משבר האקלים
"התנועות לשמירת הסביבה בישראל מתעלמות מפערים חברתיים"
ד"ר קרני קריגל, עמיתת מחקר באגודה הישראלית לאקולוגיה, וחברה בצוותי המומחים של משבר הקורונה, טוענת שהתנועות לשמירת הסביבה מתעלמות מהקשיים של השכבות המוחלשות, שהתעצמו במשבר הקורונה: "אם לשבעה תמשיך להשתמש בכלים חד־פעמיים"
לפני שנה, כשקורונה היתה רק בירה וכשיציאה מהבית היתה דבר שגרתי, עשרות רבנים חתמו על מכתב יוצא דופן שפנה לקהילותיהם השונות. ותרו על שימוש בכלים חד־פעמיים בשולחן החג ובכלל, הם ביקשו, והסבירו: "כאנשים מאמינים, המחויבות שלנו לשימור העולם גדולה יותר משל כל אדם אחר".
- כך מכחישי משבר האקלים מנצלים את פייסבוק להפצת מידע שקרי
- הפחתת פליטות הפחמן: 15% מכלי הרכב באירופה יהיו חשמליים ב-2021
- החודש שעבר היה הספטמבר הכי חם בהיסטוריה העולמית
המכתב היה שיאו של קמפיין סביבתי שזכה להצלחה יוצאת דופן בישראל, ושהובל מלמטה על ידי סטודנטית למדעי המוח בשם שיר שפרן, להעלות מודעות לנזקים שנגרמים לכדור הארץ ולבריאות בני אדם בעקבות שימוש במוצרי פלסטיק חד־פעמיים.
אבל בעבור ד"ר קרני קריגל, עמיתת מחקר באגודה הישראלית לאקולוגיה וסביבה, לקמפיין ולמסרים שלו היה חסר רכיב משמעותי – התייחסות להיבט החברתי של הפסקת השימוש בכלים חד־פעמיים. "היתרונות האקולוגיים והבריאותיים ברורים", היא אמרה ל"כלכליסט".
"אבל מה תעשה אשה חרדית, אם לשבעה מבני ברק שהיא גם המפרנסת של המשפחה? או אם חד־הורית שמג'נגלת בין המון משימות ושהרבה פעמים השימוש בחד־פעמי חוסך לה זמן. הן יחזרו לשטוף כלים? אנחנו לא יכולים להתעלם מהמורכבות החברתית בכל תוכנית, במיוחד בנושאים סביבתיים. כדי לנצח במאבק על משבר האקלים, צריך לשלב את זה עם ראייה חברתית. זה נכון בעיקר לקבוצות מוחלשות, כדי שהמאבקים הסביבתיים יהיו גם למען צדק חברתי".
קריגל, שפועלת גם כראש צוות סביבה וחברה בצוותי המומחים של המשבר, התארגנות עצמאית של מומחים בתחומים שונים שנוגעים למשבר הקורונה, זיהתה כבר מזמן נתק שקיים בין התנועות לשמירת הסביבה והמסרים שלהן ובין הסוגיות החברתיות המורכבות שמהן סובלות אוכלוסיות שונות ופוגעות בנכונותן או ביכולתן להיענות ולהתגייס לפעולה בתחומים כמו משבר האקלים. ונתק זה, היא אומרת, רק התחדד בעקבות משבר הקורונה.
"מה מעניין משבר האקלים העתידי את מי שנמצא בהישרדות יומיומית ורוצה רק לגמור את החודש?", היא שואלת. "משבר הקורונה חידד את הפערים בחברה, אוכלוסיות מוחלשות נפגעות יותר: אנשים שחיים בעוני, בצפיפות, נוער בסיכון, נשים שסובלות מאלימות במשפחה.
“גם ניצני ההתעוררות שהחלו בישראל סביב משבר האקלים נעלמו. מי זוכר עכשיו את הקמפיין להפסקת השימוש בחד־פעמי? ומי מהציבור הזה יתעניין במשבר האקלים? איפה זה עומד עכשיו מול ההישרדות היומיומית של חלק מאוד רחב בציבור".
להשקיע בטבע עירוני
איך משלבים היבטים חברתיים בסוגיות סביבתיות?
"אחת התוכניות הסביבתיות היא מעבר לאנרגיה מקיימת, כדי להפחית פליטות פחמן שמגבירות את אפקט החממה ומייצרות זיהום. במקביל, צריך למשל לפתח תוכניות הכשרה לתעסוקות ירוקות. פיתוח תוכניות חייב לכלול הכשרות ירוקות בשביל אלו שנכנסו למעגל האבטלה".
מה אנו לומדים מתקופת הקורונה?
