העונה הקרובה תציג אופרה אחרת לגמרי

כשמנכ"ל האופרה הישראלית צח גרניט הבין שהקורונה לא תחלוף במהרה הוא בנה תוכנית אמנותית שתתאים להנחיות והמגבלות. בימים אלה עובדים שם מאחורי הקלעים במרץ ומחכים לאור ירוק לפתיחת העונה החדשה של בית האופרה.

"בשלב הראשון התחלנו ליצור פעילות דיגיטלית, כי ההנחה היתה שהכל יסתיים לקראת נובמבר דצמבר ונוכל לעלות עם העונה שתכננו", מספר גרניט. "ביולי כבר הבנו שהמשבר ילווה אותנו במשך העונה ואנחנו צריכים להציע תוכנית חדשה. מנכ"ל המטרופוליטן פיטר גלב אמר ש 'גרנד אופרה וריחוק חברתי לא עובדים יחד', ואכן בארה”ב בתי אופרה ביטלו כליל את העונה. אבל אנחנו רצינו לחשוב יצירתי ולהציג גישה אחרת לאופרה, כי יש לנו קהל גדול של אנשים שהמפגש שלהם עם האופרה זה התפילה שלהם, הצורך הרגשי הנפשי שלהם, ואנחנו לא יכולים להשאיר אותם בלי הדבר הזה".

על כן שש הפקות חדשות יעלו העונה. הן יהיו קצרות או מקוצרות, ללא הפסקה, עם מספר משתתפים מוגבלת, מה שאומר שייאלצו לוותר על מקהלה ולהשתמש במינימום נגנים בתזמורת כדי לאפשר שמירה על מרחק, והמשתתפים יעברו בדיקות קורונה שגרתיות. "אם יש דבר שאני חושש ממנו זה שיפתחו את האולמות ואז יסגרו שוב, כמו שעשו בפעם הקודמת. חשוב לנו מאוד לשמור על הבריאות של האמנים והקהל ואנחנו יודעים לייצר סביבה בטוחה לכל מי שמגיע אלינו. בפריז יש עוצר כל ערב מ־21:00 אז בבסטיליה הקדימו את המופעים ל־18:00 כדי לעמוד בתנאים, אבל לא סגרו אותם".

מנכ"ל האופרה הישראלית צח גרניט צילום: ELENA Zapassky

מטבע הדברים את הרפרטואר כולו יציגו אמנים ישראלים. האם זה נובע רק ממגבלות התנועה האווירית או כאות סולידריות ליוצרים בתעשייה שספגה מהלומה כלכלית קשה? "זה שילוב של השניים", אומר גרניט. "הבנו שזה הזמן שלנו להזמין יצירות חדשות ממלחינים ישראלים ולייצר להם עבודה, ובחרנו להעלות שתי אופרות חדשות ולא משהו קיים. אבל זה נכון גם שאי אפשר להזמין יוצרים בינלאומיים בשל מגבלת הבידוד, אבל בעיקר אני לא יכול להתחייב על תאריכים ולוחות זמנים ולכן חייב להסתמך על כוחות היצירה המקומיים".

בשלב הראשון יקימו "אולם מופעים" על הבמה הגדולה בה יישבו כ־200 צופים. "אנחנו מביאים את הקהל לשבת מאחורי הקלעים של האופרה ומנצלים את הריחוק החברתי כדי לייצר קשר בלתי אמצעי עם אמנות האופרה". על במה זו יעלו גרסה חדשה של עידו ריקלין ל"שיקוי האהבה" של דוניצטי, ו"המדיום" שכתב האיטלקי ג'אן קרלו מנוטי שתביים שירית לי וייס.

כשההנחיות יאפשרו להגדיל את מספר הצופים יעלו "רומיאו ויוליה" של בליני בבימויו של חנן שניר, שביים לפני 35 שנה את ההפקה הראשונה של האופרה "דידו ואניאס" וחוזר אליה עם פרשנות חדשה לסיפור השייקספירי; דן אטינגר ינצח על הקומדיה של רוסיני "האיטלקיה באלג'יר" שיביים ריקלין; האופרה החדשה "אמהות" שכתב דוד זבה, המספרת את סיפורי בראשית מנקודת מבטן של נשים, בשיתוף תיאטרון גשר; וערב מערכונים ושירים של חנוך לוין שהלחינו חמישה מלחינים ישראלים ויביים עידו רוזנברג ("אפס ביחסי אנוש").

להבדיל מימים כתיקונם בהם נערכים שיתופי פעולה עם בתי אופרה בעולם והמימון מתחלק, הפעם הכל מונח על הכתפיים של האופרה הישראלית. בהתחשב בכך שתפוסת האולם לא תעלה על 50%, זו הרפתקה כלכלית לא פשוטה. "זה יהיה קשה כלכלית אבל האופציה החלופית היא לא לפעול בשנה הזאת בכלל ולהשאיר את כל העובדים והאמנים בלי פרנסה ועם נזק בתחושת הערך העצמי. אלה הפקות מושקעות וההנחה היא שאת הגירעון בעונה הזאת נסגור בשלוש־ארבע השנים לאחר מכן. אני יוצא מנקודת הנחה אופטימית שעד הקיץ הבא נהיה במקום אחר ונוכל לשפר את מצבנו. במידה רבה אנחנו לוקחים הלוואה על חשבון העתיד".