"הקרחת היא הדבר הכי טוב שקרה לי"

• מגורים: תל אביב

• נשוי + 3 בנות

• ספרו החדש "אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו"

ראה אור בהוצאת כתר

איפה אנחנו תופסים אותך?

"על הגג אצלי בבית, מתחבא מהבנות שלי".

איך ואיפה אתה שותה את הקפה שלך?

“אם אני בבית: קפה שחור עם הל, נח'לה ירוק. בבתי קפה: אמריקנו בלי חלב, בכוס זכוכית. המלצתי לבתי קפה: אל תשבשו את חוויית הקפה עם ספלי חרסינה".

עם מי היית רוצה לשבת על בירה?

"רוג'ר פדרר שהוא בשבילי אורנוס, מלך השמים. שחקן שאני שואב ממנו השראה לאמנות שלי. משהו בצורת המשחק, באסתטיקה, בתנועה, וגם כמובן בפגמים: בפגיעות, באנושיות".

יניב איצקוביץ' צילום: יונתן בלום

על מה אתה עובד עכשיו?

"על תחקיר לספר חדש שמתרחש בעיירה סיגט ברומניה בשנות השלושים, אני עוסק בעיבוד לטלוויזיה של הספר האחרון שלי 'אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו', ולפני שנתיים הקמתי חברה להוראת אנגלית עסקית בחברות (SpeakForCompanies)".

מה השריטה שלך?

"מאיפה להתחיל? מדבר לעצמי כל הזמן; לא יכול לדבר בטלפון בלי להתרוצץ מצד לצד בחדר; עושה הכל כדי להימנע משירותים ציבוריים; ויש ימים שאני אוכל רק מתוקים, בלי ארוחות; ומעדיף לאכול לחם יבש ולו רק שלא אצטרך לבשל. להמשיך?".

מה העצה הכי טובה שקיבלת?

"'אל תלך עם השמות הגדולים, לך עם האנשים הטובים'. עצה שקיבלתי לפני כמה שנים מהסוכנת הספרותית שלי, דבורה האריס".

איך אתה אוהב להעביר את שישי בצהריים?

"בשינה. בייחוד כשהבת הקטנה שלי קרני מצטרפת אליי וממששת את האוזן שלי, שמסתברת כחפץ המעבר האהוב עליה".

איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?

“כוח שיכול לעצור את הזמן, להקפיא את העולם, לאפשר לי לעשות את כל הדברים שלעולם לא אספיק לעשות. כמובן שכוח־העל הזה מחויב לאפשר לי לבחור את האנשים שלא יקפאו איתי, והכי חשוב, להחזיר אותי בסוף לגילי האמיתי בתום המסע".

באילו נסיבות יוצא לך לשקר?

"אף פעם לא הייתי שקרן, אבל היו תקופות שהייתי מגזימן ומפריזן. כל הצלחה היתה הצלחה גדולה, וכל כישלון הוא קטסטרופה. בשנים האחרונות גיליתי את ערך האמת הבהירה והפשוטה. הערך הזה הולך יחד עם מה שאני מכנה 'אהבת המלאכה', כלומר תשומת הלב לעשייה היומיומית, לפסקה שצריך לכתוב, לדמות שצריך לדייק, לפרק שצריך לשכתב ולא לדבר הזה שמחכה בסוף הדרך".

מי בעיניך האדם הכי סקסי?

"טוב, זה יישמע קצת שמופי שמופי, או כאילו אני אומר את זה כדי לא ליפול בפח, אבל ללא ספק בת הזוג שלי, יעל אבוקסיס (לא השחקנית). מה שאני אוהב בה, ובכלל, בכל אדם שאני מחשיב לסקסי, הוא השילוב בין יופי לעומק, בין קלילות לרצינות, את העובדה שאתה לא יודע מראש מה היא תגיד, שהיא לא חושבת בקטגוריות".

איפה הכי היית רוצה לגור?

"בדיוק איפה שאני גר היום, בשכונת ביצרון־רמת ישראל בתל אביב, שכונה קטנה שנמצאת בפאתי העיר, ויש בה קהילה חזקה עם אנשים טובים".

על מה אתה אוהב להוציא את הכסף שלך?

"אני אוהב להוציא כסף על דברים שנשארים, על איכות ודיוק שאני יודע שניהנה מהם לאורך זמן: פסנתר טוב, שולחן כתיבה, ריהוט גן איכותי. גם על חופשות אני אוהב להוציא כסף. אנחנו לא בדיוק משפחת קמפינג עם פויקה ופק"ל קפה, וגם לא אוהבים מלונות, אז תמיד צריך להנדס איזה משהו שלא מגיע בחבילות נופש".

מה היית רוצה לשנות בעצמך?

"זה לא שאין מה לשפר ועל מה לעבוד, אבל בסך הכל אני די שלם עם איך שאני נראה. הקרחתי בגיל 25 וזה הדבר הכי טוב שקרה לי. לא עוד הניסיון המגוחך להלוות שיער למפרצים החשופים. היה בזה משהו משחרר ונכון".

