האופי הישראלי ותחושת "הפראייר" בתקופת הקורונה

במחקר לו הייתי שותף והתפרסם לאחרונה ב- Journal of Happiness Studies מצאנו כי ישראלים אוהבים למקסם את תהליך הקנייה שלהם. הכוונה היא שתהליך קנייה הכולל התמקחות, משא ומתן ותחושה כי קניתי את הטוב ביותר במחיר הנמוך ביותר עושה לנו הישראלים טוב, גם אם המחיר הוא תהליך רכישה ארוך ומייגע. לא רק שזה עושה לנו טוב זה אפילו מוסיף לנו לאושר, בניגוד לממצאי מחקרים דומים במדינות מערביות בעולם בהן תהליך כזה מפחית מהאושר.

למה זה קורה?

ההסבר הוא מאד פשוט, אנחנו הישראלים לא מסוגלים להרגיש פראיירים. כל תהליך שמפחית אצלנו את תחושת הפראייר הוא תהליך שמוסיף לנו לאושר. בדרך כלל אין ממש נזק ברצון לא להרגיש פראייר, זה אפילו יכול לעזור בחיים ולאפשר לנו ניצול מיטבי של המשאבים שלרשותנו. אבל בתקופה בה אנו נאבקים במגפת הקורונה שאינה מרפה, הרצון של הישראלים לא להיות פראיירים גורם לנזק.

מוחים בכל מקום צילום: רועי עידן

משבר הקורונה חשף בפנינו את השבר הקיים בחברה הישראלית ואת החלוקה לקבוצות אינטרס. זה אינו מצב חדש אך משבר הקורונה חידד את הבעיה. באופן ספציפי יותר, כאשר ישראלי יושב בביתו ורואה פוליטיקאים מפרים הנחיות וקבוצות שונות באוכלוסייה שאינן מקפידות, מיד מתעוררת בו תחושת ה"פראייר". תחושה כזו שמפחיתה מאושרו גוררת לעיתים התנהגות חסרת אחריות שבסופו של דבר מגבירה את התפשטות הקורונה וגורמת נזק בריאותי, כלכלי וחברתי.

מאז תחילת משבר הקורונה ה"אופי" הישראלי ונושא עיצוב ההתנהגות לא נלקחו מספיק בחשבון בתהליך קבלת ההחלטות והפעולות שנעשו בהתאם. מקבלי ההחלטות עשו לעצמם חיים קלים בכך שסגרו הכל ללא מציאת פתרונות חלופיים הדורשים יותר השקעה בעיצוב התנהגות. ההשפעה של אפקט ה "פראייר" הובילה (ועדיין מובילה) למדיניות קיצונית יותר של מניעת "המדרון החלקלק". כל שינוי קטן או הקלה בדרך לאסטרטגיית יציאה מובילה מיד לאפקט של "מדרון חלקלק", כי אם להם מותר אז למה שנהיה פראיירים ונשאר בבית?. למשל, הקביעה כי נדרשים 14 ימי סגר בעוד שבחלק גדול מהעולם נדרשים רק 10 ימים או פחות נובעת כנראה מההבנה שישראלים פחות ממושמעים ו- 14 ימי בידוד יהפכו גם ככה ל- 10 ימים. הנזק הכלכלי, הנפשי והחברתי של ימי בידוד מיותרים הוא גדול מאד ובפעולות נכונות היה אפשר לקצרו.

חשוב לזכור כי תחושת הפראייר אינה רק מול קבוצה אחרת באוכלוסייה. היא קשורה גם לתחושה מול גופי הממשל השונים ולא בהכרח הפוליטיקאים. ישראלים רבים שהיו עד כה אזרחים שומרי חוק ושילמו מיסים כחוק מרגישים כעת כי גופי הממשל אינם מתפקדים כנדרש ולא דואגים להם בעת מצוקה, ושוב הם האזרחים יוצאים פראיירים. התחושה הזו תגביר למשל את הרצון להעלים מס ובכך הנזק לכלכלה רק יגדל.

חיזוק של תחושת הערבות ההדדית, חידוד הקשר בין הקפדה על הנחיות וחזרה לשגרת חיים וכמובן החזרת האמון יכולים לסייע בהחלשת תחושת הפראייר ולהקל במידה מסוימת באסטרטגית היציאה. אך ללא קשר לצעדים ממשלתיים, עלינו הישראלים להפקיד יותר ולהיות קצת יותר פראיירים גם כי זה יועיל למנוע את המשך הקרע החברתי וגם או בעיקר כי זה מציל חיים. ככל הנראה בתקופת הקורונה פראיירים באמת לא מתים כי הם פשוט פחות נדבקים.

הכותב הוא מומחה לכלכלה התנהגותית וכלכלת אושר, המחלקה לכלכלה ומנהל עסקים, אוניברסיטת אריאל