנועת ישראל חופשית, והוא חבר בצוות בין תחומי החוקר אסטרטגיות יציאה בעת משבר הקורונה