על מה יש לך רגשות אשם?

"כשאני מרגיש שאני לא מספיק טוב עם הבנות שלי. פה הייתי חסר סבלנות, שם צעקתי מדי, כאן לא הבנתי מה הן צריכות".

מה אתה מחשיב כהישג הכי גדול שלך?

"הספר 'תיקון אחר חצות' שהזניק את הקריירה הספרותית שלי למקומות שלא חשבתי שתוכל להגיע. הייתי בטוח שכל חיי אכתוב למתי מעט, ובשאר הזמן אתפרנס מהעבודה היומית שלי. הכל השתנה עם הספר הזה. זה התחיל עם פרס עגנון היוקרתי ופרס רמת גן אחריו, ואז ההוצאה הכי חשובה בעולם, גלימאר הצרפתית, רכשה את זכויות התרגום שלו, ומשם הוצאות רבות ונפלאות במדינות אחרות, ואז הבחירה של ‘הסאנדיי טיימס’ לאחד הספרים הטובים ב־2020 ומפיק הוליוודי חשוב שבונה לו חבילת הפקה"

מה מפחיד אותך?

"חוסר אונים. התחושה שחוץ מפעם בכמה זמן שאתה הולך לקלפי ושם איזה פתק, שגם מי יודע מה יעשו איתו אחרי זה, אתה לא ממש יכול להשפיע על המציאות כאן. אתה יכול להפגין, לכתוב מאמרים, ולהיות אקטיבי, אבל בסוף אין לזה השפעה על הכיוון הכללי שנראה לי כרגע שלילי מאוד".

מה עושה אותך מאושר?

“אני חווה אושר גדול (וזהיר) בימים אלה כי אני מרגיש שאנשים ציפו לספר החדש שלי . הרבה שנים עבדתי קשה בהרגשה שאני פועל בחלל ריק, שאני מוציא ספר והוא נעלם אחרי כמה חודשים, וזהו, לא ימצאו אותו אפילו בחנויות הספרים. היציאה של 'אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו' היתה מסעירה כי יחד עם הקורונה, עם המצב, עם הדיכאון הכללי, הרבה אנשים קונים אותו, וקוראים בו, מגיבים אליו ומדברים עליו".

מה הכי חסר לך בחיים?

“זמן. כשיש לך שלוש בנות קטנות, השעות שהן במסגרות עוברות כל כך מהר. ואז כשהן חוזרות, הזמן די נגמר. לאחרונה סיגלתי לעצמי מנהג מגונה: כשהן הולכות לישון ב־20:00 אני נרדם איתן בחדר לאיזו שעה, ואז מתעורר ב־21:00 ומרגיש שיש לי עוד יום עבודה שלם אל תוך הלילה".

מה אתה מחשיב כנכס היקר ביותר שלך?

"היכולת שלי לדעת מה לא טוב ומה לא עובד. אני חושב שהרבה אנשים חושבים שכישרון קשור בתכונות חיוביות: השראה, יכולת כתיבה, ניסוח, דמיון וכיו"ב. אבל אני באמת מאמין שכישרון הוא קודם כל לדעת מה לא עובד, את מה למחוק, איפה יש בטן, איפה יש מריחות, איפה הדברים לא מדויקים. התכונה הזאת מחייבת מיומנות נוספת שהיא כלל וכלל אינה פשוטה: היכולת הקונקרטית להיפטר מפסקה, למחוק דף שלם, אפילו עמודים שלמים, ולפעמים גם להרוס הכל ולבנות מחדש. המחויבות לא להסתפק במשהו שהוא ליד רק כי הוא כבר נכתב ולא בא לך להתחיל מחדש. זה דורש משמעת, קפדנות ומחויבות, לא בדיוק התכונות שאנשים יאמרו כאשר ישאלו אותם מה זה כישרון, אבל כך אני מאמין, לפחות לגבי עצמי".

איזו תכונה אתה הכי מעריך אצל החברים שלך?

"יש לי חבר שאני מאוד מעריך אצלו את היחס לכסף: הוא יכול להיות בחובות ועדיין להלוות לחבר 10,000 שקל בלי לבקש תמורה. אני עוד לא שם".

מי האמן שהכי השפיע על יצירתך?

"פיקאסו בגלל האופן שבו הוא שבר את צורת הביטוי הקיימת, מרסל פרוסט כדי לזכור את היופי שיש בפרטים הקטנים, חנה ארנדט שלא פחדה מאמירות קשות לעיכול, מיילס דיוויס שהיה תמיד במצב של אלתור, צ'רלי צ'פלין כי הומור ורצינות יכולים לדור בכפיפה אחת, ותמונה מהסרט 'קזבלנקה' כדי להזכיר לעצמי שבסוף, כך נדמה לי, כל הספרים והשירים, כולם נכתבים על אהבות בלתי אפשריות".

אם לא היית סופר, מה היית עושה?

"שחקן טניס כמובן, מתכונן למשחק מול פדרר בגמר ווימבלדון".