"זה מבהיר את חשיבות ההשקעה בטבע עירוני ובתכנון שלא מתחשב רק ברכב פרטי. צריך יותר עצים, יותר הצללה, יותר מרחבים ירוקים ציבוריים. זה מאוד בולט בתקופת הקורונה, וחשוב גם לעלייה בטמפרטורות שצפויה עם התקדמות משבר האקלים. זה מצריך היפוך של הפירמידה, ששם בראש סדר העדיפויות את הולכי הרגל, רוכבי האופניים ונוסעי התחבורה הציבורית. אפשר ללמוד כאן מפריז שהפכה לעיר ירוקה, ושגם שרדה את גלי החום הקיצוניים של השנתיים האחרונות בזכות היערכות נכונה של ראשת העיר שמקדמת נושאים סביבתיים במשולב עם נושאים חברתיים".
העיריות בישראל כבר מתחילות לנוע בכיוון הזה?
"אני לא רואה את החיבור, ואפשר לראות את זה גם במדיניות הממשלה כששרת התחבורה מירי רגב צמצמה את התחבורה הציבורית. המדיניות עדיין מקדמת רכב פרטי על פני כל תעבורה מקיימת עירונית. נכון שהתנועה הסביבתית מדברת על זה הרבה זמן, ואולי ברמת התכנון לטווח ארוך יש חשיבה, אבל זה עדיין לא ניכר בשטח. אין התייחסות מספקת לפערים, גם ברמה העירונית בין יישובים בעשירון העליון ליישובים בעשירונים התחתונים, ואיך מצמצמים את הפער, איך גם למי שגר בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית תהיה תחבורה ציבורית ויהיו מרחבים עירוניים ירוקים יותר".
קריגל מוסיפה שצריך גם לקשור בצורה חזקה יותר בין השפעות משבר האקלים לנפגעים העיקריים ממנו: "משבר הקורונה הוא פרומו למשבר האקלים. כל מדעני האקלים חוזים את זה, וזו הזדמנות מעולה להעלות את הנושא לשיח הציבורי. אבל המשבר הנוכחי גם מדגים מי ייפגע יותר. במשבר האקלים, כמו עם הקורונה, יהיה מי שיוכל להתמודד עם גלי החום יותר בקלות ומי שפחות. יש מי שיוכל להשתמש במזגן כל היום או לטוס ולברוח לכל הקיץ, ויש מי שגרים בבתים פחות מבודדים, באזורים שיש בהם פחות תכנון עירוני ירוק, פחות הצללה. משבר הקורונה הדגיש מי נפגע יותר, וזה מחדד את החשיבות של כל ארגוני הסביבה להכיר בהיבט החברתי, ולפעול עם ארגוני חברה כדי לקדם מודעות של כלל הציבור לצורך לבנות מנגנוני תמיכה.
"משבר הקורונה הוא לא רק בריאותי, אלא כולל משבר כלכלי־חברתי שהשלכותיו ילוו אותנו עוד הרבה זמן. זה מחייב את התנועה הסביבתית לחשב מסלול מחדש ולהכיר במצב החברתי הרחב. לא נוכל לקדם נושאים סביבתיים ללא שילוב של ניתוח חברתי מעמיק. צריך לחשוב איך להימנע מפגיעה באוכלוסיות מוחלשות, איך לא להעמיס עול כלכלי על מי שגם ככה נאבק לשרוד. להכניס נקודת מבט חברתית ולחשוב איך זה יבוא לידי ביטוי בחיים של המובטל החדש מהגליל או האם החד־הורית מהפריפריה הדרומית".
משבר שהוא הזדמנות
איך מתניעים מחדש את השיח הסביבתי?
"זה אחד האתגרים הגדולים שעומדים לפנינו. משבר הקורונה יכול להוות גם הזדמנות לתנועה הסביבתית, כדי להבהיר מה הולך לקרות. המשבר חידד מה הולך להיות במשבר האקלים. זה נתן לנו דוגמה כי כל המדענים מדברים על מגפות עתידיות, מספר גבוה יותר של הרוגים, פגיעה כלכלית וחברתית. אפשר לראות את זה כהזדמנות לקידום השיח.
“אבל אם נמשיך לקדם את פתרון משבר האקלים במנותק מהשיח החברתי והפערים המעמדיים שהולכים ומתרחבים, לא נצליח. אפשר לנצל את השיח הזה כדי לשלב בין תנועות סביבתיות לארגוני מגזר שלישי שעובדים קשה וקורסים היום תחת הנטל. צריך ליצור מינוף מקשר כדי לקדם את הנושאים ביחד, לא רק כדי להציל את כדור הארץ אלא גם את מי שיושב בו".